כידוע, בהתאם להוראות סעיף 184 לפקודת מס הכנסה, בעת ההשגה בפני פקיד השומה על שומה לפי מיטב שפיטה או ערעור לביהמ"ש המחוזי על שומה בצו, חובה עליו לשלם את המס שאינו שנוי במחלוקת בלבד. הליכי הגבייה, לגבי יתרת המס השנויה במחלוקת בצו, "מוקפאים" עד מתן פס"ד בביהמ"ש בעניין, וככל שנפסק תשלום מס כדין, משולם חוב המס והקנסות (ככל שהוטלו) לרבות ה"ה וריבית מתום שנת המס אליה מתייחס חוב המס ועד יום התשלום.

עפ"י סעיף 159א(א) לפקודה גובה הריבית בגין חוב מס כאמור נושא ריבית בשיעור 4% לשנה. אין ספק כי זהו שיעור גבוה מאוד ביחס לריבית השוק הנמוכה השוררת בשנים האחרונות בישראל ובעולם. נישומים רבים לעיתים קרובות מעדיפים לקחת הלוואה בנקאית בריבית שוק לתשלום חוב המס מאשר לבקש פריסת תשלומים מפקיד השומה.

ביום 18.2.2020 ניתן פס"ד (ע"מ 51463-01-14) של ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בעניין ערעורה של חברת יילמזלר אינטרנשיונל, חברה לבניה תיירות וטקסטיל בע"מ על צו של פ"ש חולון, בו דחה ביהמ"ש את ערעורה של החברה ביחס לסוגיית חובתה בתשלום היטל (8%) בגין העסקת עובדים זרים מטורקיה בענף הבנייה בישראל. אגב, העסקת העובדים הייתה בהתאם להסכם ייחודי (Offset) עם המדינה, ואף ביהמ"ש במהלך הדיונים בערעור אפשר לחברה למצות פניות לגורמי ממשלה למתן פטור מחובת תשלום ההיטל.

במבזק מס זה לא נעסוק בסוגית ההיטל עצמה שאין בה חידוש של ממש. אולם במסגרת פס"ד זה, לאור הנסיבות של התארכות הליכי השומה (אף שחלקם באשמתה של החברה המערערת) וטענת החברה להבטחה שלטונית לכאורה (מצד משרד הביטחון והפרקליטות הקשורים לחוזה ייחודי זה), אנו עדים למצב בו ביהמ"ש מתחשב בחברה ומבטל את הקנסות שהוטלו עליה ומפחית לכדי מחצית את גובה הריבית הקבועה בחוק, כאמור לעיל.

מדובר בערעור על צווים המתבררים כיום בעקבות ביקורת ניכויים לשנות המס 2007-2010 אשר הדיונים בהן החלו בשנת 2012 ונימוקי השומה בצו הינן מיום 2/1/2014. סכום המס בצו הינו 27.5 מיליון ₪ בתוספת ה"ה וריבית בסך 9.7 מיליון ₪ ובתוספת קנסות בסך 7.6 מיליון ₪.

אומנם, מאופן התנהלות החברה, ובין היתר מכך שהחזיקה בחו"ד מקצועית הקובעת כי הינה פטורה מתשלום ההיטל והודעתה על כך לרשות המיסים, מסיק ביהמ"ש כי לחברה היה מלכתחילה ספק באשר לחובתה לשלם את ההיטל. מצד שני, בשנים 2003 עד 2006 ידע פ"ש כי החברה לא משלמת את ההיטל ולא עשה דבר (מכך הסיקה החברה שאין פגם בהתנהלותה). לאור האמור, ביהמ"ש דחה את כל טענות החברה אולם יחד עם זאת קבע בסופו של יום ומטעמי הגינות שלטונית, כדלקמן:

"אחרי כל אלה ובהתחשב בנסיבות העניין , מטעמי הגינות שלטונית אני מוצא שיש לבטל את הקנסות שהוטלו על המערערת ככל שהוטלו וכך נקבע. מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט לרבות בסעיף 156 לפקודת מס הכנסה {נוסח חדש} (להלן: הפקודה) אני מוצא שיש בנסיבות המתוארות להפחית את שעור הריבית שחלה על חוב המס שחבה בו המערערת ממועד הגשת הודעת הערעור ועד 30 יום מהיום, למחצית משעור הריבית המתחייבת על פי הפקודה. התארכות ההליכים בערעור שחלקם הארי התארכו מחמת התנהלותה של המערערת, מונעת ממני להעמיד את הריבית על שיעור נמוך יותר המקורב לשיעור הריבית שנהגה במשק בתקופה האמורה". (הדגשות לא במקור).

מכאן, אנו למדים כי לאופן התנהלות הצדדים, הנסיבות והתארכות הליכי השומה ישנם השפעה חשובה על תוצאות החיוב במס, גם אם עמדת הנישום נדחית ע"י ביהמ"ש, וזאת באמצעות הפחתה של קנסות, ה"ה ו/או ריבית שלעיתים קרובות מהוות מרכיב נכבד מגובה המס לתשלום.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.