ביום 17/4/2022 ניתן פס"ד בעניין ירון מאיר (ע"מ 21579-01-20) שבו נדחתה טענת פקיד שומה אילת לסווג דיבידנדים (כהכנסה פטורה ממס בידי המערער בשל מעמדו כתושב חוזר) שקיבל המערער מחברה זרה כהכנסה משכר דירקטורים או כדמי ניהול הכפופים למס שולי.

עובדות המקרה בקצרה:

• המערער ומשפחתו עזבו את ישראל לאפריקה בשנת 2007, וחזרו לישראל בחלוף יותר מחמש שנים, בשנת 2013.

• במהלך שהותו בחו"ל התקשר עם אחרים להקמת מיזם להפצת סמן כימי לצביעת דלק המשמש למניעת מסחר בדלק "שחור" באפריקה ("סמן הדלק"). במסגרת המיזם הוקמה חברה ב- BVI ("חברת BVI") שמכרה את סמן הדלק לחברה בת טנזנית ("חברה בת"), ששיווקה את סמן הדלק בטנזניה. המערער מחזיק בחברת BVI – 24%.

• במסמכי היסוד של חברת BVI נקבע שרווחיה יחולקו לבעלי המניות בה באופן שוטף מיד לאחר היווצרותם של הרווחים.

• בעת שהייתו בטנזניה המערער שימש כמנכ"ל של חברת הבת כשנה וחצי, ולאחר מכן חברת הבת העסיקה מנכ"ל מקצועי. כמו כן, עד לחזרה לישראל, המערער היה שכיר בחברת BVI, ועסק בה בעבודות אדמיניסטרטיביות לרבות ניהול הכספים. לאחר חזרת המערער לישראל, בעל מניות אחר נתן את שירותי הניהול והאדמיניסטרציה לחברת BVI, והחל משנת 2014 על ידי חברה תושבת קפריסין, שבבעלות אחותו של המערער שהינה תושבת רומניה.

• במסגרת הדיון בפקיד השומה, השתמע כי הוכרה תושבות החוץ של המערער לכל תקופת שהייתו בחו"ל, ובמשתמע גם הוכר פיצול תא משפחתי לתקופה של 3 חודשים (המשפחה יצאה לחו"ל 3 חודשים אחרי שהוא עזב את ישראל) .

• במסגרת צו שהוצא למערער נקבע שהכנסותיו מדיבידנד הינן הכנסות לפי סעיף 2(1) בפקודה, וזאת מכיוון שלא הוכח שמדובר בהכנסה פסיבית מדיבידנד, הזכאית לפטור ממס, מכיוון שלא הועברו אליו אסמכתאות לצורך ביסוס סיווג החלוקות כדיבידנד.

טענות המערער:

• החלוקות שקיבל המערער מחברת BVI הינן דיבידנדים שמקורם מרווחי חברת BVI, שנבעו ממכירות סמן הדלק ועל כן יש סווג את החלוקות כדיבידנד לצרכי מס בישראל.

• מדיניות חברת BVI הייתה לחלק דיבידנד באופן שוטף, בסמוך להיווצרותם, כאשר תזרים המזומנים אפשר זאת.

• מאז חזרתו לישראל, המערער לא היה מעורב בפעילות חברת BVI, לרבות בניהול, כשכיר או כקבלן משנה.

טענות פקיד שומה אילת:

• המניות הוקצו לכל אחד מהמייסדים בהתאם ליחס העבודה העתידית שלהם בחברת BVI.

• תנאי למתן הפטור הקבוע בסעיף 14(ג)(1) לפקודה, הוא שההכנסות מדיבידנד אינן הכנסות מעסק. בענייננו מדובר בהכנסות שמקורן בעסק אקטיבי ועל כן, לא זכאי המערער לפטור ממס.

• התשלומים שולמו למערער בתדירות של בין פעם לפעמיים בחודש, תדירות גבוהה אשר אינה מאפיינת תשלומי דיבידנד, אשר לרוב משולמים אחת לתקופה ארוכה, והמערער נמנע ולהעביר מסמכים לגבי חברת BVI וחלוקות הדיבידנדים ממנה.

• משהמערער תבע הוצאות הבית, ומכיוון שכשכיר הוא אינו זכאי לנכות את הוצאות הבית, מתחזקת העמדה לפיה ניהל המערער פעילות עסקית מישראל, כי מקום ההכנסה העסקית הוא בישראל.

• למערער קיימת פעילות אקטיבית בחברת BVI מהיותו דירקטור בה.

קביעת בית המשפט:

• ביהמ"ש קיבל את הערעור, וקבע שהמהות האמיתית של ההכנסה שקיבל המערער מחברת BVI היא דיבידנד, ולאור עקרונות היסוד בפקודת מס הכנסה ותכליותיה (מיסוי דו-שלבי), לרבות מטרת הפטור ממס הקבוע בסעיף 14(ג) בפקודה, ובשים לב לעובדות שהונחו בפניו, לא היה מקום לסווג את הכנסות הדיבידנד כשכר דירקטורים או כדמי ניהול החייבים במס לפי סעיף 2(1) בפקודה. כמו כן, לא נמצא שהיה שימוש לרעה בידי המערער בכדי ליהנות מהפטור ממס על פי סעיף 14(ג) בפקודה.

• המערער הציג את המידע הנדרש בפני פקיד השומה, לעניין טיבה ומהותה של ההתקשרות בין המערער לבין המייסדים האחרים (חוזים, מסמכי התאגידים הרלוונטיים), הן בעניין חברת BVI, הן בעניין טיבם של התשלומים שקיבל המערער (דוחות כספיים, דוחות על חלוקת דיבידנד, אישור רו"ח, דפי חשבון בנק). לעניין זה ציין ביהמ"ש שהפקודה אינה קובעת הוראה לפיה על חברה זרה המחלקת דיבידנד, להגיש דוחות מס מבוקרים בכדי לסווג את החלוקות ממנה כדיבידנד.

• מבחינת דיני תאגידים התשלומים ששילמה חברת BVI למערער, הינםדיבידנדים שחולקו מרווחיה, ועל כן לא ניתן לסווגו באופן אחר במישור הדין הכללי, ולעניין דיני המס הן לא סווגו אחרת על ידי ביהמ"ש.

• אין הכרח שדירקטור יקבל תמורה בעד תפקידו בחברה. אין זה אפוא, בלתי מתקבל על הדעת, שבעל מניות לא יקבל שכר דירקטורים או דמי ניהול, חרף תפקידו כדירקטור, ויסתפק בחלוקת רווחיה של החברה כדיבידנד בלבד.

נציין שעמדה זו של בית המשפט סותרת את עמדת רשות המיסים שהובאה בהחלטת מיסוי 9001/20 (ראו מבזקנו מס' 878) לפיה ככל שיחיד מעניק שירותים לחברות זרות שבשליטתו, במישרין או בעקיפין, הם יינתנו במחיר שוק בהתאם לסעיף 85א לפקודה.

• בהתייחס לטענות פקיד השומה שהובאו בסיכומיו (שלא פורטו במסגרת פסק הדין) נקבע כי הפטור ממס לפי סעיף 14(ג)(1) לפקודה אינו מוגבל לדיבידנד ששולם על ידי חברה נסחרת בבורסה (לעומת הפטור הקבוע בפסקת משנה (2) המוקנה לדיבידנד המשולם מניירות ערך מוטבים), ואף לא לדיבידנד המשולם על ידי חברה שהכנסותיה פסיביות, כולן או מרביתן.

• בהעדר כל סייג מפורש בסעיף יחול הפטור ממס גם על דיבידנד שמשלמת חברה שהכנסותיה הן הכנסות מעסק.

• בנוסף, נדחתה טענת פקיד השומה לפיה יש לחייב את הכנסתו של המערער במס שולי, מכיוון ששולמה על ידי חברה תושבת מקלט מס.

• סעיף 14 לפקודה אינו קובע סייג למתן הפטור ממס בהתאם למדינת תושבותה של החברה מחלקת הדיבידנד, ואינו מתנה את מתן הפטור ממס בכך שהדיבידנד שולם על ידי חברה שאינה תושבת מקלט מס, או בחברה שהתאגדה במדינת אמנה או חברה שהכנסתה הייתה כפופה לשיעור מס מסוים.

• מבחן תדירות התשלומים הוא אינו מבחן נאות לסיווג התשלום למקור אחר. תדירות חלוקת הרווחים כדיבידנד אינה קבועה, והיא מושפעת ממועד היווצרות הרווחים בחברה, מתוכניותיה העסקיות. מבחינת הפקודה, תכליתה ועקרונותיה, אין כל מניעה לכך שבעלי המניות יקבלו את הרווחים לידיהם באופן שוטף, ברגע היווצרותם.

• סביר להניח שבעלי המניות בחברה יזדקקו לפעילות מסוימת לשם השגת רווחיה של החברה אשר יחולקו להם כדיבידנד, ולו להצבעה באסיפה הכללית, ואולם אין בפעילות זו של בעלי מניות, גם אם היא נרחבת יותר, כדי לשנות את אופי ההכנסה מדיבידנד להכנסה מעסק.

פסק הדין שולל מחד התנכרות רשות המיסים להענקת פטורים שקבעה הפקודה. מאידך עולה בברור כי קיימת חשיבות בזמן אמת, למסמוך ולתיעוד חלוקות הדיבידנד והליך קבלת ההחלטות לגביהן, על מנת להקטין טענות לסיווגן מחדש.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד יניב גולדשטיין, ממשרדנו.