מבזק מס מספר 896 - 

ביטוח לאומי  21.10.2021

על אף העדר דווח ותשלום אישי של דמי ביטוח בעסק משפחתי – נקבע כי יש תקופת אכשרה לקצבת אזרח ותיק (זקנה) - 21.10.2021

ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 29369-09-19) קיבל ביום 28/8/2021 את תביעתה של שבה דנינו (להלן: המבוטחת) וקבע כי אי דיווח ואי תשלום אישי על ידה, של דמי הביטוח בעסק המשפחתי, אינו בבחינת

"העלמת דיווח" אלא "בהעדר טעם בדיווח".

נקבע כי התקופה שבה עבדה בעסק המשפחתי תחשב כחלק מתקופת האכשרה לצורך תשלום קצבת אזרח ותיק.

רקע חוקי

תקנה 24 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח, קובעת שבני זוג שעובדים באותו עסק או מפעל שלא כעובדים, יכולים לחלק הכנסתם ביחס חלוקה של 1/3 או 2/3 או 50% מההכנסה, על פי ההוראות שבתקנה.

יצוין כי לפי לשון התקנה – נדרשת הודעה על בקשת חלוקה, והחלוקה אינה ברירת מחדל.

מאידך על פי נהלי הביטוח הלאומי (להלן: ב"ל) מיום 30/7/2012 בעניין קביעת יחס חלוקה בדיעבד לבני זוג עצמאים (ההודעה מפורסמת באתר ב"ל) ניתן לבצע חלוקה עד שנתיים שקדמו לשנה שבה נעשתה הבקשה – בדיעבד, לצורך השלמת תקופת אכשרה מינימלית של אישה לקצבת זקנה, על פי הצהרות בלבד.

יתרה מכך, לגבי אישה – תאושר חלוקת הכנסה גם שנים נוספות אחורנית אם הללו נדרשות לה לצורך צבירת תקופת אכשרה מינימלית לגמלת זקנה, בכפוף להמצאת העתקי דוחות או תקצירי שומות שבהם דווחה בת הזוג כ"אישה עוזרת", תצהירים שונים וראיות אובייקטיביות.

חלופות עיקריות בקביעת תקופת האכשרה לקצבת אזרח ותיק (זקנה)

  • 60 חודשים בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בהם היה מבוטח בתוך 10 השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה בקצבת אזרח ותיק. או

  • 144 חודשי ביטוח, גם אם אינם רצופים.

תמצית עובדות

  • המבוטחת ילידת שנת 1951.

  • לבעלה של המבוטחת היה מפעל לייצור נעליים בשנים 1996-1981.

  • הבעל היה רשום כעובד עצמאי בב"ל ושילם דמי ביטוח כחוק על כל הכנסת העסק. האישה לא הייתה רשומה כלל, ולא דווחה בעסק של הבעל.

  • בשנת 2013 (בגיל 62) הגישה תביעה לקצבת אזרח ותיק ונדחתה בהיעדר תקופת אכשרה.

  • בשנת 2018 הגישה תביעה בשנית ונדחתה שוב, מאותה הנמקה.

  • בהודעה של הב"ל נרשם במפורש שאם יש ברשות המבוטחת אישורים המעידים על תקופות עבודה נוספות, יש לשלוח אותם לצורך בדיקה מחודשת של הזכאות.

  • כעקרת בית שלא צברה תקופת אכשרה מספיקה – רשום בהודעה של הביטוח הלאומי שהיא תקבל את הקצבה בגיל 70 (גיל הזכאות).

תמצית טיעוני המבוטחת

  • המבוטחת טענה כי בשנים הנדונות עבדה באופן מלא בעסק המשפחתי, ולכן יש לראות בתקופה זו כחלק מתקופת האכשרה.

(טענות נטענו, עדויות נשמעו וביה"ד השתכנע באמיתות הטענות. לא נרחיב בעניין זה כאן).

  • הבעל היה רשום בביטוח הלאומי בתור עצמאי ושילם דמי ביטוח כדין. על פי דברי רו"ח שלהם – לא ניתן היה לרשום את בן הזוג השני בחלוקת ההכנסות באותן השנים.

לא נגרם לביטוח הלאומי כל חסרון כיס במצב שהיה בפועל, מול מצב בו הייתה מדווחת בנפרד על 1/3 והבעל על 2/3 על פי תקנה 24 לתקנות.

  • המבוטחת נסמכת על פס"ד דורון חנה בו נקבע כי למרות שדווחה כעקרת בית הוכרה כמי שעבדה בעסק המשותף עם הבעל.

תמצית טיעוני הביטוח הלאומי

  • דין התביעה להידחות מחמת התיישנות (חזרה על תביעה מ-2013, שנדחתה).

  • המבוטחת לא צברה תקופת אכשרה: לא הוכח כי עבדה בעסק, לא דווח עליה לביטוח הלאומי ולא שולמו עבורה דמי ביטוח. הנטל מוטל עליה להוכיח את תקופת עבודתה.

  • טענה כי כך נעשה תחת יעוץ מרו"ח, אינה מקימה זכאות לגמלה.

  • בקשת מבוטחת לשינוי מעמד 22 שנה לאחר סיום עבודתה ו- 37 שנים מתחילת עבודתה – הינה שיהוי ניכר, ודינה להידחות.

  • דיווח למס הכנסה (כ"בן זוג עוזר") אינו פוטר מדיווח לביטוח הלאומי.

דיון והחלטה

  • עפ"י העדויות אכן עבדה בעסק, ואין מדובר ב"עזרה משפחתית".

  • אין מחלוקת כי לא דווח על המבוטחת לביטוח הלאומי ולא שולמו בעדה דמי ביטוח.

  • בפס"ד יצהר בביה"ד הארצי נכתב לגבי הגדרת סטטוס וקביעות מעמד של מבוטח: "צריכות להיעשות על-פי המצב העובדתי לאשורו כמוכח למוסד, לאור תכליתו של חוק הביטוח הלאומי, ולא על-פי הגדרת מונחים אלה בפקודת מס הכנסה ככל שהם מופיעים בה".

  • בפס"ד דורון חנה בביה"ד הארצי, נבחן מקרה דומה לענייננו. האישה דווחה כעקרת בית אף שעבדה בפועל, וביה"ד הכיר בתקופת עבודה כתקופת אכשרה.

  • לדעת ביה"ד, אין לאי הדיווח כל נפקות משפטית, לאור תקנה 24 ומשמדובר בבני זוג העובדים בעסק משותף "אין מדובר בהעלמת דיווח אלא בהעדר טעם בדיווח".

  • לדעת ביה"ד תקנה 24(ג) קובעת כי כברירת המחדל עת לא הוגשה כל הצהרה על חלוקת הכנסות, מבוצעת בכל זאת החלוקה 1/3 לאישה 2/3 לבעל. מכאן שאין כל בעיה בעניין הרטרואקטיביות שבעניין, לטעמו. (מ- 1/21 שונתה התקנה במקצת).

  • לו נעשתה מלכתחילה חלוקת הכנסה, התוצאה הייתה תשלום דמי ביטוח מופחתים, שכן כ"א מבני הזוג היה נהנה ממדרגה מופחתת נפרדת, וסך דמי הביטוח שהיו משולמים היו נמוכים יותר מאלו ששילם הבעל לבדו, בפועל.

  • "לא הוכח כי אירע במהלך השנים אירוע ביטוחי כלשהו לבעלה של התובעת ולכן, קיבל גמלה גבוהה יותר מאשר אילו היה מדווח על חלק מההכנסות (שהיו מיוחסות לו). אם כבר, אך גם זה לא הוכח, כי יתכן שהתובעת לא קיבלה גמלה או קיבלה גמלה מופחתת במהלך השנים (דמי לידה מופחתים) בשל אי הדיווח עליה כעצמאית".

  • "המבוטחת גילתה את המחדל רק כאשר הגישה תביעה לגמלת זקנה. הזכות התגבשה באותו מועד".

  • לעניין השיהוי (הגשת תביעה חוזרת ב- 2018 אף שנדחתה תביעה ראשונה ב- 2013) קובע ביה"ד כי לשון מכתב הדחייה של הביטוח הלאומי השאיר לה פתח לתבוע שוב בעתיד…

  • סוף דבר, התביעה התקבלה.

 

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

שותף מייסד, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

מומחה בתחום הביטוח הלאומי

שותף, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

הרשמה לקבלת מבזקים >
להורדת ספר מבזקי המס 2019-2020 >
הרשמה לקבלת מבזקים
המומחים שלנו לרשותכם
שאל שאלה