שכרו של עובד שכיר משולם על בסיס חודשי. לעיתים, משתלמות לעובד תוספות שכר חד פעמיות, כגון: בונוס, ביגוד, הבראה, משכורת 13 וכדומה. במקרים אחרים, בדרך כלל בעקבות הסכמי שכר, מקבל העובד הפרשי שכר בעבור תקופות קודמות.

תקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח)(להלן: התקנות) מחייבות לפרוס את השכר הנוסף ואת הפרשי השכר. כלומר, לחשב הפרשי דמי ביטוח כאילו שולם השכר האמור בחודשים קודמים. כתוצאה מכך גדלה המשכורת החייבת בדמי ביטוח של העובד באותם החודשים. הפרשי שכר נפרסים תמיד לתקופות שבעדן שולמו. בונוסים ושכר נוסף אחר נפרסים כמפורט בתקנות (בדרך כלל עד 12 חודשים אחורנית).

בחקיקת חוק ההסדרים לשנת 2003 נקבע, כי במקרה של איחור בהגשת תביעה לגמלת כסף לא תשולם הגמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה.

כלומר, אם עילת התביעה נוצרה למעלה מ- 12 חודשים קודם למועד הגשת התביעה, משולמת הגמלה בעד 12 חודשים, שקדמו למועד הגשת התביעה.

מענק משולם רק אם התביעה הוגשה בטרם חלפו 18 חודשים מיום שנוצרה העילה לקבלת המענק.

התיקון בחוק ההסדרים חל גם על תביעות להפרשי גמלה.

מכאן כי שכירים מקבלי בונוסים  והפרשי שכר למיניהם אשר הגישו תביעה לגמלה, ובמיוחד נזכיר כאן יולדות ומשרתי מילואים למיניהם, מן "ההכרח" הוא כי יגישו בשנית תביעה לקבלת הפרשי גמלה על מנת לקבל גמלה נוספת בגין מענקים או הפרשי שכר אשר נתקבלו בידיהם מאוחר יותר ונפרסו אחורנית לחודשים הרלוונטיים. כדי לקבל הפרשי גמלה, יש לתבוע אותם מן המוסד לביטוח לאומי תוך פרק זמן מירבי של 12 חודשים ממועד התשלום לעובד של הפרשי השכר או התשלום הנוסף.

 לפרטים נוספים בנושאי הביטוח הלאומי השונים, ניתן לפנות לרואת החשבון אורנה צח (גלרט).