ביום 10 ביולי 2022 ניתן פס"ד בעניין חברת הגשמה קוסמי (ע"מ 21657-11-19) (להלן – המערערת) בה נתקבל ערעור המערערת ואושר כי יחול מע"מ בשיעור אפס על אספקת שרותי דיילות ליצרניים זרים בעיקר של מוצרי קוסמטיקה, בשל מוצריהם הנמכרים בחנויות הדיוטי פרי בישראל (להלן -ד"י). להלן עיקרי הדברים:
תמצית העובדות
-
המערערת מספקת ליצרני הקוסמטיקה הזרים שירותי איוש של דיילות מכירה שתפקידן קידום ומכירת המוצרים על ידי הדגמה ומענה ללקוחות – להלן "השרות".
-
המוצרים נמכרים בחנויות ד"י של תושבי ישראל – גיימס ריצדסון ואחרים.
-
המערערת דיווחה על עסקאות השירות מול היצרנים הזרים כחייבות במע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ (להלן – החוק).
-
הוסכם בין הצדדים כי השרות ניתן לגבי נכסים המצויים בישראל. (לא נטען לגבי שטח אקס טריטוריאלי).
עיקר טענות המערערת
מדובר בשרות לתושב חוץ, ואף שיתכן כי ניתן גם לתושב ישראל בישראל (וביהמ"ש מציין במפורש כי מטיעוני הצדדים, לא מתבקשת הכרעת דין בעניין זה) או שהשרות ניתן לגבי נכס המצוי בישראל – הרי שחל החריג בסיפא של הסעיף ותקנה 12א(א) לתקנות מע"מ, קרי: כי מדובר ב"שירות שתמורתו מהווה חלק מערך הטובין שנקבע כאמור בסעיפים 129 עד 133ט לפקודת המכס".
עיקר טענות המשיב
לא חל מע"מ אפס, משתי הנמקות:
שנית – החריג לסייג יכול לחול אך ורק במקרה בו הוכח ששולם מס ערך מוסף בפועל בהמשך שרשרת אספקת המוצרים ואילו כאן אין הדבר כך. המשיב מסתמך על פס"ד אפלאוז (ראה מבזק מס 847).
וראשית – לא הוכח באופן המניח את הדעת כי עלות השירות כן מתומחרת במחירי המוצרים המיובאים.
עיקרי פסק הדין
עקב הייחודיות פותח ביהמ"ש ומתאר את הסדרי חוק מע"מ במכר מוצרים ברחבי הדיוטי פרי
-
כניסת המוצרים לחנויות ד"י הינה יבוא, אך מכיוון שיובאו ל"למחסן רישוי" הינם נתונים לפיקוח המכס, ועל פי סעיף 26(א) לחוק, רק עת נפדו מפיקוח המכס יחול חיוב במע"מ.
-
מכירת המוצרים לרוכשים השונים הינה מכר חייב במע"מ. ואולם סעיף 30(א)(4) לחוק קובע כי על "מכירת טובין במחסן רישוי ליוצאים מישראל", חל מע"מ אפס.
-
מוצרים שנלקחים לחו"ל, ולא חוזרים לישראל– לא יחוייבו במע"מ לעולם.
-
מוצרים שנשארים בחנות בהסדר "שמור ופטור" עד חזרת הטסים לחו"ל, לישראל – חייבים (ככלל) במע"מ, כאמור בעת פדייתם ממחסן הרישוי כאמור בסעיף 26(א) לחוק בישראל.
-
גם המוצרים הללו יתכן ויהיו פטורים ממע"מ ככל שהינם "חפצים אישיים", ובשווי של עד 200 $. הללו פטורים ממכס, ובשל הוראת סעיף 32 לחוק, פטורים גם ממע"מ.
-
מוצרים אחרים או אישיים העולים על 200 $ יחוייבו במע"מ בשיעור מלא. החיוב והתשלום אמורים להתבצע בפועל בהצהרת האזרח, במעברו במסלול האדום ביציאתו מהנמל.
ועתה להתמודדות הפסק עם שתי הטענות של המנהל:
תנאי למע"מ אפס בשרות לתושב חוץ שניתן גם לתושב ישראל בישראל או לגבי נכס המצוי בישראל – הוא כי ישולם מע"מ בפועל במהלך יבוא המוצר לישראל:
ביהמ"ש נותן 8 הנמקות שונות לדחיית עמדת הנהל, ונציג כמה הן בתמצית רבה:
-
"על פי לשון החוק אין כל דרישה, ולו ברמז, כי קיום החריג לסייג מותנה בכך ששולם מס ערך מוסף בפועל על יבואה או על מכירתה של הסחורה לגביה ניתן השירות לתושב החוץ במישור המילולי תנאי כזה פשוט איננו קיים".
-
"אף אם צודק המשיב אשר לתכליתו של החריג לסייג, נדרשת אחיזה לשונית כלשהי בנוסח הסיפא כדי לאפשר אימוץ הפרשנות המצמצמת המוצעת על ידיו". (הלכת חצור).
-
בהוראת פרשנות 2/96 של מע"מ בה מתורים שרותים שונים הנתנים כסיוע ליצוא או ליבוא של טובין, "לא נאמר בה דבר לגבי חובת תשלום מס בפועל כתנאי ליישום הסיפא".
-
יש לראות במוצרים הנמכרים בד"י כחייבים במע"מ, שכן "המס המוטל על עסקה זו הוא בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א()4 )לחוק. וכפי מובהר היטב בסעיף 30(ב) לחוק, "מי שחל עליו מס בשיעור אפס, דינו לעניין חוק זה והתקנות על פיו כדין חייב במס"
יתרה מזו חלק מהמוצרים שיכנסו בסופו של דבר לישראל במסדרת הסדר שמור ופטור, יחוייבו במע"מ בפועל בשיעור מלא.
-
לדעת ביהמ"ש הסייג העלול לחול ולשלול את שעור אפס בשרות לתושב חוץ במקרה דנן, אינו בשל חשש למתן שרות לתושבי ישראל השונים הרוכשים את המוצרים או למפעילות חנויות הד"י – תושבי ישראל. החריג הרלוונטי האפשרי היחיד לטעמו הוא מתן שרות לגבי נכס המצוי בישראל.
לגבי חריג זה ובמקרה היחודי דנן, מסביר ביהמ"ש כי התכלית אינה תומכת בהטלת חיוב המע"מ: "כאן לא מדובר בשירות שניתן לגבי נכסים המצויים ממילא בישראל (כך שניתן לטעון שתכלית עידוד התחרות הבינלאומית הגלומה בסעיף 30(א)(5) לא תקודם על ידי הענקת שיעור מס אפס, מפני שבכל מקרה תושב החוץ זקוק לנותן שירותים מקומי כדי לסייע לו בקשר לאותם נכסים). כאן, המוצרים נמצאים בישראל בזכות יבואם מידי היצרנים הזרים ולנוכח הביקוש לאותם מוצרים…" (ההדגשות והסוגרים, אינם במקור)
-
דווקא הטלת מע"מ על מתן שרותים אלו, על היצרנים תושבי החוץ, ייקר את המוצרים לרכישה בישראל, שכן היצרנים אינם עוסקים מורשים ואינם יכולים לקזז מע"מ.
"ברור כי אפשרות ייקור המוצרים אף עומדת בסתירה למטרת הסדרי הדיוטי פרי שנועדו, בין היתר, לתמרץ את רכישת המוצרים בישראל ולא בחו"ל".
-
עמדת החלטת מיסוי 7/11 בעניין זה המחייבת תשלום מע"מ בפועל ביבוא הטובין לגביהם ניתן שרות, אינה מקובלת על ביהמ"ש.
עמדת המנהל בסוגיה זו, נדחתה.
האם תמורת השירות מתומחרת במחיר המוצרים
בהוראת פרשנות 2/96 של מע"מ עולה הוראה מקילה לפיה "ההנחה היא, כי מחיר שירות הפרסום כלול בערך לצורך המכס של הטובין המיובאים". כך גם נפסק בפס"ד אפלאוז, על דרך ההגיון והסבירות, כי מחיר המוצר לצרכן בישראל מתחשב בעלויות הכוללות של המוצר לרבות השרות שניתן לגביו בישראל.
עם זאת ביהמ"ש דנן דווקא מחמיר וקבע כי יש צורך בהוכחה מסויימת לכך, ולא להסתפק בסבירות.
בעניינו, וכעולה מהעדויות והראויות, קובע ביהמ"ש כי "שוכנעתי מחומר הראיות, לרבות מכתבי היצרנים, …כי בקביעת תעריפון המחירים, היצרן יביא בחשבון את הוצאות הדיול שהוא צפוי לעמוד בהן בתקופה הקרובה…"
גם טענת המנהל בסוגיה זו, נדחתה.
הערעור התקבל, ונקבע כי יוחל מע"מ בשיעור אפס על שרותי העמדה ואספקה של דיילות למוצרים השונים המצויים בחניות הדיוטי פרי בישראל.
כן נקבע באמרות אגב כי אין לראות בכלל הישראלים הטסים לחו"ל או במפעילות חנויות הד"י (גיימס ריצדסון, ואחרים), כמקבלי שרות (תושבי ישראל) נוספים, בנוסף על החברות הזרות, יצרניות המוצרים.
אנו תקווה כי פסק דין זה יקל ולו במעט על עמדות דווקניות קשיחות המוצגות תדיר על ידי רשויות מע"מ בעניין מתן שרותים לתושב חוץ, תוך שיתנו דעתם גם על פרשנות כלכלית, תכליתית, מרחיבת שווקים וסחר בינלאומי במוצרים ושרותים.
נציין כי ראוי להסדיר סוגיות העלולות להיות נתונות במחלוקת עוד מתחילתן. למשרדנו נסיון רב בעניין התנהלות וליווי תיקים מול רשויות מע"מ, הסדרת העסקאות ואופן חיוביהן וזאת מבעוד מועד.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) ענבל שני, ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
שיתוף: