מבזק מס מספר 935 - 18.8.2022

מיסוי ישראלי - מע"מ - יזהר המוכר (מקבוצת רכישה)

ביום 13.7.2022 ניתן פס"ד בעניין יעקובי ואחרים (ע"מ 39498-06-20). פסק הדין עוסק במבחנים לסיווג "קבוצת רכישה" ובשאלה האם מכירת המקרקעין הנדונה לרוכשים השונים, באה כדי "עסקת אקראי" בבחינת מכירה לקבוצת רכישה.

המערערים (3 יחידים) רכשו ב- 2009, יחד עם עו"ד ששון בחלקים שווים, מקרקעין בשטח של כ- 21 דונם בבת ים, בעלות של כ- 54 מיליון ₪. באותו מועד המקרקעין כבר היו מיועדים, בין היתר לבניה למגורים.

בשנת 2010 מכרו 4 היחידים, בארבעה הסכמים נפרדים, לרוכשים שונים זכויות ל-80 יח"ד. בשנים 2012-2013 מכרו 3 המערערים כ"א בהסכם נפרד, לרוכשים שונים, זכויות במספר כולל של 48 יח"ד.  כל זאת באמצעות חברת רום כנרת, חברה בבעלותו של עו"ד ששון.

לגבי האחרונים,  מנהל מע"מ קבע כי מדובר בעסקאות מכירת זכויות לקבוצת רכישה, כאשר  ששון וחברת רום כנרת, הם ה"גורם המארגן".

נזכיר כי 3 ההסכמים האחרונים נחתמו ב- 2012, לאחר כניסתו לתוקף, ביום 1.1.2011, של תיקון 40 לחוק מע"מ והרפורמה במיסוי קבוצות רכישה. סכום המע"מ בשומות אלו היה בסך כ- 5.4 מיליון ₪.

4 ההסכמים שנחתמו ב- 2010, ביניהם עסקת מכירה של ששון עצמו, לא חויבו ככל הנראה במע"מ.

המערערים טענו כי על מנת להיחשב "קבוצת רכישה" נדרשת "התארגנות לבניה" וכן קיומו של "גורם מארגן בתמורה" אשר ארגן את הקבוצה לרכישה ולבניה של הדירות. לטענתם, רום כנרת פעלה אך ורק לשיווק המקרקעין, תוך תיווך בין המערערים ורוכשים וכי לאחר רכישת המקרקעין, חברי הקבוצה הם שניהלו את הבנייה. ורק בשלב מאוחר יותר, שנים לאחר מועד הרכישה, פעלה רום כנרת לקידום הבניה.

מנהל מע"מ טען מנגד, כי כל המעורבים בעסקאות, לרבות המערערים והרוכשים ראו בעסקה כעסקת מכירת מקרקעין לקבוצת רכישה, כשששון ורום כנרת הם הגורם המארגן וכי המסגרת החוזית ובעיקר הסכם השיתוף שנחתם, מעידים על מנגנון חוזי שאמור להביא בסופו מוצר מוגמר לרוכש, קרי דירת מגורים. ביהמ"ש קובע כי על מנת לקבוע כי בנסיבות העניין, מדובר במכירת מקרקעין לקבוצת רכישה, כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין, יש לבחון 2 שאלות:

  1. האם חברי הקבוצה התארגנו לצורך בניה של נכס על הקרקע?

  2. האם הקבוצה התארגנה באמצעות "גורם מארגן"?

התנאי הראשון הינו להוכיח כי קבוצת הרוכשים התארגנה לצורך רכישה ובניה!

ביהמ"ש בוחן את הסכמי המכירה ואת הסכם השיתוף, עליו חויבו הרוכשים לחתום, במקביל להסכם רכישת הקרקע, כתנאי לרכישה.

ביהמ"ש מצטט מהסכם השיתוף ומהסכמי המכר סעיפים רבים המעידים כי כל מהותם ברכישת הקרקע לשם בניה משותפת עליה. בנוסף ניתן תיאור כללי של הדירות, גודלן וכן אומדן העלויות הצפוי בפרויקט. לדוגמא נצטט מהסכם השיתוף שמשכנע את ביהמ"ש בכוונות הצדדים:

" בכלל, כל מהותו של הסכם השיתוף הוא ברכישת הקרקע לשם בנייה משותפת עליה: "והואיל והצדדים מצהירים כי בחנו את כל ההיבטים העסקיים, העובדתיים והמשפטיים הכרוכים ברכישת זכויות במגרש או חלקו יחד עם אחרים, ואת כל ההיבטים כאמור בכל הקשור לבנייה משותפת והם מבינים את הסיכונים והסיכויים של רכישת מגרש ובנייה עצמית במסגרת קבוצת רכישה; והואיל והצדדים חפצים להסדיר ביניהם את נוהלי קבלת ההחלטות ובמיוחד את דרך ייחוד הזכויות וביצוע הבנייה המשותפת של הבניין, בשיטה של בנייה עצמית, עד להשלמת בניית הבניין ומסירת היחידות לצדדים" ".

להסכמים שהובאו כראיה, אף צורפו עדויות של רוכשים, שטענו כי הגיעו לעסקה לאחר חשיפה לפרסומות בשילוט חוצות ובאינטרנט וכי בפגישה עם ששון נמסר להם שהם מצטרפים לקבוצת רכישה והובטח להם קבלת דירה בסוף הפרויקט.

מנגד, ביהמ"ש קובל על כך, שהמערערים לא הזמינו אף רוכש לעדות מטעמם וכי כיוון שהנטל מוטל על המערערים להוכיח, כי מכרו המקרקעין ללא כוונה ללוות את הבניה עד לסיום הפרויקט, מצופה היה כי ידאגו להזמין לכל הפחות אחד מן הרוכשים על מנת לבסס את טענתם מבחינה ראייתית.

בשאלה הראשונה, ביהמ"ש  קובע: "לפיכך, בשקלול כלל הנסיבות אני סבורה, כי הקבוצה התארגנה לצורך רכישה ובנייה על המקרקעין ואני נותנת משקל מכריע בהקשר זה למהות ההסכמים, למסמכי השיווק ולעדויות הרוכשים".

בשאלה השניה, האם היה גורם מארגן בתמורה לקבוצה- קובע ביהמ"ש, כי לעמדתו לא נדרש שהגורם המארגן ילווה את קבוצת הרכישה לכל אורכו של הפרויקט, עד לתוצאה הסופית של בניית הדירות וכי ואין חובה להיות מעורב בפועל בבניה עצמה, כיוון שאין דרישה בחוק שיתפקד כקבלן או יזם. די בכך שהוא יאתר את הקרקע, יגבש את קבוצת הרוכשים ויכין את מסגרת ההתקשרות החוזית של הרוכשים שתחייבם עד להשלמת פרויקט הבניה (ויחתים אותם על החוזים).

לעמדתו של ביהמ"ש, הנטייה תהיה לראות בגורם מארגן ככזה, כל עוד לא מדובר בהתארגנות ספונטנית ועצמאית או קבוצה שקמה לפני צירוף המשווק ונעזרו בו לצירוף רוכשים נוספים, כפי שתואר כנסיבות ו"ע 40703-11-15 עמותת מדורגי הנחל נווה מנחם לבניה- קרני שומרון, שם הקבוצה קמה עוד לפני צירוף המשווק והם נעזרו בו על מנת לצרף רוכשים נוספים.

בענייננו קובע ביהמ"ש, מדובר בגורם מארגן משהמערערים עצמם לא חלקו על כך שרום כנרת היא שארגנה את הקבוצה מלכתחילה באמצעות הסכם השיתוף.

בשולי הדברים נציין:

  1. פסק הדין משמש נורת אזהרה למוכרי מקרקעין (שאין עיסוקם במכירת מקרקעין) לקבוצת רוכשים. יש להקפיד ולקבוע בהסכמה בהסכמי במכר "בין

    היחידים ליחידים", כי ככל שרשות המיסים תקבע שהרוכשים הם "קבוצת רכישה", יתווסף לתמורה החוזית מע"מ מכיסם של הרוכשים, כמובן. במקרה דנן, וכפי הנראה, המוכרים לא נערכו לכך, יאלצו המוכרים לבדם לשאת בחבות המע"מ.

  1. כידוע, בצד החיוב במע"מ כעסקת אקראי במכירת מקרקעין לקבוצת רכישה, חל חיוב במס רכישה בידי הרוכשים, כרכישת דירת מגורים, ולא כקרקע. כלומר על שווי גדול הרבה יותר מהתמורה החוזית בין הצדדים. (אמנם מי שזוהי דירת מגוריו היחידה, דווקא עשוי להנות מהקביעה כי רכש דירת מגורים ולא קרקע).

אמנם פסק הדין אינו עוסק בכך, אולם במידה ורשויות מסמ"ק לא השכילו להוציא שומות מקבילות כאמור לעייל, לרוכשים השונים, הרי שמבחינת רשות המיסים – "הסוסים כבר ברחו", וחלה התיישנות שומתית.

  1. נוסיף ונציין עובדה חשובה: למרות שבעובדות המקרה, כל אחד מן המוכרים, רכש חלקת קרקע בשנת 2009, ורובם מכרו כבר בשנת 2010 , כל אחד – זכויות מקרקעין לעשרות יח"ד, ובשנים 2012-2013 עוד כ-15 יח"ד כל אחד, הרי שלא רשות המיסים, ולא ביהמ"ש מעלים כל טענה או אמירה, כי המדובר בפעילות או בעסקות המגיעות כדי "עסק".

כפי הנראה, כך הוא הדבר כיוון שדובר במכירות מרוכזות ב- 7 חוזים  בלבד, לכל ארבעת המוכרים.

אכן לדעתנו, מכירה בהסכם אחד, למספר רוכשים, אפילו מספר רב של רוכשים, לגבי מוכר שאין עיסוקו במכר מקרקעין, אין לראות בו כפעילות מעסק. 

 

למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

 

מיסוי בינלאומי - תיקוני חקיקה בקפריסין, הטבות לעובדים

קפריסין היא כידוע יעד קרוב גיאוגרפית ואטרקטיבי להרבה ישראלים, בין היתר לאור השתייכותה לאיחוד האירופי וחוקי המס המיטיבים הנהוגים בה.

לאחרונה עבר תיקון חקיקה בקפריסין בנוגע להטבות לשכירים שיגיעו לעבוד בקפריסין. כחלק מכוונת ממשלת קפריסין למשוך הון אנושי איכותי לתחומה, תוקן החוק הקיים וההטבות הבאות יחולו:

לגבי שכיר שהחל לעבוד לראשונה בקפריסין מיולי 2022, יחול פטור של עד 20% ממשכורתו, או עד לתקרה של 8,550 יורו בשנה (לפי הנמוך), בתנאי שטרם תחילת עבודתו כשכיר בקפריסין:

  • העובד לא היה תושב קפריסין לתקופה של 3 שנים רצופות לפחות; וכן

  • העובד היה מועסק מחוץ לקפריסין על ידי ישות שאינה תושבת קפריסין.

ההטבה תינתן בשנת המס העוקבת לשנה בה העובד החל את עבודתו בקפריסין ואין חובה כי העובד יהיה תושב קפריסין על מנת להנות מהטבת החוק.

הטבה משמעותית יותר נועדה למשוך בעלי הכנסות גבוהות, וכוללת פטור בגין 50% מהכנסת המשכורת של העובד למשך 17 שנים (בשונה מהגרסה הקודמת של החוק אשר הגבילה את ההטבה למשך 10 שנים).

ההטבה תחול בתנאים הבאים:

  • הכנסת העובד גבוהה מ-55,000 יורו בשנה (לעומת 100,000 יורו בגרסה הקודמת).

  • העובד לא היה תושב קפריסין ב-10 שנים האחרונות.

  • יש לציין כי עובדים שעבדו בקפריסין בין השנים 2016-2021 יוכלו להיכנס לתחולת החוק החדש בכפוף לתנאים מסוימים.

מכיוון ששיעור המס המירבי בקפריסין הינו 35%, המשמעות הינה כי העומדים בתנאי החוק ישלמו מס בשיעור מירבי של 17.5%.

שילוב ההטבה לעייל, יחד עם פטור ממס על  דיבידנד לגבי אדם שאינו תושב קפריסין או שהוא תושב קפריסין שאינו "Domicile", מייצר מדינה נוחה ביותר מבחינה מיסויית. נציין שככלל, דומיסייל הוא מי שהיה תושב קפריסין משך לפחות 17 מתוך 20 השנים האחרונות, או מי שבעת לידתו אביו היה דומיסייל בקפריסין.

מבחינת תשלומים סוציאליים על משכורות, חלים על תושבי קפריסין מיסי "ביטוח לאומי" של 8.3% עד תקרת חודשית של 4,572 יורו וכן מס  נוסף של 2.65% (עד תקרת משכורת של 180,000 יורו).

בנוסף לאמור לעיל, כידוע, שיעור מס החברות בקפריסין, הן לחברות תושבות קפריסין והן לכאלה שאינן, הינו 12.5% בלבד. לא זו אף זו, במסגרת משטר תמריצי מס (IP regime) ניתן לפחית את נטל מס החברות עד שיעור של 2.5%!

חלופה זו חלה על חברות שיש בבעלותן נכסים מוטבים כגון פטנטים, תוכנות ונכסים בלתי מוחשיים שונים העונים להגדרות שבחוק (למעט סימנים מסחריים וזכויות יוצרים). על קצה המזלג, מנגנון ההטבה קובע כי יש לייחס לנכס המוטב רווחים מוטבים בהתאם לנוסחת הנקסוס (Nexus), וזאת לפי הוצאות מו"פ שהוצאו בפיתוח. התוצאה הסופית הינה הוצאה רעיונית בשיעור מירבי של 80% מההכנסה החייבת, משמע שיעור מס פוטנציאלי של 2.5% (12.5%X80%). רווחי הון ממכירת נכסים מוטבים פטורים ממס לחלוטין, בקפריסין.

הנה כי כן, ניתן לראות שבתכנון והיערכות נכונים, קיימת אפשרות להגיע למצב בו ניתן להעלות כסף "עד הבית" בשיעורי מס אטרקטיביים ביותר.
תושב ישראל שיפעל באמצעות חברה קפריסאית העומדת ב-IP regime יוכל להנות משיעור מס כולל של 35% (2.5% ברמת החברה ועוד 33% מס בישראל, בגין משיכת דיבידנד).

תושב ישראל שיבחר לנתק תושבותו ולהגר לקפריסין, יוכל להנות משיעורי מס "עד הבית" של 2.5% בלבד. זאת, אגב העסקת עובדים בקפריסין שייהנו אף הם משיעורי מס מיטיבים. כל זאת, אגב תשומת לב והתייחסות ראויה לכלל ההיבטים העסקיים והיבטי המס (כגון: מס יציאה, שליטה וניהול, הוראות חנ"ז וחמי"ז, יצירת substance והקמת מנגנון בקפריסין…).

למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח נדב ליבנה, ממשרדנו.

 

מיסוי מקרקעין - שליחות, נאמנות והעברת מקרקעין לבעלות נאמן (החלטת מיסוי)

כמעט שלא יבשה הדיו על הלכת גליס בביהמ"ש העליון, וודאי שלא יבשה הדיו במבזקנו מס' 929, מלפני כחודש – והנה יצאה החלטת מיסוי, המסכמת ומבהירה את הקצוות "הבלתי מלוטשים" בעניין זה.

הסוגיה היא העברת נכס מקרקעין מבעלות בעליו לבעלות "נאמן", (שהוא למעשה שלוח). מהם הדינים וההתניות לפטור ממיסוי במקרה זה, והאבחנה בין שליחות לנאמנות (TRUST).

נזכיר: ביהמ"ש העליון קבע כי על TRUST (להלן- נאמנות) , יחולו הוראות החוק, ולא הוראות הפקודה. קרי בהעברה לנאמנות צריכים לחול הדינים המקובלים של "שליחות", נאמן (שלוח)  ונהנה.

משלא התקיימו נהנים ברורים, ידועים וסופיים ב-TRUST שבהלכת גליס, נקבע שם כי ההעברה ל-TRUST, חייבת במיסוי מלא, כהעברה שאינה פטורה בחוק.

עקרי המקרה בהחלטת המיסוי:

  • בני זוג הם בעלים של מספר דירות מגורים.
  • הם מעוניינים להעביר את רישום הבעלות ע"ש עו"ד ישראלי, שישמש כנאמן, לטובתם ועבורם.

(ההחלטה מכנה את העו"ד כ"נאמן", ואת הבעלות שלו בדירות כ"נאמנות". זה לא ממש כך, ראו להלן).

  • "הנאמן אינו מורשה לבצע כל פעולה או העברה של הדירות ואין לו כל סמכות או שיקול דעת לגביהן,…רק לאחר קבלת הוראה מפורשת בכתב מבני הזוג".
  • "האחריות המלאה על הדירות מוטלת על בני הזוג ואין ברישום הבעלות ברישום הבעלות על שם הנאמן כדי להטיל על הנאמן אחריות מכל סוג שהוא".
  • "כל אחד מהצדדים הן הנאמן והן בני הזוג, יכולים לבטל את הסכם הנאמנות" …

עיננו רואות כי אין מדובר כאן כלל בנאמנות – TRUST, ולא בנאמן ב-TRUST, כמופיע בפרק הנאמנויות בפקודה, אלא "פשוט" במקרה קלאסי של "שליחות", המוכרת בחוק זה שנים רבות.

ואכן נקבע בהחלטת המיסוי כי :

משנתנה הודעה למנהל על הנאמנות ובמועד, משמתקיים כי שהנאמן רק נרשם כבעלים פורמלי בנכס אך אין לו כל סמכות או הרשאה לפעולה בו, אלא הוא מחזיקו אך ורק עבור "הבעלים האמיתיים" של הנכס, קרי בני הזוג, הרי ש:

  • בהעברת הנכס מהזוג לבעלות לנאמן – יחול פטור ממיסוי (זה החידוש "המהותי", בהחלטת המיסוי שכן השלב הזה, בענייני השליחות , חסר מן החוק);
  • לא מצויין בהחלטה – אך העברה בעתיד של הנכס מהנאמן, לידי הזוג (הנהנה) – תהיה פטורה ממס (על פי סעיף 69 לחוק);
  • במכירה עתידית של הנכס על ידי הנאמן, יראו את בני הזוג כמוכרים, לכל דבר ועניין;
  • לאחר אריכות חייהם, תעבור הבעלות המהותית לידי היורשים, ללא כל ארוע מס, זאת אף שהבעלות הפורמלית הרישומית, עדיין רשומות ע"ש הנאמן- השלוח.

הבהרות כלליות והטמעתן גם ב-TRUST

נאמנות- שליחות, אשר מתבקש עבורה פטור ממיסוי בחוק,  אמורה לעמוד בשתי תנאים מצטברים:

  • פרוצדורלי – דיווח על הנאמנות תוך 30 יום. (בסטיות או אי קיום התנאי, יתכן וניתן לרפאותו בהארכת מועדים).
  • מהותי – קיום הסכם נאמנות, קיום נהנים קיימים מוחלטים וסופיים שלא ניתנים לשינוי, ועוד.
    (תוספת שלנו: חוזית – לנאמן לא מוקנית זכות שימוש או הנאה אישית בנכס, אלא הוא פועל בו לטובת הנהנים בלבד).ואכן, על פי הלכת גליס בביהמ"ש העליון, גם TRUST אשר יעמוד בתנאים אלו, יוכל להנות מהוראות הפטור שבחוק: בהעברת הנכס ל-TRUST, ובהעברתו אח"כ לנהנים בעתיד.

    החלטת המיסוי חוזרת על הנקבע בהלכת גליס – כי ככל שיתברר כי בנאמנות מסויימת (גם בשליחות וגם ב-TRUST) ישנה אפשרות להחלפת או הוספת נהנים, או שהנהנים אינם ידועים וסופיים – הרי שהפטורים בחוק לא יחולו, וכל טרנזקציה בנכס (כניסה לנאמנות או יציאה ממנה) תתחייב במיסי שבח ורכישה על כל צד רלוונטי.

     

    למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

     

ביטוח לאומי - בעל שליטה שכיר, חוייב בחוב בט"ל של החברה

ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 7476-03-18) קיבל ביום 7/8/2022 באופן חלקי את תביעתו של מר פרוויז (להלן: התובע) ונקבע כי אמנם יחוייב בחובות הניכויים של החברה בגין שכרו, אך לא יחוייב בחובות שנצברו בשל אי העברת דמי ביטוח של שאר העובדים, ולא בגין גמלת פגיעה ששילם המוסד לביטוח לאומי (להלן: הב"ל), שלא שולמו דמי ביטוח כנגדם.

רקע חוקי ומנהלי

הב"ל פרסם בעבר חוזר נוהל פעולה (להלן: הנוהל) בתוקף מיום 1/1/2009, על מנת להתמודד עם מצבים רבים של אי העברה מתמשכת של תשלומי דמי ביטוח על ידי חברות מעסיקות. על פי החוזר, בעלי שליטה בחברה המדווחים כשכירים בחברה שלהם, אשר אינה משלמת דמי ביטוח באופן עקבי ושיטתי, עלולים למצוא עצמם מסווגים כעובדים עצמאיים שחשופים לפעולות אכיפה בגין חובות הניכויים של החברה כאמור.

הנוהל מציין כי ההלכה הפסוקה מתנה את קביעת מעמדו של בעל מניות כעובד שכיר, בין היתר בכך שלא קיימת הימנעות מתשלום בפועל של דמי ביטוח באופן עקבי ממושך ושיטתי.

יצויין כי החוזר דן על חיוב אישי בחוב הניכויים שנצמח בחברה בגין אי העברת ניכויי שכרו של בעל השליטה עצמו, לפי השכר שדווח עליו בטופס 126.

לפרטים טכניים, נסיבות המאפשרות שינוי הסיווג לעצמאי ואפשרות הגביה – ראו מבזק מס 894.

רקע עובדתי

  • התובע, מנהל שכיר בעל 50% ממניות חברה (להלן: החברה) .

  • החברה הוקמה ב-2007, החלה להעסיק עובדים בתחילת 2008, נקלעה לקשיים ב-2009, ודיווחה על סיום פעילותה ב-2014.

  • בשנים 2009-2013, נצברו לחברה חובות דמי ביטוח לביטוח לאומי, של כמה עשרות אלפי ₪.

  • הב"ל לאחר התראה, הפעיל את הנוהל, פעל לשינוי מעמדו של התובע מעובד שכיר, לעצמאי, ודרש מהתובע את מלוא חובות דמי הביטוח של החברה בגינו ובגין שאר עובדי החברה, כמו גם סכומים של כמה אלפי ₪ דמי פגיעה ששילם הב"ל לו ולעובדת אחרת, ואשר לא שולמו דמי ביטוח כמובן, בגינם.

השאלות שבמחלוקת

  • האם פעל הב"ל כדין כשהחליט על שינוי מעמדו של התובע מעובד שכיר לעובד עצמאי .

  • האם יש לחייבו בחוב בדמי ביטוח עבורו כעצמאי.

  • האם יש לחייבו גם בגין חובות דמי הביטוח בגין שאר עובדי החברה.

עניין דמי הפגיעה, אינו כלול בשאלות לדיון.

דיון והחלטה

  • הוראות הנוהל, הן הנחיה מנהלית פנימית של הב"ל. הן אינן חיקוק, וכפופות לביקורת שיפוטית.

  • עם זאת, ההוראות שואבות כוחן מהוראות החוק עצמו, הדן בשינוי סיווג של מבוטח, בהתקיים נסיבות שונות.

  • "לא מצאנו בהוראות החוק המסמיך או בלשון החוזר הוראה המאפשרת לנתבע לחייב את בעל השליטה בחוב דמי הביטוח עבור יתר עובדי החברה". (ההדגשה אינה במקור)

    (אדרבא, מציין ביה"ד –  בחוזר עצמו מצויינת כוונת הב"ל להגיש תיקון חקיקה שיאפשר לו לגבות מבעל השליטה גם את חובות הניכויים בגין יתר העובדים. גם נציגת הב"ל העידה שהוראות החוזר מאפשרות חיוב בחוב אישי בלבד).

  • הנסיבות המאפשרות את שינוי סיווגו של בעל השליטה השכיר לעצמאי התקיימו:

    לא הוצגו הסכם עבודה או תלושי שכר, איש לא פיקח על עבודתו, לא הוחתם כרטיס נוכחות, הוא ובעל המניות השני היו מורשי חתימה, ואחראים על קבלה ופיטורי עובדים.

    כמו כן מימן מכיסו חובות של החברה, ופעל בחברה זמן ניכר מבלי ש"משך" משכורות, עקב הקשיים הכלכליים של החברה.

    טענת אכיפה בררנית, באשר רק כנגדו היו הליכי הגביה ולא כנגד בעל השליטה השני, נבחנה ונדחתה, באשר כי נמצא כי בכל המניות האחר, לא דווח כעובד החברה כבר מתחילת 2009, ובדוח של 2011, הצהיר התובע כי הוא בעל מלוא המניות.

  • נדחתה טענת התיישנות מחלק מהחיובים, ביחס למועד שינוי סיווגו כעצמאי, שכן הוכח כי היה ניסיון אקטיבי של הב"ל לאורך השנים, לביצוע הגביה בגין החובות.

סוף דבר

  • אושר שינוי הסיווג, משכיר לעצמאי.

  • אושרה גביה מהתובע בשל חובות דמי הביטוח של החברה בגין משכורתו של בעל השליטה.

  • נדחתה עמדת הב"ל לגבות ממנו גם את חובות הניכויים בשל שכר העובדים האחרים.

  • נדחתה גם (ללא נימוק) עמדת הב"ל לגבות ממנו דמי פגיעה ששילם הב"ל לו ולעובדת אחרת.

בעניין זה נציין כי יתכן והיה מקום לדון בכך, שכן החוק קובע כי לגבי עובד עצמאי שלא שילם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה, תישלל ממנו הזכאות לדמי פגיעה לפי סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי.

 

למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

 

 

 

מומחה בתחום המיסוי הישראלי

שותף, מומחה בתחום המיסוי הבינלאומי

שותף, מייסד ומנהל, מומחה בתחום המיסוי הישראלי והבינלאומי

מומחית בתחום המיסוי הישראלי

הרשמה לקבלת מבזקים >
להורדת ספר מבזקי המס 2019-2020 >
הרשמה לקבלת מבזקים
המומחים שלנו לרשותכם
שאל שאלה