ביטוח לאומי - שומות ניכויים תקפות על תקופות שהתיישנו לפי פקודת מס הכנסה

ביה"ד האזורי לעבודה  דחה ביום 28/06/2020 את תביעתה של קבוצת רמה בטיחות בע"מ (להלן: החברה) (ב"ל 41881-06-17), לביטול חיובים שהושתו על החברה  במסגרת ביקורת ניכויים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) ונקבע:

• שנים שהתיישנו והפכו לסופיות לעניין מס הכנסה, אינן סופיות למתן קביעות חיוב שומות ניכויים בדמי ביטוח.

• שבסמכות פקיד הגביה לקבוע עצמאית חבות בדמי ביטוח, והוא אינו תלוי בקביעה מקדימה של פקיד השומה.

• שתחשיב שווי שימוש מופחת ברכב, בהנמקות כלכליות תחשיביות, אינו קביל.

• שאי חיוב העובד בחלקו בחבות דמי הביטוח יביא לגילום החיוב בידי המעסיק.

עיקר העובדתית הרלוונטיות

• החברה עוסקת במתן שירותי פיקוח ובטיחות בתעבורה באמצעות קציני בטיחות בתעבודה המועסקים על ידה, ומעמידה לרשותם לצורך כך כלי רכב.

• החברה הגישה שומות עצמיות לפקיד השומה, דיווחה ושילמה מס ההכנסה בגין "שווי הרכב" בהתאם לנתוני "ספר הרכב"/"יומן רכב" לפי תחשיביה.

• אגף ביקורת ניכויים של המל"ל ערך ביקורת ניכויים לשנים 2009-2012, בשלהי שנת 2015, והוציא לחברה חיובים בדמי ביטוח על מלוא שווי הרכב בתוספת גילום.

עיקר טיעוני החברה, הרלוונטיים

• שומות המס של החברה לשנים הנידונות התיישנו בהתאם לסעיף 145 לפקודת מס ההכנסה והפכו לסופיות. (יצויין כי לא ברורה הטענה לפחות לגבי השנים 2011-2012, שבוודאות לא התיישנו עד תום 2015).

המלל מנוע אם כן מלחייב את החברה בדמי ביטוח בניגוד לשומת החברה ושומות הניכויים במס ההכנסה.

• קביעה לתשלום דמי ביטוח נוספים חייבת להישען על קביעה מוקדמת של מס ההכנסה, סמכות לקביעת הכנסה היא לפי סעיף 2(2) לפקודה נתונה לפקיד השומה.

• חיוב שווי הרכב נעשה כראוי בהתבסס על תחשיבים מתמטיים וכלכליים, ועיקר השימוש ברכב הוא טובת המעסיק.

• לחילופין, יש לחשב מחדש את חיוב דמי הביטוח תוך ביטול גילום חלק העובד בדמי ביטוח.

עיקר טיעוני המל"ל

• יש להבחין בין שומות סופיות של החברה המתייחסות להכנסות החברה לבין הכנסות העובדים, הנבחנות בשומות הניכויים של מס הכנסה. הדבר נקבע בהלכת אמי פרטס.

• הלכת גדות המכווינה להרמונה שומתית בין רשויות מס הכנסה לבין המל"ל אינה רלוונטית לעניינו, באשר לא הוצאו כלל שומות מס הכנסה ניכויים לחברה בגין שנים אלו, אלא לכל היותר חלה התיישנות על שומות עצמיות שהוגשו לפקיד השומה.

• התיישנות לעניין המל"ל נקבעה בסעיף 363א – לשבע שנים.

• באשר לעמימות, מדובר בתכנון מס אגרסיבי שעמד בניגוד לחזקות החלוטות שנקבעו בתקנות מס הכנסה

• בעניין הגילום, על המעסיק חלה חובת ניכוי דמי ביטוח מהעובד, כאשר מעסיק שילם את חלק העובד בביקורת ניכויים, המעסיק לקח על עצמו את התשלום ולכן חובה לגלם את חלק העובד.

דיון והחלטה

ככלל ביה"ד מקבל לחלוטין את עמדת המל"ל ודוחה את כל רכיבי התביעה.

נתאר רק את הנקודות בהן ביה"ד הרחיב מעבר לטענות המל"ל שנתקבלו כאמור:

• אין סתירה להלכת גדות. ההרמוניה תתבצע רק כשפקיד השומה דן וקבע פוזיטיבית עמדה מסויימת בשומות. שומה עצמית שהוגשה לפקיד השומה והתיישנה, אינה מחייבת הרמוניה מצד המל"ל, ולפקיד הגביה במל"ל הסמכות החוקית לקבוע את הסכומים מהם מגיע לדעתו למל"ל, דמי ביטוח בגין העובד.

•  הוראות התחילה והתחולה לסעיף 363א לחוק הביטוח הלאומי הדן בעניין התיישנות, עולה כי לגבי חוב שמועד תשלומי לאחר 1.1.1999 ולפני 1.1.2008, ניתן למל"ל לנקוט פעולות לגביה עד 30.6.2016. הדבר חל לדעת ביה"ד גם על חוב שנוצר לראשונה ע"י שומת ניכויים, בטווח הזמנים כאמור, ועל כן נעשה כדין.

• הסתמכות והתנהלות החברה בהתאם לחוות דעת שקיבלה, כך שלא יושם מלוא שווי השימוש ברכב על פי התקנות, נדחה.

• היו מספר החלטות שיפוטיות ברוח זו והקובעת שבהן היא הלכת חי אור בביהמ"ש העליון. שווי ההטבה ברכב הקבוע בתקנות הוא נוסחה חד משמעית שאין בלתה.

• ביה"ד לא השתכנע שמדובר ברכב עבודה לגביו אין להחיל את תקנות שווי הרכב.

• טענת החברה כי חיוב רטרואקטיבי עלול להובילה לקריסה, מחייב הצגת ראיות על מצבה הכספי. בענייננו לא הוצגו ראיות.

  (מעניין מה היתה תוצאת הפסק לו כן היו מוצגות ראיות לכך).

  התביעה על כל רכיביה נדחתה.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.