ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 3439-01-20) דחה ביום 13 בספטמבר 2020 את ערעורו של רן ברק (להלן: המבוטח) וקבע כי בתרומה התנדבותית של כליה, אין התורם נחשב "מתנדב" על פי חוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) ולפיכך הוא זכאי להחזרים שונים שנקבעו בחקיקה, ואינו זכאי לדמי פגיעה ולקביעת אחוזי נכות מעבודה.

רקע חוקי

• בסעיף 287 לחוק ובתקנות שנקבעו מכוחו נקבע שמתנדב הוא: "מי שעשה בהתנדבות, שלא בשכר, פעולה להצלת חייו או רכושו של הזולת… והמוסד הכיר בפעולתו לאחר מעשה".
• החוק קובע כי מתנדב שנפגע תוך כדי פעולת ההתנדבות ועקב פעולה זו, יחולו עליו ועל התלויים בו, הוראות ביטוח נפגעי עבודה.
• תקנה 2 לתקנות השתלת איברים (תשלום פיצוי והחזר כספי בעד הוצאות לתורם) , תש"ע – 2010, קובעת כי: "תורם יהיה זכאי לתשלום ולהחזר כספי בעד הוצאות לאחר שתרם אבר לפי החוק ובעד אלה בלבד– ", ומפורטים בין השאר הבאים: אובדן השתכרות, חופשת החלמה, טיפול פסיכולוגי, רכישת ביטוח בריאות וחיים, ועוד. מדובר ברשימה סגורה. (הדגשה אינה במקור).
• תקנה 3 לתקנות אלו קובעת כי: "התשלום הכספי לתורם בעד אבדן השתכרות יהיה בסכום השווה לתגמול המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי לאדם המשרת במילואים בעד תקופה של 40 ימים".
• יצוין גם כי לתורם איבר ניתן פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות לתקופה של 36 חודשים.

תמצית עובדתית

• המבוטח התנדב לתרום כליה לאישה זרה מטעמים אלטרואיסטים. הובהר כי היא לא הייתה בסכנת חיים מיידית.
• בעקבות התרומה הגיש המבוטח תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לתשלום דמי פגיעה בעבודה. המל"ל דחה את התביעה בהעדר עמידה בתנאי הזכאות לפגיעה בעבודה. ביה"ד האזורי דחה אף הוא את התביעה, והעניין הגיע לפסיקה בביה"ד הארצי.
• יצוין כי המבוטח קיבל החזרי הוצאות שונים והחזר ימי מחלה (ככל הנראה על פי התקנות), ולא על כך נסב הדיון.

דיון והחלטת ביה"ד הארצי

• "תרומת איברים כמעשה אלטרואיסטי למען הזולת היא ערך חברתי ראוי וחשוב, ואילו סחר באיברים תוך ניצול מצוקתם הכלכלית של התורמים והבריאותית של הנתרמים הוא פסול ואסור".

• בשנת 2008 נחקק חוק השתלת איברים שנועד לסכל את התופעה של סחר באיברים ולפעול לצמצום המחסור בתרומת איברים להשתלה. החוק מעודד תרומת איברים אלטרואיסטית אך אוסר על סחר בהם ותשלום בגינם.
• בהסתמכו על סעיפים 3 ו-22 לחוק וכן מתקנה 2 לתקנות (בה מצוין כי "אלה בלבד" הגמולים שיהא זכאי להם תורם איבר) – קובע ביה"ד כי המחוקק ביקש לקבוע הסדר כולל ביחס לתמורה שיקבל תורם בגין תרומת איבר. המחוקק אסר על קבלת תמורה למעט אלה שהוסדרו בחוק ובתקנות (המהווים כסוי בעד חסרון כיסו של התורם). בכך ביקש להסיר תמריץ כלכלי חיובי למתן התרומה (לרבות דמי פגיעה בעבודה).
• מעבר לרציונאל ולניתוח לעייל, מוכיח ביה"ד הארצי כי החוק מכוון למתנדב אשר נדרש לעשות פעולה מיידית לא מתוכננת להצלת חיים, ולא מי שעושה פעולה בדרך שהובנתה בחוק ובאמצעות הרשויות המוסמכות תוך קבלת תמורה.

חיזוק לכך ניתן למצוא בסעיף 287(5) לחוק שמגדיר "מתנדב" כ"מי שעשה בהתנדבות שלא בשכר פעולה להצלת חייו או רכושו של הזולת, לפי כללים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, והמוסד הכיר בפעולתו לאחר מעשה" – מכך שההכרה נעשית בדיעבד עולה כי מדובר בפעולה ספונטנית ונחוצה מיידית, ולא פעולה שמתוכננת מראש, כגון תרומת איבר מתוכננת להשתלה. הוכח בנסיבות העניין ובעדויות כי לא כך היה המצב בעניינו.

סוף דבר, על אף שהמבוטח עשה מעשה אצילי שראוי להערכה והוקרה (ואמנם קיבל תעודת הוקרה) נקבע, כי הוא אינו זכאי לזכויות כמתנדב עפ"י חוק הביטוח הלאומי, כגון פגיעה בעבודה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה.