ביה"ד הארצי (עב"ל 9390-04-19) קיבל ביום 27/5/21 באופן חלקי את ערעורו של טנינה מוחמד (להלן: המבוטח) שערער כנגד החלטת ביה"ד האזורי שדחה את תביעתו לגמלת נפגעי עבודה.
עם זאת, לא נקבעה החלטה פוזיטיבית המכירה בארוע הפגיעה כתאונת עבודה הזכאית לגמלה, אלא ניתנה הוראת ביה"ד הארצי לביה"ד האזורי, לבחינה חוזרת של העובדות לליבון נוסף, כפי שיתואר בתמצית להלן:
תמצית עובדתית רלוונטית
-
המבוטח תושב איו"ש נפל מגובה ונחבל בתחילת שנת 2014, באתר בנייה ברמת חובב בו "עבד".
-
במענה להגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) ,שלח המל"ל דרישה להחתים את המעסיק על טופס לרבות מילוי פרטים הדרושים, לחילופין ככל שהמעסיק מסרב לעשות, להמציא אסמכתאות לכך. הדרישה לא מולאה במלואה, ועל כן נשלחה דחיית התביעה.
-
המבוטח הגיש תביעה לביה"ד האזורי. במהלך הדיונים בביה"ד האזורי עלה כי:
-
המעסיק הישראלי סיים להעסיקו כנראה בסוף 2013, ולא דווחה העסקתו על ידו בתחילת 2014.
-
המבוטח לא מסר למד"א עת טיפלו בו פרטים אודות מעסיקו.
-
המבוטח ועובד אחר העידו כי הועסקה ע"י מעסיק ישראלי פלוני בעת הארוע.
-
בין עדויות שניהם נתגלו סתירות מהותיות.
-
-
אותו פלוני הצהיר כי המבוטח לא עבד ביום האירוע , וכי לא הייתה לו מעולם עבודה ברמת חובב, מקום האירוע.
-
מאידך בחקירה נגדית עלה כי הועסקו בפועל ע"י אחר אלמוני מהרשות הפלסטינאית וכי מר פלוני לא נצפה כלל ברמת חובב.
-
נמצא כי המבוטח פנה דרך סוכנות ביטוח לתבוע חברה אחרת כמעסיק, דבר המעיד כי למעשה ניסה "למצוא" מעסיק ישראלי.
-
-
השאלה שהתעוררה: האם בעת התאונה היה המבוטח במעמד של עובד (שכיר) ומיהו החייב בתשלום דמי ביטוח עבורו? או שמא מדובר בעובד עצמאי או "עובד לשעה" שעליו נטל הרישום והדיווח למל"ל.
עיקרי טעוני ועמדת המל"ל בערעור
-
לא ניתן לקבוע כי אדם הוא "עובד שכיר" בלי לקבוע מי מעסיקו.
-
לא ברור האם המבוטח נפגע באתר הבנייה כעובד. האם עבד עבור מישהו ובאילו נסיבות – כעובד שכיר או כעצמאי.
-
מאידך מודה המל"ל כי:
-
תושב שטחים מוכר העובד אצל קבלן או מעסיק ישראל – מוכר כנפגע בעבודה, זאת אף אם לא שולמו בעדו דמי ביטוח.
-
בשונה מהעולה מקביעת ביה"ד האזורי קובע המל"ל "כי הוא מעולם לא טען שבגלל התרשלות של אדם שגרמה לנפילתו לא מדובר בתאונת עבודה".
-
קביעות ביה"ד הארצי
-
נושא ההתרשלות של העובד: בנסיבות בהן ישנה נכות כתוצאה מהפגיעה או שהיו יותר מעשרה ימי אי כושר – "תאונה שארעה למערער תוך כדי עבודה, אף אם ארעה כתוצאה מהתרשלותו – עשויה להיחשב… לתאונת עבודה.."
-
מבוטח שהוכח כי הוא עובד, שאינו עובד עצמאי או עובד לשעה – "גמלאותיו לא יפגעו גם אם מעסיקו לא דיווח עליו או לא שילם בעדו את דמי הביטוח"
-
זהות של המעסיק – אינו תנאי לזכאות עצמה.
-
עם זאת – כדי ללבן את היותו של המבוטח עובד, ואינו עובד מסוגים אחרים כגון עובד עצמאי, עובד לשעה, מתנדב או אינו עובד ואינו עצמאי, מטבע הדברים לזיהויו של המעסיק יהיה משקל נכבד במאזן ההסתברויות. הדבר מתעצם בעבודה מסוג בניה שם מקובלות התקשרויות מהתקשרויות שונות וברבדי העסקה ראשית ומשנית רבים, לרבות העסקה יומית.
-
בכל אופן ומשעולה הספק – חובה לברר האם המעסיק הוא תושב ישראל או מעסיק זר.
-
מצופה מהמל"ל כי: "יפעל אף הוא ככל הניתן באמצעים הנתונים בידיו לברור זהות המעסיק, ולא להסתפק בדחיית התביעה, רק בשל בעיה בזיהוי המעסיק הקונקרטי עליו הצביע העובד".
סוף דבר: הערעור מתקבל בזה שיש להשיב את המקרה לביה"ד האזורי שיברר מה היה מעמד המערער בעת ביצוע העבודה – האם מעמד של עובד שכיר או מעמד אחר, וככל שהיה שכיר, האם של מעסיק ישראלי או לא.
(יצוין כי אך ארבעה ימים לאחר מתן הלכה זו, ביום 30.5.2021, חזר ביה"ד הארצי על קביעה דומה בעניינו של FADOL ALI).
לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
שיתוף: