מבזק מס מספר 654 - 11.8.2016

ביום 7 באוגוסט ניתן פסק דינו של השופט דורות בעניין עו"ד שרגא בירן. נושא הפסק – סיווג הכנסות מהשכרת כמות גדולה של דירות מגורים שהיו בבעלות בירן – האם כמדווח על ידו כחייבות מס בשיעור 10% על פי סעיף 122 לפקודה, או כהכנסות מעסק בנסיבות האיש וכמות הדירות, כפי שטען פקיד השומה.
ביהמ"ש צידד בעמדת בירן.
להלן נביא בעיקר ציטוטים מהפסק, והדברים מדברים בעד עצמם:
"המערער הינו עורך דין במקצועו מזה 55 שנים… תחום התמחותו של המשרד ושל המערער, נוגע לפיתוח שכונות ופרויקטים של נדל"ן.
מדובר בפרויקטים גדולים מאד, הכרוכים במתן שירותים מתמשכים על פני שנים, בהיבטים רבים, כגון התקשרויות בין בעלי קרקע עם יזמים וקבלנים…
בחלק מן הפרויקטים … במקום לקבל מהלקוחות תשלום בכסף, ניתנה התמורה בשווה כסף, בצורת דירות בבניני מגורים".
ההכנסות וכמות הדירות בתקופה הנדונה היו:
"בשנת 2004- 830,255 ₪ מ-21 דירות. בשנת 2005- 880,647 ₪ מ-24 דירות. בשנת 2006- 937,000 ₪ מ-25 דירות. בשנת 2007 – 921,320 ₪ מ-24 דירות…"
בירן לא טיפל בעצמו בהשכרת הדירות, אלא קרוב משפחתו, מר סלבין שהתגורר באחת מדירותיו של בירן. בתחילה ניהל השכרות הדירות ללא תמורה, ובהמשך בתמורה לא גדולה של 1000$ לחודש ומע"מ.
"באשר לדירות בירושלים, הטיפול מול השוכרים בוצע על ידי מזכירה (מנהלת חשבונות) ממשרד עורכי הדין בירושלים, אשר טיפלה בצד הכספי מול השוכרים ועל ידי אדם … אשר טיפל בתיקונים בדירות".
בשנים מאוחרות יותר, נמכרו חלק מן הדירות, או ניתנו במתנה לילדי המערער ולגרושתו, ונכון למועד הערעור, נותרו בידי בירן 11 דירות בלבד.
וכך מנתח ביהמ"ש:
"מבחן הידע והבקיאות – המשיב טען, כי המערער עוסק בתחום הנדל"ן ולפיכך, עומדת לו בקיאות במישרין ובעקיפין בתחום הנדל"ן והדיור.
עוד נטען, לבקיאות שילוחית, באמצעות סלבין, אשר עוסק בבניה וביזמות בנייה.
במקרה שלפניי, המערער הוא עורך דין במקצועו, אשר רכש מומחיות מיוחדת ומוניטין, בליווי פרויקטים גדולים מאד, בתחומי הפשרת קרקעות לבנייה, …לעומת זאת, עסקאות השכירות של דירות מגורים, בהן אנו עוסקים בערעורים שלפניי, הינן עסקאות בסיסיות, בהן ניתן לרכוש הבנה בסיסית, מעצם הטיפול בהשכרה מצד הבעלים,… לראות במערער מומחה בעל ידע בתחום השכרת דירות למגורים, היא גישה בעייתית, שכן אין למערער כל ידע בתחום הנ"ל,… למה הדבר דומה? לייחוס מומחיות בתחום הזלפת טיפות לעיניים רגישות, לרופא מומחה, בעל מוניטין בתחום ניתוחי עיניים. (ההדגשה שלנו)
זאת ועוד. המערער בעצמו לא עסק בפועל, בהשכרת הדירות…שנים רבות שלא ביקר באותן דירות …לא פגש בעצמו את השוכרים, לא חתם מולם על חוזה שכירות ולא גבה מהם את דמי השכירות.
סלבין הצהיר, כי טיפול בצרכי שוכרים מול בעלי דירות, אינו בתחום עיסוקו, שהוא יזמות נדל"ן ובנייה…אינו עוסק במתן שירותים מסוג זה לאחרים וכי העיסוק מול הדיירים, גזל ממנו זמן מועט ….
הואיל ועסקינן בהשכרת דירות למגורים, ניתן לקבוע כי גם לסלבין לא הייתה מומחיות מיוחדת בתחום השכרת הדירות, מעבר לידע המצוי בידי בעלי דירות או שוכרים מן השורה.
מבחן המנגנון – אחד המאפיינים של עסק הוא …קיומו של מנגנון שיאפשר את הפעילות, כגון משרד, צוות, הנהלת חשבונות, שיווק וכיוצא באלה…
המערער לא היה מעורב בעצמו בשום צורה בהשכרת הדירות. הטיפול בהשכרת הדירות בת"א וברחובות, התרכז בידיו של סלבין, שעיסוקו העיקרי היה אחר וטיפל בהשכרה, אגב אורחא, תמורת שכר נמוך מאד, בעוד שהטיפול בהשכרת הדירות בירושלים, התרכז בידיה של מזכירה במשרד עורכי הדין, שעיקר עיסוקה גם הוא אחר.
לדעתי, אין בטיפול הנ"ל, אשר התבצע בידי מי שעיקר עיסוקם הוא בפעילות נפרדת, משום מנגנון עסקי, המאפיין עסק של השכרת דירות.
המבחן הכמותי – המשיב ציין כי המערער השכיר בשנים הרלבנטיות למעלה מ-20 דירות ובסכומים מהותיים, באופן המצביע על קיומו של עסק… כזכור, בפס"ד דפנה לשם, מדובר היה בהשכרת 27 נכסים, ובית המשפט המחוזי דחה את עמדת פקיד השומה, הרואה בהשכרת אותם נכסים, כהכנסה מעסק.
לעומת זאת, בפס"ד יהל, מדובר היה בהשכרת 110 דירות ובית המשפט המחוזי, קיבל את עמדת פקיד השומה, כי מדובר בהכנסה עסקית…
לא ניתן לקבוע, על בסיס מספר הדירות, אם מדובר בהכנסה מעסק של השכרת דירות, או בהכנסה פסיבית, שאינה עסקית.
ניסיון לקבוע קו גבול, על בסיס מספר הדירות, כקריטריון מבחין בין הכנסה פסיבית לאקטיבית, נידון לכישלון.
המערער היה בשנים הרלבנטיות הבעלים בשרשור של חברות ענק במשק הישראלי בתחום האנרגיה והקמעונאות (אלון…,אלון רבוע כחול, מגה…) כך שנראה כי ביחס להיקף המקורות האחרים של הכנסת הנישום, היקף עסקאות השכירות, לא היה רב".
נעיר כי לדעתנו גישה זו מוטלת בספק שכן על פיה – אותה פעולה בדיוק תחשב עסקית בידי נישום א' ופסיבית בידי נישום ב'.
מבחן העל
על ניהולו של עסק: בעליו של עסק.., שואף להגדיל את העסק,…כדי להגדיל את רווחיו מן העסק…
יש לזכור כי לשם הפקתה של ההכנסה העסקית, נדרשת יגיעה אישית מצדו של בעל העסק …האם ניתן למצוא את היגיעה האישית מצד המערער, בפיתוח העסק של השכרת הדירות ? האם המערער דאג להשבחתו ?
על כוונת המערער: המערער הצהיר …"לא היתה לי ואין לי כל כוונה להקים, לנהל וליהנות מעסק של השכרת דירות…"
על ייעוד התמורה: …במהלך השנים, הועברו הזכויות בחלק מן הדירות, ללא תמורה, לילדיו ולגרושתו… האם כך נוהג בעל עסק במלאי העסקי? לדעתי, התנהגות זו מעידה כי המערער לא התייחס לדירות הנ"ל כמלאי עסקי, במסגרת עסק שבעליו שואף למקסם את רווחיו.
על מעורבות בעל העסק: ..המערער לא היה מעורב בניהול העסק …גם כאשר הבעלים מקים מנגנון, שוכר מנהל ועובדים, יש מידה מינימלית של מעורבות מצדו. עסקים אינם יכולים להתנהל מעצמם…
על רכישת הנכסים: …אם אין הבדל, מבחינת המשיב, בין רכישת הדירות בכספי שכר טרחה שקיבל המערער, לבין קבלתם כתמורה לעיסוקו כעורך דין, אני מתקשה לראות בדירות כמלאי בעסק של השכרת דירות".
ואנו תוהים: מה הקשר בין סיווגן של הדירות כמלאי לבין קביעת פעילות ההשכרה מהן (אף אם הן רכוש קבוע) – כעסק??
"רבים מן המאפיינים בתיק זה, התקיימו גם בפרשה שנדונה בפס"ד דפנה לשם. גם בפרשה ההיא, היו המערערים עורכי דין, אשר העסיקו מזכירה ומנהלת חשבונות במשרד עורכי הדין, לשם טיפול בהנהלת החשבונות של דמי השכירות …מספר הנכסים שם, דומה למספר הדירות בבעלות המערער כאן. גם שם, הייתה תחלופת שוכרים מועטה ולא בוצעו פעולות השבחה בנכסים או פעולות שיווק. בית המשפט המחוזי שם, דחה את עמדת פקיד השומה וקיבל את הערעורים.
רבים מן המאפיינים בפס"ד יהל, שונים מנסיבות המקרה שלפניי. שם, מדובר היה בכמות דירות עצומה, בהשוואה למספר הדירות כאן. המערערים שם, ניהלו בעצמם את העסק של השכרת הדירות, כאשר היקף הדירות החריג, הטיל עליהם עבודה אינטנסיבית, כל ימות השנה, בניגוד להיקף המצומצם יחסית, של הטיפול בדירות כאן, שבוצע באופן אגבי, על ידי מי שעיקר זמנו הוקדש לעסקים אחרים. שם, פעלו המערערים לפינוי דיירים מוגנים וקידום תוכניות תמ"א 38, דבר המצביע על אופי עסקי, כאשר המערער כאן, לא נקט בפעולות מסוג זה.
מסקנתי מכול האמור הינה, כי ההכנסה מהשכרת הדירות, הינה הכנסה פסיבית, וכי המערער זכאי לשיעור המס המופחת, הקבוע בסעיף 122 לפקודה".
עד כאן הפסק.
נסכם ונאמר שלושה: האחד – עם כל ההערכה לניתוח הארוך, אנו משוכנעים שרשות המיסים תערער על התוצאה לביהמ"ש העליון.
השני- במהלך הפסק אוזכר פעמיים כי לבירן, היתה בנוסף גם חברה משפחתית ולה 17 !! דירות מגורים. היבטי המס והשפעתן של אלו על הפסק, לא נדונו כלל.
השלישי – לאור שטף פסקי הדין באותה סוגיה בדיוק, יתכן והגיע הזמן שמשרד האוצר יחזור וישיב תקרה לסעיף 122 לפקודה (כפי שהיה בחוק עד שנת 2002), כך שדמי שכירות העולים על הרף שיקבע, לא יוכלו להיכנס לתחולת 10% מס, גם לו יטען כי הן הכנסות פסיביות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

לפני מספר ימים פורסמה טיוטת החלטה לביצוע שינויי חקיקה בקשר עם תקציב המדינה לשנים 2017- 2018 ("ההחלטה"). במסגרת ההחלטה מצוינים מספר שינויים מוצעים בתחום המסים. על אף שאין מדובר בדבר חקיקה סופי ולא ברור אילו חלקים מתוך ההחלטה יעברו בחקיקה ובאיזה נוסח, יש מי שעשוי להפיק תועלת מהבנת המגמות הצפויות ולכלכל את מעשיו בהתאם. להלן נתמקד בהצעות הקשורות לתחום המיסוי הבינלאומי:

1. מוצע לבטל את הפטור הקיים מדיווח לעולה חדש ולתושב חוזר ותיק! החל משנת 2017 ואילך. בהחלטה ובהסברים לה לא נאמר כי הוראת החוק החדשה, אם תתקבל, לא תחול ביחס לעולים חדשים ותושבים חוזרים אשר כבר עלו או חזרו לישראל וטרם סיימו את תקופת ההטבות בת 10 השנים, לרבות פטור מדיווח על נכסים והכנסות מחו"ל. יש להניח שאם יתקבל התיקון המוצע, ייכלל סייג זה לגבי אלו החיים כיום בישראל ואשר חלק מהסיבות לעלייתם או חזרתם הוא אותה הבטחה חוקית בדמות פטור מדיווח.
   לאור האמור, אם וככל שייקבע כי ביטול הפטור מדיווח כאמור יחול רק ביחס למי שעלה או חזר לישראל לאחר מועד תחילתו של התיקון המתוכנן, הרי שמי ששוקל ממילא עלייה או חזרה לישראל, ייתכן כי הקדמת מועד הגעתו בטרם יחול התיקון המוצע, יאפשר גם את הפטור מדיווח על נכסים והכנסות מחוץ לישראל.
2. מוצע לקבוע חזקה הניתנת לסתירה בכל הנוגע לקיומם של שליטה וניהול מישראל ביחס לחברה זרה, לפיה בהתקיים כל התנאים להלן, יראו חברה זרה ככזו שעסקיה נשלטים ומנוהלים מישראל, כאמור תוך אפשרות לסתור את החזקה:
   א. 50% או יותר מאמצעי השליטה בחברה הזרה מוחזקים על ידי תושבי ישראל; וכן
   ב. שיעור המס על רווחי החברה הזרה הינו 15% או פחות; וכן
   ג. מתקיים גם אחד מאלה:
   i. החברה הזרה היא תושבת מדינה שאינה חתומה עם ישראל על אמנת מס; או
   ii. שיטת המס הנהוגה במדינת המושב הזרה היא שיטה טריטוריאלית;
   נציין כי לכאורה תמוה הקשר שבין שיעור המס במדינת המושב הזרה או שיטת המיסוי בה (טריטוריאלית או כלל עולמית) לבין מקום השליטה והניהול על עסקי החברה, ואולם נראה כי רשות המסים מבקשת לאתר את אותם מקרים שבהם לסוגיית השליטה והניהול יש השלכות מס מהותיות.
   כמו כן, במסגרת התיקון המוצע, נכללה הוראה בדבר חובת דיווח על מי שטוען כי החזקה לעיל אינה חלה לגביו, זאת בדומה לתיקון 223 שעבר לאחרונה, שעניינו בין היתר, חובת דיווח כאמור על מי שטוען כי הינו תושב חוץ למרות התקיימותן של החזקות המספריות לגביו.
3. לגבי קבוצות רב לאומיות (שמחזור הכנסתן למעלה מ- 3.4 מיליארד ש"ח), מוצע להחיל חובות דיווח בקשר עם מחירי העברה לאור מסקנות דוח פעולה מספר 13 של פרויקט ה- BEPS, שעיקרו הגשת דיווחים המתייחסים לאופן יישום מחירי ההעברה בחברות הקבוצה כולה. לעניין זה, ראו מבזקינו מספר 564, 565, 636 ו- 643.
4. לעניין הוראות חברה נשלטת זרה (חנ"ז), מוצע כי תיקבע חזקה הניתנת לסתירה, לפיה הכנסות מריבית, תמלוגים ודמי שכירות, ייחשבו להכנסות פאסיביות לעניין חנ"ז, אף אם הן מגיעות לכדי עסק. הוראה דומה נקבעה במסגרת תיקון 198 שתחולתו משנת 2014 ביחס לסיווג הכנסה ממכירת ניירות ערך כהכנסה פאסיבית, ואולם בכל הנוגע לניירות ערך שנמכרו לאחר שהוחזקו יותר משנה, חזקת ההכנסה הפאסיבית הינה חלוטה ואינה ניתנת לסתירה.

מומלץ לאלו שהשינויים לעיל צפויים להשפיע על ענייניהם או על תוכניותיהם לעתיד הקרוב, לקבל ייעוץ מתאים על מנת לכלכל את מעשיהם בטרם עת.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.

בימים אלו פורסמה הצעת תקציב המדינה לשנים 2017-2018 (ניתן למצוא באתר משרד האוצר), במסגרתה יעלו להחלטת ממשלה מס' הצעות לתיקוני חקיקה בתחום המס. במסגרת אחת ההצעות שפורסמה באופן נרחב בתקשורת בשבועות האחרונים, יוטל מס בשל אחזקת דירות מגורים שלישית ומעלה.
הצעת החקיקה מתבססת על נתוני הלמ"ס לפיהם הפערים החברתיים והכלכליים שבין שוכרי הדירות ובעליהן הינם גדולים ומשקפים פערים עצומים בין בעלי דירות ושוכרים וכי העלייה במחירי הדיור בישראל הובילה לגידול באי השוויון בין שכבות האוכלוסיה, אותו ניתן למתן באמצעות הטלת מיסוי על בתי האב בשל ריבוי נכסים ועל פי שווים.
המס יוטל על בעלי דירות המחזיקים ב – 3 דירות ומעלה.
במבזק זה ניתן סקירה על הצעת החקיקה שעל הפרק ומס' הגיגים בעניין זה. להלן עיקריה:

• החל מיום 1/1/2017 יוטל מס על בעלי דירות מגורים, המחזיקים 3 דירות מגורים או יותר. המס יוטל על כל אחת מהדירות, החל מהדירה השלישית. לדוגמא: בעליהן של 7 דירות, ישלם מס על 5 דירות.
• המס על כל אחת מדירות אלו, יהא בשיעור של 1% משוויה, לפי תחשיב שווי למ"ר, כפול מס' מ"ר לדירה (ע"פ חיוב הארנונה) ולא יעלה על 1,500 ₪ לחודש, לדירה. קרי – 18,000 ₪ לשנה לדירה ("סכום התקרה").
  סכום התקרה משקף אם כן, דירה בשווי 1,800,000 ₪.
• המס יוטל על הדירות הזולות יותר.
• עד ליום 31/12/2016 תפרסם המדינה בסיוע נתוני הלמ"ס ושמאות, טבלאות הקובעות שווי למ"ר מגורים לפי אזורים
• על אף האמור בהסכם או בכל דין יהוו בני זוג וילדיהם עד גיל 18 כבעלים אחד.
• דירה – חלק מדירה העולה על 1/3 בה, ולרבות דירה (שאינה מלאי) המוחזקת בידי חברה שבבעלות יחיד.

מספר תהיות על ההצעה :

• אין קשר להשכרה בפועל של הדירות. גם דירות שאינן מושכרות יחויבו במס.
• אין התחשבות בשווי הדירות, ובעל דירה מושכרת אחת ששוויה 30 מליון (ודמי השכירות בהתאם), לא ישלם כל מס נוסף, בעוד שחברו הדל בעל 10 דירות ששווי כל אחת מהן 3 מליון ₪, ישלם גם ישלם.
• שיעור המס האפקטיבי על הדירות ה"זולות" יהא גבוה לאין שיעור מהמס על השכרת דירות יוקרה. לדוגמא: 2 יחידים, לשניהם 3 דירות. לאחד דירה בתל אביב ששוויה 5 מיליון ₪ והיא מושכרת ב- 12,500 ₪ לחודש. לשני דירה בראשל"צ בשווי 2 מיליון ₪ והיא מושכרת ב- 5,000 ₪ לחודש. שניהם משלמים מס בשיעור 10%, בהתאם לסעיף 122 לפקודה. שניהם ישלמו 1,500 ₪ לחודש מס נוסף, ע"פ סכום התקרה.
  לראשון – שיעור המס החדש: 22%, לשני – שיעור המס החדש: 40% !!.
• נוסיף בעניין זה, כי צפוי שחלק מהותי מהמס יושת בסופו של דבר על שוכרי הדירות, וכך, במקום להקטין הפערים החברתיים, פערים אלו רק יגדלו.
• יש לקחת בחשבון את הגדלת אוכלוסיית מגישי הדוחות (ע"פ ההצעה, קיימים כ – 50,000 בעלי דירות, המחזיקים ב – 180,000 נכסים). עם זאת, ספק אם הנתונים מלאים, שכן רישום הבעלות על דירות ונדל"ן בכלל אינו שלם, בעיקר בקרב המיעוטים בישראל. בנוסף כמות גדולה של דירות הרשומות בטאבו כדירה אחת, חולקו, ללא קבלת היתרים. וכך, שוב, יוצא החוטא נשכר.
• ע"פ ההצעה, רק המחזיק 1/3 דירה לפחות, יחשב כמחזיק בדירה. נניח אדם לו 3 ילדים בוגרים – נשואים/ מעל גיל 18, המחזיק ב- 5 דירות.
  האיש יוכל להעביר לכל אחד מילדיו, דירה אחת, או 25% בכל דירה (לענין דירה יחידה – סעיף 49ג לחוק מיסוי מקרקעין), תוך שמירת זכותו לפירות – שכר הדירה (ראו הלכת לחאם, ע"א 3914/91).
  אף אחד מהם לא ישלם מס נוסף.
• עוד נזכיר כי בהתאם לפרק שביעי 1 לחוק עידוד השקעות הון, דורש המחוקק, על מנת לזכות בהטבות ע"פ החוק להחזיק בבניין חדש להשכרה במינימום 6 דירות בחלק המאושר, מהן כחצי יושכרו למשך 5 שנים מתוך 7 ממועד סיום הבניה. בהנחה שאותו יחיד ביקש להנות מהטבות החוק, בנה בנין להשכרה ונותרו לו לפחות 3 דירות מושכרות, בא המחוקק היום וממסה אותו במס נוסף בגין אותן דירות, שהוא מנוע מלמכור.

לסיכום, נראה כי הצעת הטלת מס זה, שאינו אלא "מס רכוש" באיצטלה חדשה, אינו מתאים.
מס – ראוי כי יוטל מס על רווחים, ולמצער – על הכנסות, ולא על נכסים.

ככל שנגזרה גזרה, ובעלי הדירות להשכרה יאלצו לשלם מס נוסף, יתכן וראוי יותר להעלות את שיעור מס המחזור לפי סעיף 122 לפקודה שהינו כיום 10%.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 9 ביולי 2016 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 26074-05-14) באופן חלקי את תביעתה של סיון סלע סנדרס (להלן: "המבוטחת") לקבלת דמי לידה בהתאם לתלושי שכר שקבלה בעסק משפחתי, אשר לא שיקפו העברות כספיות תואמות בפועל, כפי שיתואר.

תמצית עובדתית

• ביום 13.7.2013 המבוטחת ילדה והגישה תביעה לדמי לידה.
• לטענתה, טרם הלידה עבדה כמזכירה בעסק המשפחתי להדברה (ככל הנראה של הוריה) המתנהל מביתה, 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, מיום 1.8.2012 ועד ליום 11.7.2013.
• הוצגו: הסכם עבודה שעל פיו שכרה הסתכם בסך של 9,000 ₪ ברוטו לחודש וכן 12 תלושי שכר.
  על פי הסכם השכר, משכרה קוזזו 5,500 ₪ עזרה של הוריה בדמי שכירות, 550 ₪ בגין דמי ועד ו-1,200 ₪ בגין אחזקת רכב וטלפון.
• טרם עבודתה בעסק המשפחתי עבדה במשך 3 חודשים בעסק אחר, שם השתכרה כ-7,300 ₪ לחודש.
• המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) לא חלק על עצם העובדה שהמבוטחת אכן עבדה וקבלה שכר, אלא העלה ספק כלפי גובה השכר לחישוב הגמלה.
• המל"ל הודיע למבוטחת כי דמי הלידה ישולמו לפי בסיס המינימום בסך 4,300 ₪ וזאת עד לקבלת הוכחות על העברת שכר דירה, רכב והוצאות נוספות, מחשבון העסק לחשבון המבוטחת.
• לטענת המבוטחת לא ניתן היה לספק דרישות המל"ל, כיוון שהסכומים הללו קוזזו משכרה.

דיון והחלטה

• בין הצדדים אין מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק.
• ביהמ"ש נדרש לצורך שיש בהוכחה ברורה של התחשבנות כספית בעסקים משפחתיים על מנת לברר את גובה השכר האמיתי.
• ביה"ד קובע כי באיזון בין עמדת המבוטחת לעמדת המל"ל בקשר לגובה השכר, יש לבחון רק מרכיבים שהמבוטחת הוכיחה בפועל, ולא לקבל את תלושי השכר והסכם העבודה שהציגה המבוטחת ככתבם וכלשונם.
• במסגרת חקירתה של אם המבוטחת שנתנה תצהיר, עלה כי "העסק המשפחתי עבד בחוסר שקיפות מבחינה מיסויית", לאור קיומן של כמה דירות "של" ההורים הרשומות על שם ילדיהם או אף על שם אחרים.
• המבוטחת עצמה עברה מדירה לדירה גדולה יותר, שתיהן של ההורים. בתחילה שילמה שכ"ד לטענתה, ובהמשך "היה עניין של קיזוז…".
  האם שינתה גרסאותיה וטענה כי דמי השכירות ההוגנים בדירה הם 9,500 ₪.
• ביה"ד קובע כי התנהלות ההשתכרות היא "שעטנז" של הכנסת עבודה ותמיכות ברמה המשפחתית, שאינן כלל הכנסה לעניין הפקודה.
• לא הוכחו הפקדות במקביל להפקת התלושים, ולפי טענת המבוטחת נותרו לה כ-700 ₪ לחודש לאחר קיזוזים, שנתקבלו במזומן.
• ביה"ד מקבל את עמדת המל"ל "בכל הנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת לטוען לזכות בכספי ציבור כאשר זה אינו נדרש בפועל לגמול אותו הוא מקבל בלאו הכי. תכלית תשלום דמי הלידה הוא תשלום למבוטחת שעבדה, ואשר לרגל ההריון או הלידה נכרת מקור פרנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה".
• לאור העובדה כי המל"ל לא חלק על קיומם של יחסי עובד ומעסיק והסכים לשלם גמלה לפי שכר המינימום, החליט ביה"ד לקבוע שכר הולם בהתאם לדמי שכירות ממוצעים בסביבת הדירה הרלוונטית בסך של 6,000 ₪ לחודש, ובתוספת דמי הוועד, וקבע את שכרה לעניין הגמלה בסך של 6,550 ₪ לחודש.
  הארות ותובנות
  1. בעסק משפחתי, בדיקת המל"ל היא קפדנית, ובצדק. אי לכך ראוי לנהל ההשתכרות כמו בעסק שאינו משפחתי. ככל שיש תמיכות או איזונים משפחתיים, ראוי שהללו יהיו בנפרד מתשלום השכר הראוי והמתועד.
  2. זהו פס"ד שני בתוך שבוע אשר פורסם בציבור כי בית משפט מצביע על "אי שקיפות" או חשד להעלמת דיווחים והכנסות מהותיים בעניין דירות מגורים. בפסה"ד האחר שפורסם בעיתונות, ואשר עניינו כלל אינו בדיני מיסים אלא בדיני נזיקין, ביקש השופט מהנהלת בתי המשפט להעביר הפסק לידיעת רשות המיסים, באשר עלה מעדותו של התובע שם כי הוא בעל 30 דירות מגורים בת"א אשר שכר הדירה החודשי הכולל מהן הוא לטענתו 30,000 ₪ !!!, וגם זה מדווח רק בערך.

לאור העובדה כי תופעות אלו פוגעות בכלל הציבור שומר החוק, אנו קוראים מכאן לרשות המיסים, לתאם עמדות עם הנהלת בתי המשפט, כך שתקבל ממנה דיווח שוטף על כל חשד לאי דיווח מהותי של הכנסות או רכוש, כחוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

ביום 9 ביולי 2016 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 26074-05-14) באופן חלקי את תביעתה של סיון סלע סנדרס (להלן: "המבוטחת") לקבלת דמי לידה בהתאם לתלושי שכר שקבלה בעסק משפחתי, אשר לא שיקפו העברות כספיות תואמות בפועל, כפי שיתואר.

תמצית עובדתית

• ביום 13.7.2013 המבוטחת ילדה והגישה תביעה לדמי לידה.
• לטענתה, טרם הלידה עבדה כמזכירה בעסק המשפחתי להדברה (ככל הנראה של הוריה) המתנהל מביתה, 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, מיום 1.8.2012 ועד ליום 11.7.2013.
• הוצגו: הסכם עבודה שעל פיו שכרה הסתכם בסך של 9,000 ₪ ברוטו לחודש וכן 12 תלושי שכר.
  על פי הסכם השכר, משכרה קוזזו 5,500 ₪ עזרה של הוריה בדמי שכירות, 550 ₪ בגין דמי ועד ו-1,200 ₪ בגין אחזקת רכב וטלפון.
• טרם עבודתה בעסק המשפחתי עבדה במשך 3 חודשים בעסק אחר, שם השתכרה כ-7,300 ₪ לחודש.
• המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) לא חלק על עצם העובדה שהמבוטחת אכן עבדה וקבלה שכר, אלא העלה ספק כלפי גובה השכר לחישוב הגמלה.
• המל"ל הודיע למבוטחת כי דמי הלידה ישולמו לפי בסיס המינימום בסך 4,300 ₪ וזאת עד לקבלת הוכחות על העברת שכר דירה, רכב והוצאות נוספות, מחשבון העסק לחשבון המבוטחת.
• לטענת המבוטחת לא ניתן היה לספק דרישות המל"ל, כיוון שהסכומים הללו קוזזו משכרה.

דיון והחלטה

• בין הצדדים אין מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק.
• ביהמ"ש נדרש לצורך שיש בהוכחה ברורה של התחשבנות כספית בעסקים משפחתיים על מנת לברר את גובה השכר האמיתי.
• ביה"ד קובע כי באיזון בין עמדת המבוטחת לעמדת המל"ל בקשר לגובה השכר, יש לבחון רק מרכיבים שהמבוטחת הוכיחה בפועל, ולא לקבל את תלושי השכר והסכם העבודה שהציגה המבוטחת ככתבם וכלשונם.
• במסגרת חקירתה של אם המבוטחת שנתנה תצהיר, עלה כי "העסק המשפחתי עבד בחוסר שקיפות מבחינה מיסויית", לאור קיומן של כמה דירות "של" ההורים הרשומות על שם ילדיהם או אף על שם אחרים.
• המבוטחת עצמה עברה מדירה לדירה גדולה יותר, שתיהן של ההורים. בתחילה שילמה שכ"ד לטענתה, ובהמשך "היה עניין של קיזוז…".
  האם שינתה גרסאותיה וטענה כי דמי השכירות ההוגנים בדירה הם 9,500 ₪.
• ביה"ד קובע כי התנהלות ההשתכרות היא "שעטנז" של הכנסת עבודה ותמיכות ברמה המשפחתית, שאינן כלל הכנסה לעניין הפקודה.
• לא הוכחו הפקדות במקביל להפקת התלושים, ולפי טענת המבוטחת נותרו לה כ-700 ₪ לחודש לאחר קיזוזים, שנתקבלו במזומן.
• ביה"ד מקבל את עמדת המל"ל "בכל הנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת לטוען לזכות בכספי ציבור כאשר זה אינו נדרש בפועל לגמול אותו הוא מקבל בלאו הכי. תכלית תשלום דמי הלידה הוא תשלום למבוטחת שעבדה, ואשר לרגל ההריון או הלידה נכרת מקור פרנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה".
• לאור העובדה כי המל"ל לא חלק על קיומם של יחסי עובד ומעסיק והסכים לשלם גמלה לפי שכר המינימום, החליט ביה"ד לקבוע שכר הולם בהתאם לדמי שכירות ממוצעים בסביבת הדירה הרלוונטית בסך של 6,000 ₪ לחודש, ובתוספת דמי הוועד, וקבע את שכרה לעניין הגמלה בסך של 6,550 ₪ לחודש.
  הארות ותובנות
  1. בעסק משפחתי, בדיקת המל"ל היא קפדנית, ובצדק. אי לכך ראוי לנהל ההשתכרות כמו בעסק שאינו משפחתי. ככל שיש תמיכות או איזונים משפחתיים, ראוי שהללו יהיו בנפרד מתשלום השכר הראוי והמתועד.
  2. זהו פס"ד שני בתוך שבוע אשר פורסם בציבור כי בית משפט מצביע על "אי שקיפות" או חשד להעלמת דיווחים והכנסות מהותיים בעניין דירות מגורים. בפסה"ד האחר שפורסם בעיתונות, ואשר עניינו כלל אינו בדיני מיסים אלא בדיני נזיקין, ביקש השופט מהנהלת בתי המשפט להעביר הפסק לידיעת רשות המיסים, באשר עלה מעדותו של התובע שם כי הוא בעל 30 דירות מגורים בת"א אשר שכר הדירה החודשי הכולל מהן הוא לטענתו 30,000 ₪ !!!, וגם זה מדווח רק בערך.

לאור העובדה כי תופעות אלו פוגעות בכלל הציבור שומר החוק, אנו קוראים מכאן לרשות המיסים, לתאם עמדות עם הנהלת בתי המשפט, כך שתקבל ממנה דיווח שוטף על כל חשד לאי דיווח מהותי של הכנסות או רכוש, כחוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.