מבזק מס מספר 1045 - 26.12.2024

תיקון 265 לפקודת מס הכנסה, אשר תחולתו מיום 1.1.2024, הביא עימו בשורה לבעלי עסקים קטנים, במטרה להקל על ההתנהלות מול רשויות המס.  במבזק נביא סקירה תמציתית של התנאים וההטבות.

הוסף לפקודה פרק ו': מיסים סימן א': בעל עסק זעיר, סעיפים 87ב – 87ז

• סעיף 87ב – הגדרת "בעל עסק זעיר" – יחיד, תושב ישראל, המפיק הכנסה מעסק או ממשלח יד, ומתקיימים לגביו:

1. מחזור עסקאות שנתי –  אינו עולה על הסכום בהגדרת "עוסק פטור" שבסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף 120,000 ש"ח (נכון לשנת 2024).

2. היחיד נרשם כ"בעל עסק זעיר" אצל פקיד השומה, כאמור בסעיף 87ג.

• סעיף 87ד קובע – ניכוי הוצאות בגובה 30% ממחזור העסקאות בשנת המס. במקביל אי התרת הוצאות לפי- סעיפים 17 עד 27 למעט סעיף 17(5א). בנוסף, לא תחול הוראת סעיף 47א בעניין תשלומי ביטוח לאומי.

• סעיף 87ה – בהתקיים אחד מהתנאים האמורים להלן לא יוכל בעל עסק זעיר לדרוש את סכום הניכוי:

1. מעסיק עובדים.

2. אינו מנהל פנקסים קבילים.

3. הייתה בשנת המס הכנסה מעסק או משלח יד שלא הופקה מיגיעה אישית.

4. העסק מקבל חלק מהכנסתו מאדם שהוא מעסיקו בשנת המס.

5. חלק מהכנסתו מעסק או משלח יד יוחס אליו מתאגיד שקוף 64(א) לפקודה.

6. יותר מ-25% מההכנסות התקבלו מקרובו או ממי שהיה מעסיקו במועד כלשהו בשלוש שנות המס הקודמות.

7. הוא בעל שליטה בחברת מעטים כאמור בסעיף 32(9).

• רווח הון של בעל עסק זעיר

סעיף 87ד(ב) – בחישוב מס רווח הון או שבח במכירת נכס אשר שימש בייצור הכנסה מהעסק או משלח היד, יתווספו לשווי המכירה הסכום המרבי של הפחת שהיה ניתן לניכוי לפי כל דין.

• פטור מהגשת דוח

כחלק מהליך החקיקה ומתוקף סעיף 134א לפקודה – אושר ביום 4.11.2024 תיקון לתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון), התשפ"ה – 2024, לפיו ניתן פטור מהגשת דוח לבעל עסק זעיר.

• מערכת מקוונת ייעודית לעסק זעיר

רשות המסים השיקה ביום 26.11.2024 מערכת מקוונת, באמצעותה יוכלו בעלי עסקים העומדים בתנאים שנקבעו בחוק להירשם במס הכנסה.

    נציין כי עוסק זעיר אינו בהכרח עוסק פטור ולהפך, הבדלים בין "בעל עסק זעיר" ל"עוסק פטור":

• תחום ההתייחסות: "עוסק פטור" מתייחס

להתנהלות מול מע"מ, בעוד "בעל עסק זעיר" מתייחס להתנהלות מול מס הכנסה.

• גביית מע"מ: "עוסק פטור" אינו גובה מע"מ מלקוחותיו, בעוד "בעל עסק זעיר" עשוי להיות "עוסק מורשה" החייב בגביית מע"מ, אך נהנה מהטבות במס הכנסה.

• ניכוי הוצאות: "עוסק פטור" נדרש להציג קבלות להכרה בהוצאות, בעוד "בעל עסק זעיר" נהנה מניכוי אוטומטי של 30% מההכנסות כהוצאות מוכרות.

לסיכום

רפורמת "בעל עסק זעיר" מהווה צעד משמעותי עבור עסקים קטנים, הן בדיווח והן בתשלום המס,  יחד עם זאת, למשל, מקום בו ההוצאות עשויות להיות גבוהות משיעור של 30% ממחזור העסקאות, הניכוי האוטומטי עשוי להיות פחות משתלם.

לפני קבלת החלטה על אימוץ מעמד זה, מומלץ לבחון את הצרכים הספציפיים של העסק ולהתייעץ עם רו"ח בתחום המיסוי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ( משפטן) בועז כהן, ממשרדנו.

ביה"ד האזורי (ב"ל 18491-12-23) קיבל ביום 8/12/2024 את תביעתה של אילה נוה (להלן: המבוטחת) והכיר בה כתושבת ישראל, למרות שבעלה נשאר תושב ארה"ב.

תשתית עובדתית

• המבוטחת ילידת ישראל, עבדה בעבר משך שנים רבות בישראל וגרה כאן עם בעלה וילדיה. בשל בעיות רפואיות אינה עובדת מ- 2008. בשנת 2012 עברו בני הזוג וילדיהם לארה"ב לאור עבודת הבעל.

• בשנת 2014 קבע הב"ל כי המבוטחת אינה תושבת, החלטה זו הייתה מקובלת עליה.

• כיום אינה עובדת בישראל או בחו"ל, מקבלת גמלה מחב' ביטוח. למבוטחת ולבעלה יש ילדים ומשפחה שמתגוררים בישראל והיא מגיעה לכאן לסירוגין.

• בשנת 2022 שהתה בישראל 184 ימים ובשנת 2023 שהתה בישראל 126 ימים בשל ביטולי טיסות במלחמה ובשל שני ניתוחים שעברה בארה"ב.

• אין מחלוקת כי בעלה נחשב עדיין כ"לא תושב ישראל".

• הב"ל דחה את תביעתה לחדש את מרכז חייה בישראל משנת 2022, היות שהיא אינה עומדת במבחן "מרכז החיים" כתנאי לבחינת תושבות קבע.

עיקר טיעוני המבוטחת:

במהלך ינואר 2022 היא שבה להיות תושבת ישראל מבחינת מירב הזיקות. לטענתה,

החלטת הב"ל שגויה ונבחן רק מספר הימים בהם שהתה בארץ. לטענתה, מבחינה סובייקטיבית היא רואה את מרכז חייה בישראל היות שמשפחתה והבית שלה בישראל, היא טיפלה ומטפלת בהוריה ויתר בני המשפחה, וחלקם עריריים.

המבוטחת מכרה דירתה בארה"ב וקנתה דירה בישראל ומתגוררת בה, משלמת על הדירה בישראל את כלל התשלומים: ארנונה, דמי ניהול, חשמל ועוד. כמו כן הינה בעלת רכב בישראל ומקבלת פנסיה בישראל.

עיקר טיעוני הב"ל:

המבוטחת אינה עומדת במבחן "המרכז החיים". הדירה רשומה על שם ילדיה והיא אינה מתגוררת בה, חשבונות החשמל והמים אף מצביעים על שימוש נמוך בדירה.

לא צורפו מסמכים על סיום מרכז חייה בחו"ל, על חזרתה ארצה, העתקת מגוריה, משפחתה ונכסיה. לא הוכח כי אכן טיפלה בבני משפחתה. ב-2022 שהתה מחוץ לישראל כמחצית מהזמן. ב-2023 שהתה מחוץ לישראל מרבית הזמן. בכל מקרה, התביעה נדחתה לא רק בגלל בחינת מספר הימים.

עיקר פסק הדין

תשתית נורמטיבית

• החוק אינו מגדיר "תושב" באופן פוזיטיבי, המבחן גובש בפסיקה שקבעה כי המבחן לקביעת תושבות של אדם הוא מבחן "מרכז חיים", הנבדק לפי מירב הזיקות.

• על מנת להגיע למסקנה עובדתית בדבר "מרכז חיים" ומירב הזיקות יש לבחון כלל הנסיבות העובדתיות:

זמן שהייה בישראל, קיומם של נכסים בישראל, מקום מגורים פיזי, המקום בו מתגוררת המשפחה ובו לומדים ילדיו האדם, אופי המגורים קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכללים, מקום פעילותו אוו חברותו של אדם בארגונים או מוסדות, מטרות שהיה בארץ כגון לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי. בנוסף יש לבחון כי השהיה או הקשר לישראל אינם זמניים או ארעיים.

הכרעת בית הדין

לאחר שמיעת העדויות מגיע ביה"ד למסקנה כי דין התביעה להתקבל. הוכח כי מרכז החיים מתחילת 2022 נמצא בישראל.

המבוטחת פירטה כי ב- 2012 היא ובעלה עברו לגור בארה"ב כשהיא לא עבדה בשל מצבה הרפואי. עם זאת, בשנים האחרונות נדרשה לחזור ולהיות תושבת ישראל, ובמקביל מתגוררת בארה"ב בשל הצורך לתמוך בבעלה, וכדי לקבל שם טיפולים רפואיים, שאינה יכולה לקבל בארץ, בהיעדר ביטוח רפואי בישראל. אמנם הבעל עדיין עובד בארה"ב, ומבוטח שם.

סיבה רפואית משפחתית – בשל טיפול בבני משפחתה (חלקם עריריים) נדרשה לשהות תקופות ארוכות בישראל. בשל מצב רפואי קשה של בני המשפחה, מוטל עליה עול כבד.

כלל משפחתה – נמצאת בארץ, גרים ועובדים כאן.

זיקה כלכלית – בעלים של רכב, יש לה חשבון טלפון סלולרי, בעלות על דירה בישראל, תכולת הדירה נקנתה ברובה מהשוכר הקודם של הדירה.

יודגש כי לבני הזוג אין דירה משלהם בארה"ב, והתובעת מכרה דירתה בארה"ב לצורך רכישת הדירה בישראל. הדירה רשומה על שמה במשותף עם ילדיה. ילדיה לא גרים בדירה ולא משתמשים בשירותים הניתנים לדירה.

טיעוני הב"ל בדבר מיעוט בצריכת החשמל הופרכה.

מספר ימי שהייה בארץ – ביה"ד אינו מקבל את ההשוואה המתמטית שעורך ב"ל לגבי מספר הימים בהם שוהה בארץ. הוכח כי המבוטחת שוהה פרקי זמן ממושכים בישראל.

בארה"ב – יש לה עדיין זיקות ומקבלת שם טיפולים רפואיים.

ביה"ד מציין כי: "אין לכחד כי לתובעת יש עדיין זיקות רבות ומהותיות בארה"ב, והיא שוהה שם במשך פרקי-זמן ממושכים, ואף מקבלת שם טיפולים רפואיים. לטעמנו, ניתן לראות בה כתושבת ארה"ב, לצד היותה תושבת ישראל. יצוין כי הפסיקה הכירה בכך שניתן לקיים תושבות כפולה, וראו בעניין טייץ, שם קבע בית הדין הארצי לעבודה כי אין לשלול בהכרח תושבות כפולה". (ההדגשה אינה במקור, המחברים)

עוד נקבע בהלכת דוידי בביה"ד הארצי, כי מבחן התושבות לגבי הגיל המבוגר אמור להיות גמיש יותר:  המעבר לארה"ב נעשה רק ב-2014, בהיותה בת 57 והיא לא עבדה בשל מצבה הרפואי.

בעניין פיצול תושבותם של בני הזוג קובע ביה"ד:

"בניגוד לה, התובעת אינה טוענת כי בעלה הפך להיות תושב ישראל, והיא מסכימה שיש לראותו כתושב ארה"ב, בלבד. שלא כמו הנתבע, איננו נותנים משקל רב לסוגיה זאת. בפן הנורמטיבי, לא הוכח כי בני הזוג חייבים להיות בהכרח מוכרים באותו המעמד אצל הנתבע, ובמילותיה של התובעת עצמה: "… אני אדם עצמאי ואישי ואותי צריכים לבחון במשקפיים שלי לעניין התושבות" .

"יש גם לזכור כי אילוצים שונים יכולים להביא בני זוג להיות נפרדים במשך תקופות זמן כאלה ואחרות, וביתר-שאת בעת המודרנית ולאור הגלובליזציה.

בפן העובדתי, הוכח כי בעל התובעת לא שהה איתה במשך תקופות ארוכות שבהן היא הייתה בישראל, ובמיוחד בשנת 2022". (ההדגשה במקור)

לסיכום – ביה"ד הפריד במקרה הזה את התא המשפחתי. בית הדין בחן את מכלול הזיקות ואת מרכז החיים שקדם למעבר לארה"ב והשתכנע כי החל מתחילת שנת 2022, עת שבה המבוטחת לישראל, מתקיימות לגביה זיקות מהותיות רבות לישראל, בית היתר זיקות רגשיות, משפחתיות וכלכליות, ולכן תיחשב כתושבת ישראל מינואר 2022.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח – גלרט, לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולמר חיים חיטמן, ממשרדנו.