ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 18354-08-15) קיבל ביום 31/3/2019 את תביעתה של דליה ג'ויס (להלן: המבוטחת) וקבע כי יש להכיר בתקופות ביטוח החסרות לתקופות אכשרה, בהסתמך על עדויות עובדתיות.

רקע חוקי

• ככלל, עקרת בית נשואה שאינה זכאית לגמלת אזרח ותיק (זקנה) בגיל פרישה מסיבות שונות, תקבל את הגמלה בכל מקרה בגיל הזכאות (שעולה בהדרגה מגיל 65, ואמור בעתיד להתייצב על גיל 70), זאת למעט חריגים.

• אישה שצברה תקופת אכשרה [בדרך כלל 60 חודשי ביטוח במשך 10 השנים שקדמו לגיל המזכה (בין גיל הפרישה לגיל הזכאות), או 144 חודשים שבהן הייתה מבוטחת (מגיל 18 או מיום העלייה לארץ], מבוטחת לגמלת אזרח ותיק כמבוטחת ולא כעקרת בית.

• עקרת בית הזכאית לגמלת אזרח ותיק בגיל זכאות בלבד (לאור העובדה שלא צברה תקופת אכשרה) שיוצאת לחו"ל, זכאית לקבל קצבת אזרח ותיק רק ל- 3 חודשים (למעט אם יוצאת למדינה אמנה). זאת בשונה ממבוטחת אחרת, אשר תוכל בתנאים מסוימים להמשיך לקבל קצבת אזרח ותיק בחו"ל גם מעבר ל-3 חודשי שהייה שם.

תמצית עובדתית

• המבוטחת ילידת 1936, עלתה ארצה ב-1950 ונישאה ביום 28/8/1962, ילדה את בנה הראשון ב-8/1963, והפסיקה לעבוד.

• עקב מחלת בנה, היא שוהה רבות עמו באוסטרליה, ולכן קצבת אזרח ותיק שהיא מקבלת מופסקת בכל פעם.

• ביום 11/11/2010 (בהיותה כבת 74) הגישה תביעה לקצבת אזרח ותיק (זקנה), כמבוטחת ולא כעקרת בית, כדי לקבל קצבה גם בעת ביקוריה הממושכים בחו"ל אצל הבן.

  ב- 9/11/2014 דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) את התביעה, תוך סיווגה כ"עקרת-בית שלא צברה תקופת אכשרה".

• הסתבר כי חסרו למבוטחת 12 חודשי ביטוח, כדי להגיע ל-144 חודשי ביטוח.

• הוסכם כי סלע המחלוקת שתידון היא האם עבדה כשכירה בבית חרושת לייצור קופסאות סיגריות בשנים 1950-1963 כטענתה, אף שלטענת המל"ל לא היו לכך כל עקבות.

• ביה"ד התמקד (על פי המוסכמה בין הצדדים) רק בשנה מיום הנישואים ועד ללידה, שזו תקופת 12 החודשים החסרים.

דיון והחלטה

• המבוטחת העידה והביאה לעדות את חברתה שעבדה עמה במפעל באותה תקופה. העדויות היו מפורטות, ועל כן נאמנו על בית הדין.

• כמו כן הוצגו מכתבים שקבלה התובעת בזמנו מחבר מחו"ל, אשר הכתובת הממוענת היא כתובת המפעל.

• יצוין כי המל"ל הציג טופסי תביעה לגמלת זקנה מהשנים 2001 ו-2002, (גיל 65 – שהיה אז גיל הזכאות), אשר בהם לא צוין כלל כי עבדה בשנים הנטענות על ידיה. ביה"ד חקר את המבוטחת על כך, ואף שהודתה כי חתימתה מתנוססת על הטפסים הרי העידה כי המילוי בהם אינו בכתב ידה, ואינה יודעת מי מילא כך. ביה"ד לא בא עמה חשבון בעניין זה.

• לסיכום, ביה"ד מציין כי בחלוף למעלה מ-55 שנים ובהיעדר רישום במל"ל ואי יכולת לדרוש מהמעסיק אישור העסקה (המעסיק אינו בין החיים), יכולה המבוטחת להוכיח טענתה בדבר עבודתה רק באמצעות עדויות, וכך עשתה.

• ביה"ד מגיע למסקנה כי המבוטחת הרימה את הנטל והוכיחה כי עבדה בתקופה הרלבנטית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.