ביום 22.5.2017 קיבל ביה"ד לעבודה (ב"ל 51264-08-16) את תביעתם של בני הזוג רובינשטיין (להלן: "המבוטחים") והכיר בהם כתושבי ישראל במהלך שליחות בחו"ל במשך 6 שנים, מטעם מעסיק ישראלי.
רקע חוקי
סעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי קובע את התנאים שלפיהם מבוטח כעובד תושב שכיר שנשלח לעבוד בחו"ל מטעם מעסיק ישראלי. בתום חמש שנים מופסק הביטוח בארץ אלא עם המוסד לביטוח לאומי אישר את המשך ההעסקה.
תמצית עובדתית
- המבוטחים עלו ארצה עם בתם והורי המבוטחת בשנת 1992 וקבלו מעמד של עולים ואזרחות ישראלית מכוח חוק השבות.
- בשנות התשעים רכשו דירה ובית בישראל.
- בשנת 2009, נשלחה המבוטחת ע"י האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת (להלן: "האיגוד"), שמרכזו בירושלים, לשמש כרבה בקהילה יהודית ליברלית בסנט-פטרסבורג ברוסיה לתקופה של 3 שנים, לחיזוק הקהילה והקשר לישראל.
- משכורתה של המבוטחת שולמה על ידי האיגוד לחשבון בנק ישראלי לרבות כל המסים.
- חוזה העבודה היה לשלוש שנים, אך הוא הוארך לעוד שנתיים ואח"כ לעוד שנה.
- מרבית הזמן שהו המבוטחים פיזית בחו"ל וביקוריהם בארץ לא היו רבים.
- בני הזוג לא השכירו את ביתם בארץ ושילמו את כל החשבונות בארץ. בחו"ל התגוררו בשכירות. המבוטח לא עבד.
- בסוף שנת 2015 בהיותם בארץ, התברר למבוטחת שהתושבות בוטלה והם אינם מבוטחים
מבוטחים גם לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. - התברר כי האיגוד, מעסיקה של המבוטחת, לא הגיש במועד בקשה כמתחייב מסעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי.
- המבוטחת מילאה שאלון לקביעת תושבות אך כיוון שלא היה לה תאריך חזרה לארץ, לא אושרה החזרת התושבות.
- בדצמבר 2015 סיכם האיגוד סופית עם המבוטחת על סיום ההעסקה וקבע מועד חזרתה ארצה בינואר 2018.
- המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) דחה את הבקשה לדיון מחדש בהחלטתו לשלול את התושבות.
תמצית טענות הצדדים
טענות המבוטחת
- חרף שהותם הממושכת בחו"ל, לא העתיקו את מרכז חייהם לחו"ל.
- זיקתם לארץ פיזית ורוחנית לא נותקה, שכן עבודתה של המבוטחת לטענתם היתה ארעית, ובכוונתם היה לשוב לארץ בתום ההסכם.
- אופי התפקיד כרבה של קהילה יהודית הוא גורם המקרב את הקהילה לישראל ומעודד עליה.
- מרכז החיים הוא בישראל: אמה של המבוטחת וחבריהם הקרובים גרים בישראל, בחו"ל התגוררו בשכירות ששולמה ע"י האיגוד הישראלי ולא על ידי הקהילה בחו"ל.
- זיקתם למקום מגוריהם בחו"ל זמנית בלבד, למטרות עבודה. ללא משפחה בחו"ל, ללא נכסים וללא מרכז חיים בחו"ל.
- בשל חוסר ידע, לא הגיש האיגוד בקשה למל"ל לאחר 5 שנות עבודה בחו"ל כדי להמשיך להכיר במבוטחת כתושבת ומשהתברר הדבר הוגשה בקשה למל"ל.
טענות המל"ל
- המבוטחים אינם תושבי ישראל מתאריך 14.11.2014. הם עזבו בנובמבר 2009 את ישראל וביקוריהם בארץ קצרים (90% מזמנם שוהים בחו"ל).
- אין ראיה כי חוזה העבודה עתיד להסתיים בשנת 2017 והוא מוארך מעת לעת.
- בחלוף 5 שנות שהיה בחו"ל, כדין נשללה תושבותם.
דיון והכרעה
- התושבות נקבעת לפי מבחן "מרכז החיים" הנבדק לפי "מירב הזיקות": מבחן כפול של היבט סובייקטיבי והיבט אובייקטיבי.
- יש לבחון את כל הנסיבות העובדתיות: קיום נכסים בישראל, מקום מגורים פיזי, מקום מגורי המשפחה של האדם, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום אינטרסים כלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מטרות שהייה בחו"ל, וכן מצגים אישיים המצביעים על כוונתו של המבוטח.
- "כאשר אין לישראלי מרכז חיים מחוץ לישראל, התוצאה היא שמרכז חייו הוא ישראל", קובע בית הדין, "אלא אם כל חייו הוא נע ונד".
- לאחר שביה"ד בחן את הנסיבות, הגיע למסקנה כי יש לבטל את החלטת המל"ל מהטעמים הבאים:
1. המבוטחת יצאה את הארץ למטרות עבודה בקהילה יהודית בחו"ל ויש לראות בעבודה זו מעין שליחות.
2. הסיבה להארכת חוזה ההעסקה לאחר 3 שנות עבודה בחו"ל נעשתה מאחר ולא נמצא למבוטחת מחליף. ביה"ד התרשם כי הסכימה להאריך את החוזה מתוך "הרגשת מחוייבות" לקהילה ולאור המצוקה של האיגוד שלא מצא לה מחליף.
3. אמנם המעסיק של המבוטחת הוא גוף פרטי, אך הוא עובד בשיתוף פעולה עם גופים כמו הסוכנות היהודית והקונסוליות והוא מתוקצב ע"י משרד החינוך, קרן קיימת לישראל והסוכנות היהודית.
4. ביה"ד התרשם כי המבוטחת רצתה לפרוש עקב הגיעה לגיל הפרישה.
5. אמנם פיזית שהו המבוטחים מרבית הזמן בחו"ל, עם זאת ביה"ד שוכנע כי הדבר נבע מאופי עבודתה של המבוטחת כרבת הקהילה.
6. ביה"ד הגיע למסקנה כי מרכז חייהם הרוחני
והפיזי של המבוטחים היה בארץ הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה פיזית.
7. יציאתם את הארץ בשנת 2009 היתה לצורך עבודה אצל מעסיק ישראלי, עבודה שיש בה בבחינת שליחות, לתקופה זמנית מוגבלת, שעתידה להסתיים בסוף שנת 2017.
בשולי הדברים
במקרה דומה של השבת תושבות ע"י ביה"ד, הדגשנו כי סוגיית שלילת תושבים עקב שהייה בחו"ל צריכה להיבחן בקפידה יתרה ע"י המל"ל כפי שנקבע ע"י הלכות ביה"ד הארצי (ראה מבזק מספר 664 מיום 17.11.2016). גורם הזמן אינו יכול להוות מבחן עיקרי בקביעת התושבות ויש לבחון את מכלול הנסיבות.
מומלץ למעסיק ישראלי ששולח עובד ישראלי מטעמו לעבוד בחו"ל להיערך מבעוד מועד להיבטים השונים של השליחות.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.
