ביה"ד הארצי (עב"ל 46447-11-20) דחה ביום 13/7/2021 את תביעתה של אשת מנוח (להלן: המערערת) להכיר בפטירת בעלה כתוצאה מאירוע לב כ"פגיעה בעבודה".

תמצית עובדתית

• מהראיות והעדויות עולה כי המנוח, רופא במקצועו, היה במשך תקופה ממושכת בעימותים קשים במקום עבודתו, שגרמו לו למתח מתמשך. לטענת המערערת, הם השפיעו קשות על מצבו הבריאותי והנפשי.

• ביה"ד האזורי דחה את התביעה מהטעמים הבאים:

אין חולק כי לאורך השנים המנוח היה נתון במתח מתמשך, יחסיו עם רופא בכיר שהיה ממונה עליו היו עכורים ביותר, והמבוטח עבר מסכת של אירועי שיא אובייקטיבים וסובייקטיביים שנמשכה שנים לפני מותו.

אירועי שיא שהיו עשויים להיחשב כרלוונטיים ל"פגיעה העבודה" לא אירעו בסמיכות מספקת לאירוע הפטירה עצמו.

פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה

בפס"ד קצר קובע ביה"ד הארצי כי "אין מנוס מדחיית הערעור, בנסיבות העניין".

ביה"ד מתאר את טענות המערערת בביה"ד האזורי, והפסק בביה"ד האזורי, כך:

• טרם פטירת בעלה, התרחשו שלושה אירועים חריגים המהווים "אירועי שיא" במתח מתמשך:

  • הוראה לפנות את חדרו והקצאת חדר מרוחק שלא הולם את מעמדו.

  • דחיקתו לצאת לשבתון.

  • ביום פטירתו, קיבל תוצאות בדיקת עיניים, שעל יסודן נאמר לו, כי לאור מצבו לא יוכל בעתיד לבצע ניתוחים.

• ביה"ד האזורי קובע כי האירוע המשמעותי כאירוע שיא היה ההוראה לפנות את חדרו, ואולם היה זה עשרה ימים לפני הפטירה, ולאחר מכן לא הוכחו סימנים של אוטם (על פי הפסיקה האירוע אינו רלוונטי מבחינת סמיכות הזמנים על מנת להיחשב כאירוע נקודתי).

• כמו כן האירוע הדרמטי לכולי עלמא היה תוצאת בדיקת העיניים הקשה שקיבל בו ביום פטירתו, ואולם באירוע מצער ודרמטי זה לא מתקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין העבודה, שכן ארע במרפאה נפרדת בטיפול שעבר באופן פרטי, ובמנותק מעבודתו.

ביה"ד הארצי מקבל את הניתוח של ביה"ד האזורי.

לגבי האירוע הדרמטי של תוצאות בדיקת העיניים שנתקבלה ביום הפטירה, שאין ספק שהוא "אירוע חריג", קובע ביה"ד כי אינו "אירוע חריג בעבודה":

על מנת לקבוע "פגיעה בעבודה" באירוע לעיל – "נדרש שיתקיים קשר סיבתי בשני מישורים: האחד, בין העבודה לבין התאונה; השני, בין התאונה לבין הפגיעה הגופנית".

דהיינו, לגבי האירועים החריגים "יש לבחון האם מתקיים קשר סיבתי בינם לבין עבודתו של המערער, ועל כן יש לראות בהם "תאונת עבודה". רק אם ייקבע כי קיים קשר סיבתי בין העבודה לבין האירועים, יהיה מקום לבחון אם מתקיים המישור השני של הקשר הסיבתי – בין התאונה לבין הפגיעה הגופנית (האוטם) – וזאת על יסוד חוות דעת מומחה רפואי שימונה על ידי בית הדין".

(הציטוטים לעייל הובאו מהלכת וילנצ'ק, עליו נסמך ביה"ד בפסק דנן).

משנקבע כי היו שלושה אירועים חריגים שגרמו למתח מתמשך למנוח בתקופה טרם פטירתו, וכולם אינם מגיעים כדי "אירוע חריג בעבודה", והאירוע החריג הדרמטי אינו קשור לעבודה, מגיע ביה"ד למסקנה כי "אין מנוס מדחיית הערעור".

ביה"ד הארצי משאיר מקום לבחון מחדש את עילת ההתעמרות בעבודה שלא נבחנה בביטוח הלאומי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.