ביום 16 בספטמבר 2020 דחה ביה"ד האזורי (ב"ל 74735-07-19) את תביעתה של דינה רווח (להלן: המבוטחת) לתשלום דמי פגיעה בעבודה, שכן התאונה לא התרחשה בעת פעילות ספורטיבית (בה לא נטלה חלק) ולא תוך מילוי תפקידה כחברת ועד, מנהלת ומתפעלת של ארועי התחרות באותה פעילות.

רקע חוקי פסיקה, ומוסכמה

• סעיף 80(6) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי ניתן להכיר בתאונת עבודה גם בכזו שהתרחשה בעת מילוי תפקיד כחבר ועד עובדים: "אירעה למבוטח שהוא עובד, תוך כדי מילוי תפקידו כחבר ועד עובדים שבמקום עבודתו ועקב מילוי תפקידו…".

• הפסיקה הכירה בכך כי תאונה המתרחשת בזמן פעילות נלווית לעבודה יכולה להיות מוכרת כתאונת עבודה, בכפוף ל- 2 תנאים:

1. בחינת מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה (זיהוי האירוע הכללי).

2. בחינת הפעילות בה היה מעורב העובד שעה שנפגע בתאונה ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר (זיהוי נקודתי של רגע הפגיעה בתוך האירוע הכללי).

• אין מחלוקת בין הצדדים כי אירוע ה"ספורטיאדה", נחשב כ"פעילות נלווית לעבודה".

רקע עובדתי

• המבוטחת, רכזת ספורט ויו"ר ועד העובדים במקום עבודתה. בשנת 2018 נפגעה לאחר נפילה, בעת שהייתה מלון באילת במסגרת אירוע "ספורטיאדה" לוועדי עובדים בו נטלה חלק עם חבריה לעבודה.

• בתחילת שנת 2019 הגישה תביעה לדמי פגיעה, אשר נדחתה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).

טיעוני הצדדים

• המבוטחת טענה כי התאונה אירעה בזמן פעילות נלווית לעבודה תוך הסתמכות על הפסיקות שהכירו בתאונת עבודה במהלך ימי גיבוש, ספורט ונופש, השתלמויות וכו'.

• כרכזת ספורט ויו"ר ועד העובדים טיפלה בלוגיסטיקה הארגונית ובדרכה לחדר במלון נחבלה. לחילופין, טענה כי יש לראות בארוע, כתאונה בעקבות יצירת "סיכון עודף" שנוצר עקב השהייה במלון.

• לטענת המל"ל, אירוע התאונה לא אירע בעת מסגרת פעילויות התחרות או הנלוות לה, ולא תוכננה פעילות מטעם ה"ספורטיאדה" ביום התאונה, שכן היה זה שבת, לא הייתה ביום זה חובת השתתפות, וחלק ממשתתפי התחרות כלל לא נכחו במקום.

דיון והחלטה

• בתי הדין הארצי קבעו מבחנים לקביעת היותה של פעילות שאינה עבודה, כפעילות נלווית לעבודה, עליה עשויות לחול הוראות פגיעה בעבודה, כגון: מי יזם הפעילות, מי אירגן, מימן, חובת השתתפות העובדים, האם בשעות העבודה, האם נחשבה הפעילות כשעות עבודה או חופשה, מידת הרלוונטיות של הפעילות לפעילותה העסקית של המעסיק ועוד

• ביה"ד מקבל טענת התובעת (עליה לא חלק גם המל"ל) כי עצם השהיה במלון באילת במסגרת הספורטיאדה, הינה "פעילות נלווית לעבודה".

• ואולם בעניין מידת הקשר של הפעילות המבוטחת בזמן אירוע הפגיעה לפעילות הנלווית הכוללת, קובע ביה"ד כי המבוטחת, שנפגעה באזור בריכת במלון, לא נפגעה בעת ניהול וארגון הפעילות הספורטיבית (שהוכרה כאמור כ"פעילות נלווית") אלא במסגרת פעילות פרטית עת שבה לחדרה במלון לשם פינוי החדר.

• גרסת המבוטחת לסיבת שהייתה באותו מקום בו נפגעה, נסתרה ונשללה.

• גם טענתה החילופית של המבוטחת בעניין "סיכון עודף", נדחתה: לא הוכח כי נוצר למבוטחת סיכון עודף בעצם השהיה במלון, ביחס לשטח ציבורי אחר, לא הוכחו בעיות תשתית במיקום הספציפי במלון ביחס לשטחיו האחרים, ובוודאי לא הייתה כפיה מצד המעסיק להימצאותה של המבוטחת דווקא בבריכה באותו מועד.

מכל האמור, ביה"ד קובע כי: "התאונה שארעה לתובעת בבריכה, כאשר הייתה בדרכה לחדרה במלון, לא התרחשה במהלך פעילות ניהול וארגון במסגרת תפקידה באירוע ה"ספורטיאדה" וכחלק הימנה או במסגרת תפקידה כחברת ועד, ועל כן אין להכיר באירוע כתאונת עבודה".

התביעה נדחתה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.