ביום 30 בנובמבר ניתן פס"ד בעניין יחזקאל מזרחי (להלן: המערער) (ע"מ 2929-12-17) בו נדחה ערעורו של הנישום על קביעת פקיד השומה כי ניתן לנשות ממנו אישית חוב מס סופי של החברה, בין השאר ובעיקר עקב יתרת חוב שהייתה לו בספרי החברה.
רקע עובדתי
המערער הינו בעל המניות בחברה (להלן: "החברה" ו/או "החייבת"). החברה עסקה בהספקת כח אדם לענף התעשייה והעסיקה מאות עובדים.
הוצאו בתיק הניכויים של החברה בשנת 2016 צווים שעסקו בסוגיית היטל עובדים זרים וניכוי נקודות הזיכוי מהכנסתם החייבת של המסתננים, סך המס היה כ- 15 מיליון ₪. ההליכים משפטיים שניהלה החברה בעניין זה, נדחו או נמחקו ולחברה נוצר "חוב מס סופי" משוערך בסך של כ- 21 מיליון ₪!
במקביל בשנת 2016 הוציא פקיד השומה שומות בשלב א' ליחיד ובהם קבע שיתרת חובה בסך של 5 מיליון ₪, הינה דיבידנד וחייבו במס. היחיד הגיש השגה ובה טען כי יתרת החוב שלו בחברה משקפת חוב של החברה לצורך תשלומים לעובדים בשל גמר התחייבות יחסי עובד מעביד, וכי אין מדובר במשיכת בעלים.
בשנת 2017 חדלה החברה מפעילותה העסקית.
ביוני 2017 פקיד השומה יישם את סעיף 119א – ולאחר שהחוב הפך לסופי שלח כתב דרישה ליחיד לתשלום 5 מיליון ₪ בגין הנכס שהועבר אליו על ידי החייבת.
ביולי 2017 לאחר שקבל היחיד את כתב הדרישה מפקיד השומה, הגיש המערער בקשה לביטול ההשגה שהגיש על השומות בתיקו האישי, מתוך נימוק כי לאחר בדיקה חוזרת סכום החבויות כלפי העובדים נמוך מסכום המשיכות. גם לאחר ביטול ההשגה, נמנע המערער מלהשיב לחברה את הסכומים שמשך או מלשלם את המס הנובע מהדיבידנד.
שבוע לאחר מכן, נמכרה פעילותה של החברה לחברה אחרת בבעלות קרובו של היחיד ברווח הון אפס בטענת פעילות הפסדית.
באוגוסט 2017 הגיש היחיד השגה על כתב הדרישה לפי סעיף 119א, בדיון בהשגה קבע פקיד השומה כי ביטול ההשגה בתיק היחיד לא מחזיר את השומות לשלב א', שכן הדיון בשלב ב' כבר החל, כמו כן, הביטול נעשה מחוסר תום לב ומתוך כוונה להתחמק ממס ורק לאחר שהיחיד קבל את דרישת התשלום, ולכן ההשגה בגין ה 119א נדחתה.
על כך ערער היחיד לבית המשפט.
פסק הדין
תכליתו של סעיף 119א היא לסייע במקרים של התחמקות מתשלום המס, והוא מאפשר הרמת מסך במקרה של העברת נכסים, העברת פעילות או הפסקת פעילות.
פקיד השומה התמקד בחלופה (3) בסעיף לפיה בהתקיים חוב מס סופי והפסקת פעילות של החברה החייבת או פירוקה מבלי לשלם את חוב המס יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעל השליטה ללא תמורה וניתן לגבות מהם את המס. חלופה שבה משעמד פקיד השומה על שני התנאים (חוב המס + הפסקת פעילות ללא תשלום המס), נקבעת חזקה של הברחת נכסים מהחברה לבעל השליטה. בעל השליטה רשאי לסתור חזקה זו, ועל כך עליו להראות כי לא הועברו אליו נכסים מבלי ששולמה בעדם תמורה, או ששולמה תמורה חלקית.
במקרה שלפנינו לא הצליח המערער לסתור החזקה כי אין מדובר בנכס של החברה משום שהיחיד לא היה קוהרנטי בטענותיו, מחד הדיווחים לאורך השנים וההשגה שהגיש בתיקו האישי פירטו כי מדובר בכספי החברה, גם לא שולם מס בגין הדיבידנד, מאידך לאחר שקבל את כתב הדרישה בגין ה 119א – הנ"ל טען כי הוא מבקש לראות במשיכות כדיבידנד וכן היחיד טען כי פקיד השומה מושתק מלטעון טענות בדבר סיווג סכומי הכסף משעה שהוציא שומות וקבע שמדובר בדיבידנד.
בדיון בסוגיה הזו קבע בית המשפט כי היחיד מנוע מלטעון בדיעבד ומושתק מלהציג מצגים שונים מכפי שהעלה עד כה, וזאת רק עקב דרישת פקיד השומה לפעול לפי סעיף 119א, וכי בדין יישם פקיד השומה את סעיף 119א ומדובר בנכס של החברה.
טענתו האחרונה של היחיד כי על פקיד השומה להסתפק במס בגין הדיבידנד, ולהימנע מגביית חוב החברה מבעל השליטה – נדחתה על ידי בית המשפט, ונקבע בהתאם לסעיף 119א(ג) כי סכום המס שישולם על הדיבידנד יופחת מהסכום שייגבה.
סיכום
ראשית, נזכיר כי גם בחוק מע"מ קיים סעיף העוסק בגביית מס בנסיבות דומות – סעיף 106ב.
שנית, הרמת מסך לשם גביית מס היא נשק יום הדין שרשות המסים צריכה להשתמש בו במשורה.
יכול להיות כי במקרה המתואר הרחיק הנישום לכת: משך כספים מהחברה, טען שהמשיכה זמנית ולשימוש החברה בלבד, נעשתה בדוחות החברה הפרשה לצרכי מס בגין סוגיית היטל העובדים הזרים, כלומר היה צפי לחוב מס בידי החייבת, במקביל – החברה החייבת מכרה את פעילותה לצד קשור לשם המשכת פעילות, היחיד קבל את הכנסותיו מהחברה החדשה בדרך של דמי ייעוץ, ולבסוף שינה גרסתו וטען כי מדובר בדיבידנד אך לא שילם המס בגינו.
לעמדתנו קיימות מספר פעולות ואבחנות שיכולות לסייע ולהגן חלקית מפני 119א – משום שבעשייתן הן עשויות לעקר את האמור בפקודה בדבר "העברת נכס ללא תמורה":
-
3(ט1) – יתרת חובה שסווגה כהכנסה בידי בעל המניות ושולם בגינה המס.
-
חלוקת דיבידנד לבעל המניות, על כל ההחלטות והמסמוך הנלווה לחלוקת דיבידנד – לרבות ניכוי מס במקור בגינו.
נזכיר כי ככל שבעל המניות הוא חברה – אין כל חבות במס בגין הדיבידנד.
חלוקת דיבידנד הוכרה בהלכה הפסוקה כהעברת נכסים (ראה פס"ד ארדן תעשיות חשמל ע"מ 3166-09-14), ולכן יש לאבחן בין סכומים שנמשכו טרם החלה שומת הניכויים לבין סכומים שנמשכו לאחריה.
-
מכירת פעילות מהחברה בעלת החוב, אשר הופסקה פעילותה, לחברה חדשה בתמורה מלאה, ובשווי הוגן.
נזכיר כי "חוב מס סופי" – הינו חוב שאין לגביו זכות ערעור. סטטוס של חוב סופי מתגבש בפרק זמן רב, מהליך השומה ועד פסק בעליון (במקרה לעיל החברה בקשה למחוק את הערעור שהגישה לעליון).
ראוי שבעל שליטה יגיע להיוועץ הרבה לפני גיבוש החוב כסופי.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) ענבל שני, ממשרדנו.
שיתוף:
