ביום 4.8.2016 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 13727-06-14) את תביעתה של מיכל סוזי חתואל (להלן: "המבוטחת") לתשלום דמי תאונה בגין תאונה שאירעה לה ליד ביתה בניו-יורק, היות ולא חזרה ארצה לאחר התאונה.
תמצית עיקרי החוק הרלוונטיים
- פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי קובע כי כל תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל פרישה מבוטח בביטוח נפגעי תאונות, עקב תאונות שארעו שלא במסגרת העבודה:
"מבוטח שאירעה לו תאונה, בין בישראל ובין בחוץ לארץ, יהיה זכאי לדמי תאונה בעד פרק הזמן שבו הוא נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד, אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי". - שיעור הגמלה לעובד שכיר או לעובד עצמאי כשיעור דמי פגיעה בעבודה ליום, קרי, 75% מהכנסתו או משכרו ברבע השנה לפני קרות התאונה. התשלום המירבי הוא למשך 90 יום.
תמצית עובדתית
- המבוטחת מועסקת במשרד ראש הממשלה במחלקה לאבטחת תעופה בניו יורק, ומקבלת את שכרה בישראל תוך הפרשות למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כמתחייב בחוק.
- ביום 11.1.2013 אירעה לה תאונה ליד ביתה בניו יורק שלא במסגרת עבודתה.
- עקב התאונה נעדרה מעבודתה ולא עמדו לזכותה ימי מחלה לניצול.
- המבוטחת נשארה בניו יורק בתקופה שבה איבדה את כושרה לתפקד ולא שבה ארצה, ולכן המל"ל דחה את תביעתה לדמי תאונה.
טענות המבוטחת
- לשון החוק איננה מפרידה בין עובד בארץ לעובד בחו"ל מטעם המדינה. העובדה שהחוק אינו מציע הסדר מיוחד לעובדי מדינה שעובדים בחו"ל, מהווה קיפוח של זכויותיהם.
- תכלית חוק הביטוח הלאומי – לשלם פיצוי למבוטח ככל שאינו זכאי לתשלום מאחד המקורות המנויים בסעיף 155 לחוק (כגון דמי מחלה).
לטענתה, המחוקק לא הביא בחשבון מקרים חריגים כמו זה של המבוטחת – תושבת ישראל שעובדת מטעם המדינה בחו"ל שנפגעת בתאונה בחו"ל, ואין זה סביר לדעתה לדרוש ממנה לחזור ארצה בשל כך.
טענות המל"ל
- לשון החוק ברורה. רק מי שנמצא בישראל בעת שאבד לו כושר התפקוד זכאי לדמי תאונה.
- אין משמעות לשאלה אם מבוטח נמצא בחו"ל בשל עבודה מטעם המדינה, או מטעם מעסיק אחר, או לטיול פרטי. הדין חל על כולם.
- אין מקום לפרשנות מרחיבה של הוראות החוק, שעלולה להיות לה השלכת רוחב תקציבית.
דיון והחלטה
- ביה"ד אכן מבין כי חזרה לארץ בתקופת אי כושר לתפקד מכבידה על המבוטחת, ובנסיבות מסוימות לא הגיוני שתחזור ארצה רק לשם קבלת הזכות לדמי תאונה.
- עם זאת, המחוקק הביא בחשבון את השוהים בחו"ל שעברו תאונות אישיות. המחוקק אינו מתייחס ספציפית לעובדי מדינה המתגוררים בחו"ל כחלק מעבודתם.
- המחוקק קבע, ללא אבחנה – כי מי שנפצע בחו"ל יהא זכאי לגמלה רק בעד פרק הזמן שבו נמצא בישראל ואבד לו כושר התפקוד, אם לא עסק למעשה בעבודה כלשהי.
- ביה"ד קובע שאין מקום להחריג את עובדת המדינה המתגוררת בחו"ל משאר השוהים בחו"ל.
- בסיפא מדגיש ביה"ד כי נפסק לא אחת על ידי ביה"ד הארצי לעבודה כי "על ביה"ד להיות זהיר ולא להרחיב בפרשנות מתן זכויות שאינן עולות מלשון החוק, תוך הרחבת המסגרת התקציבית".
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי כהן.
שיתוף:
