ביום 28.3.2017 דחה ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 22345-08-14) את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וקבע כי על המל"ל לשלם לאיילת כהן (להלן: "המבוטחת") דמי לידה המבוססים גם על תביעה מאוחרת שהגישה כעובדת שכירה, זאת בנוסף לדמי הלידה ששילם לה המל"ל אוטומטית וללא הגשת תביעה, בגין הכנסותיה כעצמאית.
טענת המל"ל לשיהוי – נדחתה.
ההליך הנדרש לקבלת דמי לידה
- עובדת עצמאית: המידע אודות הלידה מועבר מביה"ח למל"ל. בדרך כלל תוך פרק זמן קצר משולמת הגמלה על בסיס הכנסות המבוטחת כעצמאית וללא הגשת כל תביעה מצד המבוטחת. עמדת המל"ל היא שמבוטחת שלא קיבלה את דמי הלידה באופן אוטומטי, תגיש תביעה שכפופה לכללי השיהוי.
- עובדת שכירה: כדי לקבל גמלה מלאה, עליה למלא טופס תביעה לדמי לידה והתביעה כפופה לכללי השיהוי.
תביעה להפרשי גמלה בגין בונוסים ושכר נוסף לעובדת שכירה, נחשבת לתביעה חדשה לעניין כללי השיהוי. - כללי השיהוי: תביעה לגמלה יש להגיש למוסד לביטוח לאומי לא יאוחר מ-12 חודשים מהיום שבו נוצרה העילה לתביעה (היום שבו הפסיקה לעבוד בהיותה בהריון כמפורט בחוק).
הגשה באיחור – תביא לשלילת גמלה באופן מלא או באופן חלקי כמפורט בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק").
תמצית עובדתית
- המבוטחת, עו"ד במקצועה, ילדה ביום 3.5.2011. טרם הלידה היו לה הכנסות כעובדת עצמאית וכשכירה בחברה שבשליטתה.
- תוך זמן קצר ממועד הלידה, בהתבסס על המידע שהועבר מביה"ח ועל הכנסותיה כעצמאית שהיו במל"ל, שולמה למבוטחת הגמלה כעצמאית בלבד, והיא קיבלה הודעה בכתב.
- בחודש 10.2012, לאחר שהתקבלה בידי המל"ל שומה בגין הכנסות המבוטחת לשנת 2011 (שהיו נמוכות מסכומי ההכנסה המדווחים, לפיהם שולמו המקדמות השוטפות למל"ל), נדרשה המבוטחת להשיב למל"ל דמי לידה ששולמו לה ביתר, כעצמאית.
- בשלב זה התברר למבוטחת לראשונה כי דמי הלידה חושבו על בסיס הכנסותיה כעובדת עצמאית בלבד, מבלי שהובאו בחשבון הכנסותיה כשכירה.
- תביעתה של המבוטחת לתשלום הפרשי דמי לידה בגין הכנסותיה משכר נדחתה ע"י המל"ל, בטענת שיהוי.
דיון והחלטת ביה"ד האזורי (ראה פירוט במבזק מספר 551 מיום 26.6.2014):
- ביה"ד קבע כי אף אם מדובר בשיטת חישוב שונה, בסוגי הכנסות שונים (שכיר ועצמאי), לא עולה מלשון החוק כי מדובר בגמלאות שונות למבוטחת אחת.
- במקרה דנן, המל"ל יזם בעצמו את בחינת הזכאות לתשלום הגמלה על בסיס הודעת הלידה מביה"ח ותוך חישוב דמי הלידה על סמך הנתונים שברשותו. פעולה זו של המל"ל עצרה, לדעת בית הדין, את מרוץ הזמן הקבוע בסעיף 296 לחוק.
- המלל עירער על קביעת ביה"ד האזורי – לבית הדין הארצי לעבודה.
דיון והכרעת ביה"ד הארצי
- ביה"ד הארצי אימץ את קביעת ביה"ד האזורי, לפיה תביעתה של המבוטחת לדמי לידה שהוגשה כתביעה יזומה על ידי המל"ל, הוגשה בעת שכל הכנסות המבוטחת כעצמאית וכשכירה, היו ידועות ומדווחות כדין למל"ל.
- (במקרה – לדעתנו) ההכנסות שפורטו באישור התאימו להכנסות הכוללות של המבוטחת כשכירה ועצמאית, כך שהמבוטחת טעתה וסברה כי דמי הלידה חושבו על כלל הכנסותיה כעצמאית וכשכירה גם יחד.
- אכן בהודעת המל"ל ביום 11.5.2011 צויין כי נבחנה ואושרה הזכאות לתשלום דמי לידה כעובדת עצמאית וכי האישור הוא זמני ואפשר שיחולו בו שינויים לאור שומה סופית שעוד תתקבל. עם זאת, קובע ביה"ד כי ניתן היה לסבור כי התביעה היזומה כוללת גם התייחסות להכנסות היולדת כשכירה.
- ביה"ד קובע כי בנסיבות המקרה, יש לראות את המל"ל כמנוע מהעלאת טענה בדבר שיהוי בהגשת התביעה לדמי הלידה כשכירה.
- ביה"ד מציין כי: "מצאנו לנכון לאבחן מקרה זה (עצמאית ושכירה – ההערה שלנו) מפסק הדין בעניין מריאנה ברש (שכירה בלבד עם תשלומים נוספים ששולמו במשכורת לאחר הלידה – ההערה שלנו), שם קבע בית הדין הארצי כי פנייה לתשלום הפרשי דמי לידה עונה להגדרת "תביעה" ומכאן שחל לגביה סעיף 296 לחוק, ואין לראותה כחלק בלתי נפרד מהתביעה המקורית".
בשולי הדברים
אנו ממליצים, בשלב זה, וכל עוד לא פרסם המל"ל עמדה גמישה יותר, בהתאם לעולה מהלכת איילת כהן כדלעיל, להמשיך ולהגיש תביעות לדמי לידה כבעבר, ובמועד.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.
שיתוף:
