ליחסי הכוחות והגומלין של ההליך הפלילי וההליך האזרחי היבטים רבים, דוגמת ההשלכות של הרשעה בהליך פלילי על ההליך השומתי – אזרחי או זיכוי בהליך פלילי והשפעתו, אם בכלל, על ההליך האזרחי, טיפול מקביל ע"י רשות המיסים בהליך הפלילי והאזרחי, דיונים מקבילים בבתי המשפט: כתב אישום בגין התחמקות מתשלום מס ודיון אזרחי לעניין השומות שקבע פקיד השומה וכו'.

הוראת ביצוע 12/93 משפטית, שומה, חקירות (להלן: "הוראת הביצוע"), אשר פורסמה בתאריך 1.3.1993, מסדירה את אופן יחסי הגומלין בין הטיפול הפלילי לטיפול האזרחי/השומתי. הוראת הביצוע מאפשרת חילופי מידע חופשיים בין המחלקות (עובדה היוצרת מחלוקת לעניין ההפללה העצמית – שלגביה נדון בהרחבה בהמשך). עפ"י הוראת הביצוע:

"ככלל, אין סיבה מעשית או חוקית המונעת טיפול מקביל במישור האזרחי באותם תיקים פליליים בהם מטפלים משרדי החקירות. לא יתכן בי העובר עבירות יצא נשכר כתוצאה מהליכים פליליים הננקטים נגדו והנמשכים לעיתים זמן רב…טיפול פלילי ואזרחי יעיל במקביל, יביאו להגברת ההרתעה וליתר ציות מצד הנישומים"

יחד עם זאת, טיפול מקביל עלול לפגוע בטיפול הפלילי וזאת לאור העובדה, כי על פקיד השומה או מנהל מיסוי מקרקעין להראות לנישום את כל החומר עליו התבסס בעת קביעת השומה (ראה רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים)  לרבות חומר חקירה, אשר השאיפה לגביו שיהיה "צמוד לחזה" עד להגשת כתב אישום.

לא למותר לציין, כי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982, קובע: הוגש כתב אישום בעבירות מסוג פשע או עוון, רשאים הנאשם וסנגורו לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה ולהעתיקו.

לכן, פקיד שומה לחקירות צריך לשקול ואולי אף להתייעץ עם גורמים רלוונטיים בפרקליטות לגבי "המחיר" שההליך הפלילי "ישלם" בוויתור על ראיות, תמורת התועלת שתפיק רשות המיסים בהליך האזרחי, כדוגמת הליכי גביית מס מהירים.

התנגשות נוספת בין ההליך הפלילי וההליך האזרחי יכולה להיווצר בעת שמתנהל טיפול מקביל בשתי המחלקות והנישום מבקש לשמור על "זכות השתיקה" או על הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית. כידוע, "זכות השתיקה" ניתנה רק להליך פלילי ולא קיימת בהליך אזרחי. יתרה מכך, מי שלא ישיב על שאלה שנשאלה כדין ממשרדי פקיד השומה או מיסוי מקרקעין – בהליך אזרחי, עלול להיות מואשם בעבירה מכוח סעיף 216(2) לפקודה, הקובע בין היתר: אדם אשר בלי סיבה מספקת לא השיב לשאלה שנשאלה כדין – דינו מאסר שנה ו/או קנס, או מכוח סעיף 98(א) או 98(ב) לחוק מסמ"ק, לאור העובדה שלא השיב על שאלות שנשאלו מכוח סעיף 96(3) לחוק.

כאשר נישומים נאשמים בפלילים, עומדות להן זכויות רבות יותר מזכויותיו של בעל- דין במישור האזרחי, וזאת כחלק מ"חזקת החפות" וכחלק ממהות ההליך.

כאמור, בהליך הפלילי קיימות זכויות הנעדרות בהליך האזרחי:

• זכות השתיקה
•  הזכות להימנע מהפללה עצמית (ראה, סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971)
• הזכות לא לחשוף את קו ההגנה  עד פרשת ההגנה.

 זכויות אלו, כאמור, לא קיימות בהליך האזרחי, שבו יש לפרט מראש את הטענות ואת ראיות ההגנה ולהשיב על שאלות, גם אם סרב להשיב עליהן בהליך הפלילי.

אבחנה זו יוצרת בעייתיות עבור נישום הנאשם בעבירות מס ובמקביל מתנהל נגדו הליך אזרחי, כאשר מדובר באותן נסיבות עובדתיות. לפיכך, ניהול ההליך אזרחי עלול לאיין את זכויותיו של הנאשם בהליך הפלילי במקרים בהם התנהלו כנגדו, בד בבד הליכים פליליים ואזרחיים בגין אותה מסכת עובדתית ונישומים רבים הגישו בקשות לעכב את ההליכים האזרחיים. באופן כללי, סמכותו של ביהמ"ש לעיכוב הליכים, נובעת מסמכותו הטבועה לדחות דיון למועד אחר, וניתן למצוא לה מקור גם בתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, הקובעת כי לביהמ"ש יש הסמכות לדחות דיון,  אם היה סבור כי למען הצדק ראוי לעשות כן.

הלכה מנחה בשאלת עיכוב ההליכים נקבעה בפס"ד מוניקה תכשיטים בע"מ (רע"א 854/97), שם נקבע: "התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו עניין נפוצה למדי. אין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין". כמו כן, נקבע בפסה"ד "הזכות שלא לחשוף קו הגנה, במידה וקיימת כזו, אינה ערך בפני עצמו. היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם".

זיכוי בהליך פלילי אינו משליך על ההליך האזרחי, אולם – הרשעה בהליך הפלילי מהווה ראיה להליך האזרחי – כל זאת, בעיקר, לאור רמת ההוכחה: "מעבר לספק סביר" – שואף ל- 100% בהליך הפלילי, מול "מאזן ההסתברויות" – 51% בהליך האזרחי. לכן, ממצאי מחלקת החקירות מחייבות את מנהל מיסוי מקרקעין או פקיד השומה ובאופן עקרוני, למעט מקרים חריגים, אינם יכולים לסטות מהם אלא במידה ויוסיפו עליהם. לדוגמה: מחלקת החקירות חקרה מוהל שהוא גם רופא. שיטת העלמה: הוצאת חשבונית על חלק מסך התקבול. הנחקר שמר על "זכות השתיקה", מכאן נוצר הצורך לגבות עדויות מלקוחות רבים כדי להוכיח את סכום העלמה. נגבו עדויות מכ- 500 לקוחות, כאשר למוהל היו כ- 5,000 לקוחות. במישור הפלילי נמצא כי לא דווחו הכנסות בסך של כ- 250,000 ₪ ואילו פקיד השומה האזרחי קבע תוספת מחזור של 2,500,000 ₪, ולא נצמד לממצאי מחלקת החקירות המהוות "רף תחתון".

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אברהם שהבזי ממשרדנו.