מיסוי ישראלי - הליכי שומה – מרוץ התיישנות מסתיים רק במועד משלוח השומה וללא חריגים (הלכת ינקו וייס)

ביום 9.9.2015 ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין ינקו וייס (ע"א 805/14). פסק הדין דן בשאלת מועד ההתיישנות להוצאת שומה ע"פ סעיף 145(א)(2) לפקודה. האם רק במועד בו שלח פקיד השומה את השומה (דבר שארע בפועל מספר ימים לאחר חלוף המועד הקובע), או שמא כבמקרה דנן בו הוכח כי מייצג הנישום ראה את השומה ששודרה בשע"מ והנישום ידע על כך, עוד טרם המשלוח (דבר שארע מספר ימים לפני המועד הקובע).
ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה לעניין זה וקבע ששידור השומה למערכת מהווה פעולה סופית וידיעת הנישום לגבי קיומה של השומה שוות ערך למשלוח הודעה על השומה.
לסוגיות נוספות בפס"ד ראה מבזק מס' 526.
ביהמ"ש העליון דחה את פסיקת ביהמ"ש המחוזי ובניתוח מעמיק של הפסיקה בנושא קובע באופן חד משמעי:
"על יסוד כל האמור, אני סבור כי פרשנותם הראויה של סעיפי ההתיישנות בפקודה היא כי מרוץ הזמנים להתיישנות סמכותו של פקיד השומה אינו נקטע כל עוד לא ניתנה החלטה סופית וחתומה של פקיד השומה ונשלחה אל הנישום, וכי אין מקום להכיר בחריגים לקביעה זו המבוססים על ידיעתו של הנישום. זאת , אפילו במקרה שבו הנישום יודע בפועל ובאופן ודאי על קיומה של שומה בעינינו".
נזכיר כי בהלכת סמי הידועה (ע"א 5954/04), נקבעה ההלכה הקובעת כי לא די בהוכחה כי הצו נחתם ע"י פקיד השומה במועד (ע"פ הלכת ביר), אלא שיש להביא את הצו לידיעת הנישום, בתוך המועד.
ובפס"ד העליון יוסי נאמן (ע"א 3929/13) ביהמ"ש העליון הולך צעד נוסף מעבר להלכת סמי. בהלכת סמי כאמור נקבעה ההלכה לפיה האפקטיביות של החלטה מנהלית נעוצה בהבאתה לידיעת האזרח ולפיכך יש להביא לידיעת הנישום כי הוצאה שומה. בפס"ד יוסי נאמן ביהמ"ש מפרש את המושג "להביא לידיעת הנישום" וקובע, כי מועד משלוח ההחלטה ע"י פקיד השומה הוא הקובע, ולא מועד קבלתה בידי הנישום.

סיכום ונקודות ציון:

ראשית נקבע הלכה סופית ומסכמת בסוגייה רווית מאבקים זו: "ההלכה היא כי על מנת שיראו את פקיד השומה כמי שהפעיל במועד את סמכותו להוציא שומה לפי מיטב שפיטתו או להכריע בהשגה עליה, עליו לשלוח את החלטתו הסופית בטרם חלף המועד הקובע, ושומה אשר נשלחה לאחר המועד הקובע תהא בטלה". אין צורך להוסיף פרשנות.

שנית – נעיר למי שלא שם לב כי אין מדובר באחור בהוצאת צו אלא באחור בהוצאת שומה מיטב שפיטה (שומה 03). טענת ההתיישנות עלתה לראשונה רק במהלך הערעור בביהמ"ש. בכל זאת היא נתקבלה !

שלישית, אי אפשר שלא לצטט מדברי ביהמ"ש על אופן התנהלות פקידי השומה המביאים להתדיינויות מיותרות בסוגיה זו:
"המועדים הקבועים בסעיפי ההתיישנות בפקודה מעניקים לפקיד השומה מרווח זמן משמעותי לקבל את החלטותיו בדבר דו"חות שומה עצמית והשגות של נישומים. אי עמידתו של פקיד השומה במועדים אלו היא היוצרת מחלוקות עובדתיות ומשפטיות אשר ניתן היה להימנע מהן בנקל, ואשר עניינן בזוטות כגון המחלוקת במקרה שלפנינו בדבר משמעות כניסת המייצג למערכת. ייטיב המשיב לעשות אם ישקיע את מרצו בהתייעלות שיטות עבודתו, כך שיישלחו השומות במועד ולא תפסיד הקופה הציבורית הכנסות, וכך שדיונים בסוגיות הנוגעות להתיישנות סמכותו לא יגיעו עוד אל פתחיהם של בתי המשפט".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.