ביום 13 ביולי 2017, דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 45066-02-15) את תביעתו של עובדיה בן יחזקאל (להלן: "המבוטח") וקבע כי בתקופה שבה עבד באירלנד מיום 12.5.2007 עד 26.8.2009 לא נותקה תושבותו לעניין חוק הביטוח הלאומי, וכפועל יוצא הוא נדרש לשלם דמי ביטוח.
תמצית עובדתית
- המבוטח יליד 1969, רו"ח במקצועו, עבד באירלנד בתקופה שבין 5/2007 עד 8/2009 בחברת בת זרה של חברה ישראלית (ככל הנראה מדובר בשכיר).
- בתקופה האמורה ביקר המבוטח 5 פעמים בישראל ושהה בחו"ל מעל 200 ימים בכל שנה.
- המבוטח הצהיר לרשות המיסים על היותו תושב ישראל בכל השנים הנדונות (ככל הנראה אף הגיש דוחות שנתיים לפקיד השומה, כתושב ישראל).
- המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") חייב את המבוטח בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות (שניהם יחד להלן: "דמי ביטוח") בגין הכנסותיו בחו"ל, ונוצר לו חוב של כ-41,000 ₪.
- המבוטח הגיש תביעה לבית הדין, לביטול החיוב.
ראה לעניין חיובו בדמי ביטוח של מי שהיה תושב ישראל, ושכיר בחו"ל בידי מעסיק זר בשנים קודמות- מבזק מס' 693 מיום 13.7.2017.
טענת המבוטח
עבודתו באירלנד הייתה לתקופה בלתי מוגדרת ובתקופה זו, עפ"י "מבחן מרכז החיים", מירב הזיקות, ולרבות כוונתו הסובייקטיבית, יש לראותו כמי שניתק את זיקת התושבות לישראל.
טענות המל"ל
העסקה בחו"ל, אף לאורך שנים, אינה בהכרח שוללת תושבות. המל"ל בחן את מירב הזיקות:
- המבוטח ביקש ושילם מקדמות לצורך שמירת זכויותיו, דבר המלמד כי ראה את מרכז חייו בישראל.
- שהייתו בחו"ל של המבוטח לא הייתה לתקופה מוגדרת והייתה יכולה גם להיות לתקופה קצרה, עוד יותר.
- המבוטח הצהיר בפני מס הכנסה על היותו תושב ישראל בשנים הנדונות.
נסיבות עובדתיות (אובייקטיבי)
- זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית.
- קיומם של נכסים בישראל.
- מקום המגורים הפיזי.
- המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו.
- אופי המגורים.
- קשרים קהילתיים וחברתיים.
- מקום העיסוק וההשתכרות.
- מקום האינטרסים הכלכליים.
- מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או במוסדות.
- מטרת השהייה מחוץ לישראל (לימודים, טיפול רפואי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי).
היבט סובייקטיבי
מה הייתה כוונת האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו.
החלטה
על אף הפירוט הרב של המבחנים לעיל, ביה"ד לא דן כלל בהתקיימותם במקרה דנן, וקובע במספר משפטים קצרים, כך:
"התובע יצא את הארץ לצורך עבודה מטעם חברת בת של מעסיקו הישראלי; התובע אישר כי תקופת העבודה לא הוגדרה מראש והייתה יכולה להסתיים גם לאחר תקופה קצרה מאוד; התובע שהה בארץ למשך תקופות ממושכות, בעיקר בשנים 2007 ו-2009; התובע מילא שאלון תושבות, ביקש ואף שילם מקדמות דמי ביטוח באמצעות הוראת קבע; לתובע דירה בישראל שהושכרה לתקופה "קצרת טווח" בזמן שהייתו בחו"ל; התובע הצהיר בפני מס הכנסה על היותו תושב בשנים שבמחלוקת, ואף הוגדר כך אצל רשויות המס.
אם נסכם את הדברים נאמר כי על פי מבחן "מירב הזיקות" יש לקבוע כי "מרכז חייו" של התובע נותר בישראל, ובהתאם היה חייב בתשלום דמי ביטוח. מכאן שהחוב שנוצר בגין אי תשלום, נוצר כדין". (ההדגשה אינה במקור).
ביה"ד קבע כי המבוטח היה ונותר תושב ישראל, והחיוב הוטל כדין.
בשולי הדברים
- שכיר המועסק אצל מעסיק זר בחו"ל נחשב בביטוח הלאומי כמי שאינו עובד ואינו עצמאי ("לעל"ע") כפי שמוצג בחוזר ביטוח מס' 1417 מיום 23.3.2014. הכנסותיו מחוייבות בדמי ביטוח כהכנסות שאינן מעבודה (עד 12%).
- נזכיר כי בחוק הביטוח הלאומי – החבות בדמי הביטוח מוטלת לגבי שכיר – על הכנסות השכר ברוטו. ואילו לגבי עצמאי ולגבי שכיר בחו"ל כאמור – החבות מוטלת על ההכנסה "לאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה".
בעניין זה ראוי לתאר: שני שכירים, אחד בישראל והשני אצל מעסיק זר בחו"ל. שניהם יצאו לאותה השתלמות מקצועית והגישו דו"ח שנתי לפקיד השומה על הכנסתם החייבת, שהיא המשכורת בניכוי הוצאות ההשתלמות – ופקיד השומה קיבל את השומות כפי שהוגשו, והוציא שומות זהות.
המל"ל יטיל חבות בדמי ביטוח על השכיר בחו"ל (שהכנסותיו אינן נחשבות מעבודה) – לפי השומה שנתקבלה מפקיד השומה, בעוד שעל חברו שהועסק בישראל – יוטלו דמי ביטוח לפי משכורתו ברוטו.
מאידך, יש שוני גם בגמלאות להן זכאים שני המבוטחים לעיל, בעוד שהשכיר בישראל זכאי לגמלאות רגילות "מלאות", העובד השכיר אצל מעסיק זר בחו"ל זכאי להמשיך לקבל גמלאות בדרך כלל רק בשלושת החודשים הראשונים שלאחר היציאה מהארץ.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה.
