כידוע, לאחר שפקיד השומה עורך ביקורת בתיק ניכויים בעסקי הנישום ומתגלים ממצאים כגון הטבות שכר לעובדים שלא נוכה מהם מס במקור ו/או תשלומים לעובדים שלא סווגו כשכר (וממילא לא נוכה מהם מס), הרי שמרכיבים אלה כשהם מגולמים מהווים בסיס לחישוב המס שהיה על המעסיק לנכות מעובדיו ובגינם פקיד השומה מוציא שומת ניכויים אשר תשלומי ניכויי מס הכנסה בצידה.

לאחר הוצאת שומת הניכויים (בהסכם או שלא בהסכם) גם המוסד לביטוח לאומי  (להלן – הב"ל) מכוח חוק ביטוח הלאומי (להלן – החוק) עורך את הבדיקה מצידו בקשר למרכיבי שומת הניכויים ואף לגבי מרכיבים אחרים ככל שחפץ בהגדלת היקף הביקורת, והב"ל מוציא אף הוא שומת ניכויים לדמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות (להלן – דמי ביטוח) בגין הפרשים כאמור במרכיבי השכר שלא שולמו בגינם דמי ביטוח.

תקופות התיישנות להוצאת שומות ניכויים למס הכנסה ושומות ניכויים לביטוח לאומי – אינן זהות: החל מיום 1.1.2015 (תיקון 159 לחוק) ועפ"י סעיף 363א לחוק ישנה התיישנות בת 7 שנים לגביית חובות דמי ביטוח לאומי, כדלקמן:

363א. (א) בתוך שבע שנים, לכל היותר, מהמועד לתשלום דמי ביטוח כהגדרתם בסעיף 364(ב), ישלח המוסד לחייב בתשלומם דרישה לתשלום חוב באמצעות הדואר; לא נשלחה דרישה לתשלום החוב בתקופה כאמור, ואם נשלחה – לא ננקטו הליכי גבייה לפי פקודת המסים (גבייה), או לא בוצע קיזוז בתוך שבע שנים ממועד הדרישה, לא ייגבו דמי הביטוח וכל חוב הנצמח מהם מחייב בתשלומם, לרבות בדרך של קיזוז, ואי-תשלומם לא יפגע בזכויות לקצבה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר.

(ב)  חלה חובת דיווח לפי סעיף 355 או חובת רישום לפי סעיף 379 שלא קוימה במועדה לגבי התקופה שבעדה נדרשים דמי הביטוח, למעט בנסיבות כאמור בסעיף 380(ב), תתחיל התקופה האמורה בסעיף קטן (א) –

(1)  מהמועד שבו קוימה החובה או ממועד קבלת מידע לעניין החבות בדמי הביטוח לפי סעיף 384א, לפי המוקדם;

(2)  לעניין מי שחלות לגביו הוראות בדבר שומה סופית של הכנסה וקביעת השומה הסופית חלה במועד מאוחר מהמועדים האמורים בפסקה (1) – ממועד קביעת השומה.

ביום 20.11.2023 פרסם המל"ל חוזר מס' 18

(המחליף את חוזר מס' 7 בנושא התיישנות ביקורות ניכויים) בו הוא מבהיר ממתי יש למנות את תקופת ההתיישנות בת 7 השנים. חוזר זה יחול על ביקורות  ניכויים לשנות מס 2016 ואילך.

כאמור לעיל, המועד הקובע למניין 7 שנות ההתיישנות הינו מועד קיום חובת רישום (כמעסיק לפי תקנה 12) / דיווח (כפי שיפורט להלן) או ממועד קבלת מידע מרשות המיסים, לפי המוקדם מבניהם.

בהתאם לקבוע בחוזר מועד חובת הדיווח עפ"י סעיף 355 לחוק ייקבע בהתאם לסוג הדיווח, כדלקמן:

ביחס לדיווח בטופס 126 – מועד הגשת הדיווח הסופי למל"ל (להבדיל מהדיווחים החציוניים שאינם סופיים).

ביחס לדיווח בטופס 102 (נתוני שכר כוללים ומספר עובדים בלבד) ולדיווח בטופס 100 (דיווח נתוני שכר פרטניים-מוגש החל משנת 2021) – מועד הגשתם לא יהוו מועד לעניין מרוץ ההתיישנות כאמור כיוון והנתונים הכלולים בדיווחים הינם חלקיים ואינם סופיים.

כמו – כן, צוין בחוזר כי :

"במקרה בו למוסד נודע על מידע חדש לתקופה שמעבר ל-7 שנים, מועד התחלת התקופה יהיה היום בו נודע המידע, כך שבמקרים מסוג זה התקופה המבוקרת יכולה להיות ארוכה מ-7 שנים. דוגמה למידע חדש: הכנסות עובדים שהתקבל לגביהם מידע מרשות המיסים".

לדוגמא, במידה ומעסיק דיווח נתונים שכר עובדים בטופס 126 סופי, הרי שתקופת ההתיישנות תתחיל ממועד הדיווח בפועל. אולם, במידה והתקבל מידע חדש (שלא היה כלול בדיווח האמור ביחס לשכר עובדים עבור אותה תקופה בגינה הוגש טופס 126, כגון ממצאי ביקורת ניכויים של פקיד השומה) הרי שתקופת ההתיישנות בת 7 השנים תתחיל להיספר ממועד קבלת המידע מרשות המיסים (ממועד הוצאת שומת הניכויים ע"י פקיד השומה).

במידה ולא הוגש טופס 126 והתקבל מידע מפקיד השומה או רשות המיסים – תקופת ההתיישנות תחל ממועד קבלת  המידע.

במידה ולא הוגש טופס 126 ולא התקבל מידע כאמור – אין מועד קובע להתחלת תקופת ההתיישנות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.