מבזק מס מספר 11 - 16.2.2003

בפסק הדין בעניין יהלומית פרץ (ע"ש 1536/00 ו- ע"ש 1539/00) שניתן ביום 31.12.2002 נדונה שאלת קיזוזו  של מס תשומות אשר שולם על ידי קבלן לחברה לפיתוח אשדוד (להלן: "חפא"). ב"כ המשיב (מע"מ) טען כי העסקה האמיתית אינה בין הקבלן לחפא, אלא בין חפא לעיריית אשדוד, כך שכנגד תשלום עבור הפיתוח ששילם הקבלן לחפא, קיבל הקבלן הנחה בהיטלי ואגרות פיתוח מן העירייה. כמו כן הסתמך המשיב בהקשר לכך על הסדר שנקבע בעבר בין רשויות מע"מ לבין התאחדות הקבלנים, לפיו במצב כאמור תוצא חשבונית המס לרשות המקומית ולא לקבלן. בית המשפט פסק כי הוכח קשר עסקי בין הקבלן לחפא, בהקשר לעבודות הפיתוח, וכי "יכולה להיות עיסקה אמיתית בין שני צדדים, שביצועה יביא לתוצאות בין אחד המתקשרים וצד שלישי, שאיננו צד לעיסקה המקורית". כמו כן התייחס בית המשפט בהקשר זה גם להסדר שנעשה בין רשויות מע"מ להתאחדות הקבלנים וקבע כי "כל הסדר שנעשה בין שלטונות המס לבין גוף המייצג, לכאורה, את הקבלנים, איננו יכול לחייב כל קבלן וקבלן, אם לא הוכח שהוא הסכים להסדר זה."

בתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה או יחידה בקרן נאמנות) התשס"ג 2002 נקבע כי עלות ניירות ערך מסוג מסוים אשר נרכשו במועדים שונים, תיקבע על פי שיטת נרי"ר – (נכנס ראשון יוצא ראשון).

יחד עם זאת, נקבע בהוראת שעה כי לגבי שנת 2003, יהא זכאי המוכר לחשב את עלות ניירות הערך על פי שיטת "מחיר מקורי משוקלל מתואם". בחירה בשיטה זו תקַבֵּע  את  מחירם המקורי של יתרת ניירות הערך מאותו סוג, שטרם נמכרו, למחיר המקורי המשוקלל המתואם ליום 31.12.2003, ויום הרכישה בעת מכירתם העתידי יהא מועד זה. יישום שיטה זו יביא במקרים מסוימים להקלת נטל המס תוך ייחוס ממוצע עלות הרכישה לניירות ערך שיימכרו השנה.

מהתקנות עולה כי הבחירה בשיטת חישוב זו יכולה שתעשה לגבי כל סוג נייר ערך בנפרד, כך שניתן יהיה לגבי מניה א' לבחור בשיטת הממוצע המשוקלל, בעוד שבמניה  ב' עלות ומועד הרכישה ייקבע לפי שיטת נרי"ר.

סעיף 131 לפקודה קובע חבות בהגשת דוח כברירת מחדל לכל יחיד תושב ישראל אשר מלאו לו 18 שנים. סעיף 131(א)(5ב) קובע כי יהא חייב בהגשת דוח גם תושב ישראל שיצר בשנת המס נאמנות או שקיבל מעל 100,000 ₪ מכספי נאמנות, וכן הנהנה או המוטב לכספי הנאמנות. (הסעיף בתחולה לגבי שנת 2002 ואילך).

בתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון), מכוח סעיף 134א נקבע בין היתר כי שכיר, שהכנסתו לא עלתה על התקרה הקבועה בתוספת לתקנה, לא יהיה חייב בהגשת דוח. יחד עם זאת תוקנה התקנה מיום 1.1.98 כך שלא יינתן הפטור לבעלי נכסים או חשבונות בנק בחו"ל. תחולת תיקון זה נדחתה מפעם לפעם, וכפי הנראה לא תחול דחייה נוספת לגבי שנת 2002.

מבלי לדון בקביעה האם נאמנות בחו"ל הינה נכס בחו"ל, נציין כי בכל מקרה, כל עוד תיקון התקנה לא נכנס לתוקפו, נישום שכל הכנסתו ממשכורת או מדמי שכירות, עד לתקרות המפורטות בתקנה, לא יהא חייב בהגשת דין וחשבון למס הכנסה, גם אם יצר נאמנות באותה השנה.

בפסק הדין בעניין יהלומית פרץ (ע"ש 1536/00 ו- ע"ש 1539/00) שניתן ביום 31.12.2002 נדונה שאלת קיזוזו  של מס תשומות אשר שולם על ידי קבלן לחברה לפיתוח אשדוד (להלן: "חפא"). ב"כ המשיב (מע"מ) טען כי העסקה האמיתית אינה בין הקבלן לחפא, אלא בין חפא לעיריית אשדוד, כך שכנגד תשלום עבור הפיתוח ששילם הקבלן לחפא, קיבל הקבלן הנחה בהיטלי ואגרות פיתוח מן העירייה. כמו כן הסתמך המשיב בהקשר לכך על הסדר שנקבע בעבר בין רשויות מע"מ לבין התאחדות הקבלנים, לפיו במצב כאמור תוצא חשבונית המס לרשות המקומית ולא לקבלן. בית המשפט פסק כי הוכח קשר עסקי בין הקבלן לחפא, בהקשר לעבודות הפיתוח, וכי "יכולה להיות עיסקה אמיתית בין שני צדדים, שביצועה יביא לתוצאות בין אחד המתקשרים וצד שלישי, שאיננו צד לעיסקה המקורית". כמו כן התייחס בית המשפט בהקשר זה גם להסדר שנעשה בין רשויות מע"מ להתאחדות הקבלנים וקבע כי "כל הסדר שנעשה בין שלטונות המס לבין גוף המייצג, לכאורה, את הקבלנים, איננו יכול לחייב כל קבלן וקבלן, אם לא הוכח שהוא הסכים להסדר זה."

בתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה או יחידה בקרן נאמנות) התשס"ג 2002 נקבע כי עלות ניירות ערך מסוג מסוים אשר נרכשו במועדים שונים, תיקבע על פי שיטת נרי"ר – (נכנס ראשון יוצא ראשון).

יחד עם זאת, נקבע בהוראת שעה כי לגבי שנת 2003, יהא זכאי המוכר לחשב את עלות ניירות הערך על פי שיטת "מחיר מקורי משוקלל מתואם". בחירה בשיטה זו תקַבֵּע  את  מחירם המקורי של יתרת ניירות הערך מאותו סוג, שטרם נמכרו, למחיר המקורי המשוקלל המתואם ליום 31.12.2003, ויום הרכישה בעת מכירתם העתידי יהא מועד זה. יישום שיטה זו יביא במקרים מסוימים להקלת נטל המס תוך ייחוס ממוצע עלות הרכישה לניירות ערך שיימכרו השנה.

מהתקנות עולה כי הבחירה בשיטת חישוב זו יכולה שתעשה לגבי כל סוג נייר ערך בנפרד, כך שניתן יהיה לגבי מניה א' לבחור בשיטת הממוצע המשוקלל, בעוד שבמניה  ב' עלות ומועד הרכישה ייקבע לפי שיטת נרי"ר.

על פי סעיף 126(ג) לפקודה, רשאית  חברה לבחור בין שני מסלולי מיסוי על דיבידנד שמקורו בהכנסות שהופקו או נצמחו מחוץ לישראל: האחד, תשלום מס חברות בשיעור 25% על סכום הדיבידנד שחולק (תוך קבלת זיכוי בגין המס שנוכה במקור בעת החלוקה). השני, תשלום מס חברות בשיעור 36% על סכום ההכנסה החייבת בחו"ל שממנה חולק הדיבידנד, תוך קבלת זיכוי על מסי החוץ שהוטלו על אותו דיבידנד ועל ההכנסה החייבת ממנה חולק, (להלן: "זיכוי עקיף").

מהוראות סעיף 126 לפקודה, שאינן ברורות דיין עולה לכאורה כי על דיבידנד שחילקה חברה תושבת ישראל אשר מקורו בחו"ל (שלגביו בחרה אותה חברה בשיטת הזיכוי העקיף) לחברה המחזיקה בה, אף היא תושבת ישראל, יחול מס בשיעור 25% בידי החברה המקבלת, למרות ששולם בגינו מס בישראל בידי החברה המחלקת.

מבדיקה שערכנו עם נציבות מס הכנסה הובהר כי יראו בחברה תושבת ישראל, אשר שילמה מס לפי מסלול "זיכוי עקיף" על הכנסה מדיבידנד שמקורו בחברה תושבת חוץ, כאילו שילמה מס חברות "מלא" בישראל ולכן לא יחול מס נוסף בעת חלוקת דיבידנד שמקורו בהכנסה כאמור, לחברה מחזיקה בה, אשר אף היא תושבת ישראל.

על פי סעיף 126(ג) לפקודה, רשאית  חברה לבחור בין שני מסלולי מיסוי על דיבידנד שמקורו בהכנסות שהופקו או נצמחו מחוץ לישראל: האחד, תשלום מס חברות בשיעור 25% על סכום הדיבידנד שחולק (תוך קבלת זיכוי בגין המס שנוכה במקור בעת החלוקה). השני, תשלום מס חברות בשיעור 36% על סכום ההכנסה החייבת בחו"ל שממנה חולק הדיבידנד, תוך קבלת זיכוי על מסי החוץ שהוטלו על אותו דיבידנד ועל ההכנסה החייבת ממנה חולק, (להלן: "זיכוי עקיף").

מהוראות סעיף 126 לפקודה, שאינן ברורות דיין עולה לכאורה כי על דיבידנד שחילקה חברה תושבת ישראל אשר מקורו בחו"ל (שלגביו בחרה אותה חברה בשיטת הזיכוי העקיף) לחברה המחזיקה בה, אף היא תושבת ישראל, יחול מס בשיעור 25% בידי החברה המקבלת, למרות ששולם בגינו מס בישראל בידי החברה המחלקת.

מבדיקה שערכנו עם נציבות מס הכנסה הובהר כי יראו בחברה תושבת ישראל, אשר שילמה מס לפי מסלול "זיכוי עקיף" על הכנסה מדיבידנד שמקורו בחברה תושבת חוץ, כאילו שילמה מס חברות "מלא" בישראל ולכן לא יחול מס נוסף בעת חלוקת דיבידנד שמקורו בהכנסה כאמור, לחברה מחזיקה בה, אשר אף היא תושבת ישראל.