ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 35066-11-18) דחה ביום 26/8/2020 את תביעתה של רינה יצחקי (להלן: המבוטחת) לתשלום קצבת שאירים בעקבות פטירת מר יעקב רגב ז"ל (להלן: המנוח). זאת, תוך קביעה כי לא היה ביניהם "שיתוף כלכלי ממשי או רעיוני ברמה הנדרשת לצורך הכרה בה כ"ידועה בציבור" הזכאית לגמלת שאירים".

תשתית חוקית ופסיקה

• סעיף 238 לחוק מגדיר "אלמנה" – מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו (למעט החרגות המתוארות בסעיף).

• סעיף 1 לחוק מגדיר "אשתו" – "לרבות הידועה בציבור והיא גרה עמו".

• ביה"ד הארצי ובג"ץ – עמדו על הטעם ההיסטורי שהצריך השוואה בין מעמד האישה הנשואה ושל הידועה בציבור, שמבוסס על הנחת "התלות הכלכלית" ועל ראיית בן הזוג שנפטר כ"מפרנס".

• כמו כן נקבע בפסיקה: ""ידועה בציבור" תוכר ככזו לצורך קבלת גמלת שאירים רק כאשר ניתן להסיק מתוך נתונים אובייקטיביים על יחסי שיתוף משמעותיים, הכוללים גם היבט כלכלי ומחויבות הדדית", ואשר בפטירת האחד – יש לאחר חוסר כלכלי ממשי, אותו גמלת השאירים באה למלא.

• "בית הדין עמד על ההגמשה המסוימת שחלה בפסיקה בכל הנוגע לתנאי המגורים המשותפים ואולם מצא כי יש להפעיל גם את המבחנים האחרים הנוגעים לשיתוף הרכושי, לצורך שקילת המשמעות של הפרדת המגורים בכל מקרה ומקרה".

תמצית עובדתית

• במחצית 2018 הגישה המבוטחת תביעה לגמלת שאירים בעקבות פטירת המנוח כשנה קודם לכן, תוך טענה כי היא ידועתו בציבור משנת 1993 .

• לטענתה, למרות שכל אחד החזיק בדירה נפרדת, הרבו להתארח וללון זה בדירת האחר, בילו יחד והיו ידועים בציבור כבני זוג. לתימוכין הוגשו תמונות מטיולים ובילויים משותפים של המבוטחת עם המנוח לאורך השנים.

• התביעה נדחתה בהנמקה של חוסר מגורים משותף.

דיון והחלטה

• הוכח קיום מערכת יחסים זוגית ורומנטית ארוכת שנים עם המנוח, שכללה בילויים וטיולים בארץ ובחו"ל וכן, השתתפות באירועים משפחתיים.

• עם זאת, חרף התקופה הארוכה בה נמשך הקשר, לא הגיע הקשר לכדי מערכת של שיתוף משמעותי, או מחויבות כלכלית הדדית, המצדיקה הכרה בה כ"ידועה בציבור" לצורך קבלת גמלת שאירים.

נהפוך הוא, מהעדויות שהובאו בפני ביה"ד, התרשם ביה"ד כי הייתה הפרדה כלכלית ברורה, ומערכת היחסים לא כללה התחייבות כלכלית.

• בני הזוג בחרו להימנע ממגורים משותפים ושמרו ביניהם על הפרדה. המבוטחת והמנוח נשאו כל אחד בנפרד בכל ההוצאות הכרוכות בהחזקת דירתו (מיסים, חשבונות חשמל, מים וכו'), כ"א החזיק חשבון בנק נפרד והיה עצמאי מבחינה כלכלית. הם לא ערכו צוואה הדדית ולא נחתם הסכם חיים משותפים.

• העובדה שהמבוטחת והמנוח "לא מצאו לערוך ביניהם הסדרים רכושיים כלשהם כדי להבטיח זה את זקנתו של האחר מהווה סממן אובייקטיבי להעדר כוונה ממשית ליצור מחויבות כלכלית צופה פני עתיד ולהעדר שיתוף משמעותי במאמץ העבר".

• "מקום שבו בני זוג מקיימים שני משקי בית עצמאיים ונפרדים הרי שפטירתו של אחד מהם היא בעלת השלכות כלכליות מוגבלות ביותר על בן הזוג האחר…"

• מקום שבו בני זוג בוחרים לקיים ביניהם מערכת יחסים רומנטית תוך שמירה על הפרדה רכושית, ניהול משקי בית נפרדים, שמירה על עצמאות כלכלית והיעדר ערבות הדדית, פטירתו של אחד מבני הזוג, איננה מביאה את בן הזוג שנותר לכדי מחסור כלכלי, ולכן אין הצדקה לזכותו בקצבת שאירים.

• כתימוכין נוספים מציין ביה"ד כי תביעה כספית שהגישה המבוטחת כנגד העיזבון הסתיימה בפשרה שולית מבחינתה, כמו גם העובדה שבשנת 2009 עת הגישה בקשה לקצבת זקנה, טענה כי היא גרושה וכלל לא ציינה קשר זה או אחר עם המנוח.

נקבע כי לא היה בין המנוח למבוטחת "שיתוף כלכלי ממשי או רעיוני ברמה הנדרשת לצורך הכרה בה כ"ידועה בציבור" הזכאית לגמלת שאירים".

התביעה נדחתה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.