ביום 4.9.2018 ניתן פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין שירזי אליס (להלן: המבוטחת) (עב"ל 41408-11-15). מדובר בערעור של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) על קביעת ביה"ד האזורי – שהעניק זכאות לקצבת זקנה מלאה ומיידית למבוטחת עם הגיעה לגיל פרישה (62), אף שלא צברה תקופת אכשרה כלל, זאת עקב קבלת קצבת נכות כללית, במשך ימים ספורים עובר ליום ההגעה לגיל הפרישה.
רקע חוקי
- להלן 2 החלופות העיקריות לתקופת אכשרה לקצבת אזרח ותיק (זקנה) לפי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי:
60 חודשים אף אם אינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח בתוך 10 שנים אחרונות שקדמו לגיל המזכה, או 144 חודשים שבהם היה אדם מבוטח, בין אם רצופים או לא. - אישה פטורה מתקופת האכשרה אם היא אחד מהללו [סעיף 246(ב) לחוק הביטוח הלאומי]:
גרושה, אלמנה, עגונה, לא נשואה ונעשתה תושבת ישראל כשהיא כבר הגיעה לגיל הקבוע, בן זוגה אינו מבוטח, או שולמה לה קצבת נכות כללית בעד החודש שקדם בתכוף ליום שבו הגיעה לגיל הפרישה.
תשתית עובדתית
- המבוטחת הגישה תביעה לקצבת נכות כללית כעקרת בית.
- זכאותה לתשלום קצבת נכות כללית החלה ביום 11/3/2010.
- המבוטחת הגיעה לגיל פרישה (62) ביום 15/3/2010.
- לאור הגיעה לגיל פרישה חדלה לקבל קצבת נכות כללית והייתה יכולה לקבל קצבת זקנה.
- תביעתה לקצבת זקנה נדחתה משום שלא צברה תקופת אכשרה כמתואר לעיל, וגם לא קיימה את אחת מחלופות הפטור מתקופת אכשרה. הומלץ לה להגיש תביעה כעקרת בית עם הגיעה לגיל הזכאות המוחלט (68 שנים ו-8 חודשים).
- בחלוף כמעט 3 שנים מדחיית תביעתה מהמל"ל כאמור, הגישה תביעה לביה"ד האזורי, בה עתרה לקבלת גמלת נכות רטרואקטיבית מירבית (של 15 חודשים שטרם הגשת הבקשה לקצבת נכות, דבר שיפטור אותה מתקופת אכשרה) ולחילופין עצם קבלת קצבת הנכות ולו לימים ספורים בתכוף לפני גיל הפרישה – פוטר מתקופת אכשרה.
דיון והחלטת ביה"ד האזורי
ביה"ד קיבל ככלל את התביעה וקבע בעיקר:
- ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לביה"ד מעבר ל-12 חודשים כמופיע בחוק, בנסיבות חריגות – שהתקיימו.
- אין הצדקה ל"פרשנות הדווקנית" שמציע המל"ל, לפיה נדרש תשלום של חודש שלם של קצבת נכות כללית טרם ההגעה לגיל הפרישה כדי לפטור מתקופת אכשרה, ודי גם בתשלום קצבת נכות כללית בגין חלק מהחודש. בפועל תקופת זכאות של ימים ספורים בלבד עד הגעה לגיל פרישה- הספיקו.
המל"ל ערער לביה"ד הארצי.
טענות הצדדים בערעור (בתמצית)
- המל"ל טען כי לא ניתן להתגבר על עניין ההתיישנות, וכי דין התביעה להידחות על הסף בגינה.
- עוד טען המל"ל כי טעה ביה"ד בפרשנות המקלה שנתן למונח "חודש" כמופיע בסעיף 246(ב), אלא ש"צריך חודש שלם מלא, 30 ימים רצופים, של זכאות לתשלום"
- לטענת המבוטחת, ביה"ד צדק בפרשנות שנתן. המילה "בתכוף" מלמדת כי המחוקק לא התכוון לחודש קלנדרי אלא לחודש שהחל ב- 15/2/2010 ועד 15/3/2010, והדגש הוא על עצם תשלום קצבת הנכות במהלך התקופה ולא על אורך התקופה שבה היא משתלמת, בתנאי שתהיה טרם ההגעה לגיל פרישה.
- בסוגיית ההתיישנות טוענת המבוטחת כי בהתחשב בנסיבות הקשות, לא ראוי שהמל"ל יעלה טענת התיישנות.
החלטת כי ביה"ד הארצי
- סוגיית ההתיישנות: אין חולק שהתביעה הוגשה לאחר חלוף המועד בתקנות (המועד הוא תוך שנה ממועד קבלת הדחייה של המל"ל).
- ביה"ד מציין כי על המל"ל היה להפעיל שיקול דעת. במקרה המתואר יש הצדקה להאריך את מועד הגשת התביעה.
- באשר לסעיף 246 לחוק, ביה"ד עומד על תכלית החוק לפיו פטור מתקופת אכשרה נועד לוודא כי מבוטחת נכה, שהוכרה זכאותה לקצבת נכות כללית טרם הגיעה לגיל פרישה, "לא תיוותר ללא גמלת קיום…. אלא תוכל להמשיך ולקבל באופן רצוף קצבת זקנה".
- הסטוריה חקיקתית של הסעיף מראה כי בעבר הסעיף דרש 12 חודשים רצופים לפחות של קצבת נכות בסמוך לגיל הפרישה כדי לפטור מתקופת אכשרה, אך בשנת 2002 שונה הנוסח והדרישה היחידה היא לעצם תשלומה של קצבת נכות "בעד החודש שקדם בתכוף ליום שבו הגיעה לגיל הפרישה". לדעת ביה"ד המשקל בחקיקה אינו מושם כיום על משך התקופה בה שולמה קצבת נכות, אלא על "עצם תשלומה של קצבת הנכות לפרק זמן כלשהו, ובלבד שהיה זה מיד טרם מועד ההגעה לגיל פרישה". הערעור בסוגיה זו נדחה.
- ואולם בעניין ההתיישנות – אף שאין חולק כי ההלכה כיום היא כי יש סמכות לדון בתביעות שהוגשו לאחר התקופה המתוארת בחוק, בהתקיים טעם מיוחד (הנמקות נסיבתיות / סוציאליות וכד'), הרי בין השאר משום שהתביעה הוגשה מבלי שהוגשה תחילה בקשה להארכת המועד – דעת רוב 3 נגד 2 מהשופטים, החליטו לקבל את ערעור המל"ל בסוגיה זו ולהחזיר את הדיון להארכת מועדים לביה"ד האזורי, אשר אם יחליט לאשר את הארכת המועד – הרי שתקום זכאות המבוטחת לקצבת הזקנה, וערעור המל"ל בתיק העיקרי – יידחה.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.
שיתוף:
