ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 28309-12-18) קיבל ביום 13 באוגוסט 2020 את תביעתה של מוריה (להלן: המבוטחת) לתשלום הפרשי דמי לידה כעובדת שכירה, שנדחתה בטענת שיהוי ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).

תמצית עובדתית

• המבוטחת עובדת כעצמאית וכפקידה שכירה (מהבית) בחברה של בעלה.

• ביום 12/8/2017 (יותר משנה לאחר תחילת עבודתה כשכירה כאמור) ילדה.

• המל"ל שילם לה באופן אוטומטי דמי לידה לפי הכנסותיה כעצמאית.

• ביום 12/9/2018 הגישה תביעה להפרשי דמי לידה, בגין עבודתה כשכירה.

המל"ל דחה את תביעתה כליל, בטענת שיהוי – בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, לטענתו.

הדיון בבית הדין והפסק
בית הדין בוחן אם בכלל קמה למבוטחת זכאות להפרשי דמי לידה, וככל שכן – אם אכן חל שיהוי השולל אותם.

• האם המבוטחת זכאית לדמי לידה כשכירה?

• מהלכת חייקין עולה כי "מבוטחת שהינה במעמד "כפול" של עובדת שכירה ועובדת עצמאית, וככל שעמדה בתקופות הביטוח הנדרשות בגין כל "מעמד" לרבות תשלום דמי הביטוח, הרי "ששכר העבודה הרגיל" שלה יכלול גם את הכנסתה כעצמאית וגם את הכנסתה כעובדת שכירה".

• נדחתה הרחבת חזית של המל"ל שניסה לבחון באחור אם מעמד המבוטחת הוא כעובדת שכירה בחברה של בעלה, אם לאו.

  על אף זאת קובע בית הדין, כי עדויות המבוטחת ובעלה סבירות ומשכנעות וקיבל את עמדת המבוטחת שהיא עבדה כשכירה בחברה שבבעלות בעלה.

• נקבע כי קמה למבוטחת כעקרון הזכאות לדמי לידה בגין עבודתה כשכירה.

• האם חל שיהוי על התביעה לדמי לידה כעובדת שכירה?

• משום שהמל"ל לא הצליח להוכיח משלוח המכתב (שנשלח למבוטחת בסמוך לאחר הלידה, ובו הוא מודיע לה על קבלת דמי לידה כעצמאית, תוך שהוא מודיע לה על הצורך בהגשת תביעה נוספת ככל שהיא גם עובדת שכירה), לכתובת הנכונה בה טענה המבוטחת שגרה בה באותה עת, מקבל ביה"ד את עמדת המבוטחת, כי נחשפה למכתב זה רק בעת הכנת הדוח השנתי למס הכנסה, חודש לפני הגשת התביעה על ההפרשים.

  לפי הלכת ליבוביץ, המועד בסעיף 296 הוא מהותי ולא ניתן להאריכו, אלא תחת הוכחת נבצרות.אי קבלת מכתב המל"ל מהווה לדעת ביה"ד כנבצרות.

• בנוסף, לעניין השיהוי הקבוע בסעיף 296 נקבע בהלכת אלגלי כי:

  "ניתן לתבוע דמי לידה תוך תקופה של 12 חדשים מן "היום הקובע" הוא – לענייננו – תאריך הלידה… בחלוף 13 חדשים מן היום הקובע ניתן לתבוע בעד שני חדשים, בחלוף 14 חדשים ניתן לתבוע בעד חודש אחד ובחלוף 15 חדשים – לא ניתן לתבוע דמי לידה".

  קרי, כך או אחרת לא היה כל מקום מצד המל"ל לשלול את מלוא הפרשי דמי הלידה אלא לכל היותר לחודש אחד מתוכם, בלבד.

• בפס"ד איילת כהן נקבע כי תשלום דמי הלידה בגין הכנסות המבוטחת מעבודתה כעצמאית ביוזמת הנתבע "עצרה את מרוץ הזמן הקבוע בסעיף 296 לחוק בעבור גמלת דמי לידה לתובעת, ללא אבחנה בין סוגי ההכנסות השונות".

  (ערעור המל"ל לביה"ד הארצי על פס"ד איילת כהן, נדחה. ראה בהרחבה עניין זה במבזק 686).

  ביה"ד מוסיף ומפרש: "העובדה כי לתובעת מעמד כפול, כבעלת הכנסה כעצמאית והכנסה כעובדת שכירה, אינה מולידה לה שתי גמלאות נפרדות לדמי לידה אלא גמלה אחת הנובעת מהכנסותיה הן כעצמאית והן כשכירה".

  בשורה האחרונה – לא ניתן לראות במקרה דנן, שיהוי.

  התביעה התקבלה.

בשולי הדברים
אנו חוזרים ומדגישים, כי על מנת שלא להגיע לעימות עם המל"ל ולא להידרש חלילה להגיע לערכאות (וראה לעניין זה פס"ד פריאנטה, במבזק מס' 793, שם נפסק הפוך מהפסק דנן – כי יש שיהוי, והתביעה נדחתה), על מבוטחת שהיא גם שכירה וגם עצמאית, שקיבלה דמי לידה באופן אוטומטי לבחון האם קיבלה גמול גם בגין הכנסותיה כשכירה (והדבר קורה במצבים בהם למל"ל יש את נתוני הכנסותיה כשכירה – כגון שקיבלה דמי אבטלה או שהיא בעלת שליטה ועוד), שאם לא כן עליה להגיש תביעה נפרדת ומהירה לדמי לידה גם בשל הכנסותיה כעובדת שכירה.

דמי לידה כעצמאית, מתקבלים ככלל בסמוך ללידה באופן אוטומטי, וללא צורך בהגשת תביעה.
אולם, עצמאית שלא קיבלה את דמי הלידה באופן אוטומטי, כפופה גם היא לכללי השיהוי שבסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות, לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.