גילוי מרצון ונאמנויות - היבטים פליליים במיסוי מקרקעין (פרק ג' – שמירה על מסמכים)
סעיף 98(ב1) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: החוק) הוסף במסגרת תיקון 52, קובע חובת שמירת מסמכים וסנקציה עונשית כנגד מי שלא ממלא חובה זו. עפ"י הסעיף "מי שהשמיד או הסתיר מסמכים שיש להם ערך לענין חישוב השומה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין". תחילתו של הסעיף מיום 1.7.2003.
סעיף 216(6) לפקודה הינו הסעיף המקביל לסעיף 98 (ב1) לחוק. עפ"י הסעיף: "אדם אשר בלי סיבה מספקת עבר עבירה בכך שהשמיד או הסתיר מסמכים שיש להם ערך לעניין השומה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, או שני העונשין כאחד."
לכאורה, העונש בפקודה יכול להיות חמור יותר קרי, "שני העונשין כאחד": מאסר וקנס ואילו בחוק אחד מהשניים או מאסר או קנס.
בעניין זה, חלופת הכופר קיימת בחוק וגם בפקודה. (בסעיף 216 לפקודה יש 8 סעיפים קטנים -כאשר בכולם, למעט סעיף קטן 6, קיימת חלופת קנס מנהלי ורק בס"ק 6 קיימת חלופת כופר – בשבועות הקרובים נסקור בפניכם את נושא הכופר והעבירות המנהליות). לא למותר לציין, כי סעיף 222(ב) לפקודה קובע "מי שהואשם בעבירה לפי סעיף 216(6) עליו הראיה שהמסמכים שהשמיד או הסתיר אין להם ערך לעניין השומה". כלומר, יהא על הנאשם להוכיח, כי על אף הנסיבות לא היה למסמכים ערך לעניין השומה. אין סעיף מקביל לסעיף 222 לפקודה בחוק מסמ"ק, ולכן נטל הראיה יהיה על החוקרים או התובעים לפי העניין.
אין זה תנאי, כי המסמך יהיה בעל ערך לשומתו של הנישום דווקא. הכוונה היא למסמך שיש לו ערך לקביעת הכנסתו של נישום כלשהו, ערך או משמעות לעבודתו של מנגנון המס, יהא הנישום הנוגע בדבר אשר יהא.
סעיף 242 לחוק העונשין קובע "היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים"; קרי – עבירה מסוג "פשע".
מסמך שיש לו ערך לעניין השומה, יכול להיות דרוש כראיה בהליך שיפוטי בין אם אזרחי ובין אם פלילי; ולכן השמדה של מסמך יוצר הנחה, כי המעשה בא למנוע שימוש בו כראיה בהליך שיפוטי, אם החשוד עשה את המעשה במחשבה שהמסמך דרוש או יהיה דרוש להליך שיפוטי. ההבדל בין חוק העונשין לחוקי המס הנ"ל הוא ביסוד
הנפשי.
בעניין זה, עולה השאלה – כמה זמן חייב צד לעסקת מקרקעין לשמור מסמכים, בכדי לא למצוא עצמו נאשם בפלילים בגין השמדת מסמכים שיש להם ערך לעניין חישוב השומה?
במס הכנסה הכללים ברורים בקשר לחובת שמירתם של פנקסי החשבונות על מרכיביהם. נקבע כי מערכת החשבונות תישמר במשך שבע שנים מתום שנת המס שאליה היא מתייחסת או במשך שש שנים מיום הגשת הדו"ח הכל לפי המאוחר. תיעוד שהנישום אינו חייב לנהלו עפ"י ההוראות ואשר ניהלו מרצון או מכוח דין אחר, יישמרו במשך שלוש שנים לפחות מיום הגשת הדו"ח.
חוק מסמ"ק שותק לעניין משך התקופה שיש לשמור מסמכים. כשהחוק הספציפי שותק פונים לחוק הכללי.
דא עקא, שאין הוראה בחוק הכללי המחייבת אדם לשמור מסמכים; כך, שמבצע עסקת מקרקעין לא חייב לכאורה, לשמור מסמכים. אולם, סעיף 98(ב1) לחוק קובע עונש על מי שהשמיד או הסתיר מסמכים ובמילים אחרות על מי שלא שמר מסמכים.
לאור העובדה, כי לא מצוין בחוק כמה זמן צריך לשמור את המסמכים ולאור העובדה כי מי שהשמיד את המסמכים עבר עבירה – ייתכן כי קיימת חובה לשמור את המסמכים לנצח.
אנקדוטה נוספת לכך, היא שמדובר במסמכים שיש להם ערך לחישוב השומה; כמובן – שלמסמכי הרכישה, גם אם נעשתה לפני שנים רבות, יש ערך לעניין חישוב השבח והשומה.
יחד עם זאת, עלינו לזכור כי סעיף 98(ב1) לחוק הוסף ב 1.7.2003; ולאור סעיף 3 לחוק העונשין – אין מחילים חוק למפרע. כלומר, אין חובה לשמור מסמכים אלא מיום 1.7.2003.
לדעתנו, ראוי לקבוע בהוראה מפורשת ומפורטת בחוק, כי קיימת חובה לשמור על מסמכים ואף לפרט אלו מסמכים והיכן יש לשומרם, וזאת לתקופה של לפחות ארבע שנים, לאור האמור בסעיף 85 לחוק מסמ"ק לפיו "המנהל רשאי בין ביוזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס לתקן שומה, תוך ארבע שנים מיום שנעשתה…". יחד עם זאת, במידה ונפתחה חקירה פלילית, יהיה חייב הנחקר לשמור על המסמכים עד תום החקירה או ההליך המשפטי.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אבי שהבזי ממשרדנו.
