מבזק מס מספר 844 - 

ביטוח לאומי  27.8.2020

הסכמי פשרה, הפרשי הצמדה, ריבית וקנסות בשומות ניכויים (הלכת מד"א, בר אילן, ממן ונס) - 27.8.2020

ביום 24 באוגוסט 2020 ניתן פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה בארבעה ערעורים שעניינם דומה, שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) על ארבעה פסקי דין נפרדים של בתי הדין האזוריים בעניינם של ארבעת המעסיקים שבכותרת.

אין ספק שהצבע חזר ללחייו של המוסד בעקבות הלכה זו.

בסקירת מסגרת שטחית בלבד נזכיר את פסקי הדין בבתי הדין האזוריים, מהמקרה "הקל" למקרה ה"כבד" (מבחינה משפטית):

נס – המוסד הוציא לו שומות ניכויים והטיל קנסות. בביה"ד – השומות לא נדונו, הקנסות בוטלו.

מד"א – המוסד הוציא לו שומת ניכויים, בעקבות שומת ניכויים של מס הכנסה.

בביה"ד – השומות לא נדונו, הקנסות בוטלו .

ממן – המוסד הוציא לו שומת ניכויים, בעקבות שומת ניכויים של מס הכנסה, שנעשתה בפשרה.

בביה"ד – שומות הניכויים אושרו והקנסות בוטלו.

בר אילן – המוסד הוציא לו שומת ניכויים, בעקבות שומת ניכויים של מס הכנסה, שנעשתה בפשרה. בביה"ד – הן שומות הניכויים והן הקנסות בוטלו. (ראה בהרחבה במבזק 776).

המוסד ערער על כל פסיקות בתי הדין האזוריים לעייל לבית הדין הארצי:

בית הדין הארצי, בפסק דין מנומק, מאלף, ומתווה, מקבל ככלל את ערעור המוסד בכל הערעורים – וקובע כללי אצבע למקרים דומים בעתיד להוצאת שומות ניכויים, חיוב בהפרשי הצמדה, ריבית, קנסות – הפחתתם או ביטולם.

להלן בתמצית עיקר פסה"ד המנחה בבית הדין הארצי:

רקע חוקי ופסיקה

שומות ניכויים של המוסד

דמי הביטוח בשל עובד שכיר מוטלים על הכנסתו ממקור 2(2) לפקודת מס הכנסה.

מועד תשלום דמי הביטוח – ב- 15 בחודש שלאחר תקופת התשלום.

על המעסיק מוטלת החובה להעביר למוסד את דמי הביטוח (חלק עובד וחלק מעסיק).

לפקיד השומה סעיף מסמיך בפקודה לקבוע שומת ניכויים. כך גם סעיף 358 לחוק הביטוח הלאומי – מסמיך את פקיד הגביה במוסד "לקבוע כי הכנסתו של עובד היא בניגוד לדו"ח שהוגש ע"י המעסיק וכי ההכנסות הלכה למעשה גבוהות יותר ולקבוע סכום דמי ביטוח גבוהים יותר".

"כאשר המוסד מסתמך על שומת ניכויים שנערכה במס הכנסה, נקבע בפסיקה כי ראוי שתהיה התאמה בין קביעות פקיד השומה במס הכנסה לקביעות פקיד הגביה במוסד" (הלכת גדות).

נציין כי בהלכת גילאון המוזכרת בפסק דנן, נאמר: "ובעיקרו של דבר, סיווג מס הכנסה לגבי הכנסה מסוימת היא המחייבת גם לגבי תשלום דמי ביטוח לאומי".

מכל מקום קובע ביה"ד הארצי בענייננו:

"מכלל האמור עולה כי המוסד רשאי להוציא שומת ניכויים בעצמו, אך משנערכה שומת ניכויים על ידי מס הכנסה, רשאי המוסד להתבסס עליה".

(שלוש ההדגשות שלנו – המחברים).

קנסות, הפחתתם וביטולם

סעיף 364 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אם לא שולמו דמי ביטוח במועד יוטלו קנסות ניכויים. ביה"ד מדייק כי הטלת הקנס היא אוטומטית ועובד המל"ל אינו אמור להפחית קנסות אלא אם הוגשה בקשה.

בסעיף 370 הקנה המחוקק למוסד שיקול דעת "לוותר על הפרש דמי ביטוח… על קנס… ועל ריבית…, כולם או חלקם".

בפקודת מס הכנסה ישנו סעיף 190 הקובע קנס בגין פיגור בתשלום המס, וכן סעיף 191 הקובע קנס גרעון שהינו סעיף עונשי, ככל שמצא פקיד השומה כי הנישום התרשל בעריכת הדו"ח או בהגשתו,  ודיווח על סכום מס נמוך מהנדרש, ולא נפרט.

אבחנה כזו בין קנס בשל אחור בתשלום, לקנס עונשי על התרשלות ואי תשלום נדרש, אינה קיימת בחוק.

עקרי הפסק בביה"ד הארצי וקביעת הנחיות לעתיד

שומת ניכויים של המוסד בעקבות שומת מס הכנסה, לרבות בפשרה

אין כל אבחנה בין שומת ניכויים של מס הכנסה שהיא קביעה חד צדדית שלו, או שהיא בדרך של פשרה. אדרבא, קל וחומר כי המוסד רשאי להוציא שומת ניכויים (הכוונה – מועתקת, ולא שיידרש המוסד לבצע בדיקות שומתיות מחדש. הערה שלנו – המחברים) בעקבות שומת ניכויים בפשרה של מס הכנסה.

משחתם מעסיק עם מס הכנסה ודאי יודע הוא כי שומת ניכויים של המוסד, תבוא בעקבותיה ובמהרה.

הרשאה חוקית/שיפוטית להוצאת שומת ניכויים של המוסד בעקבות שומת מס הכנסה היא גם מטעמי יעילות חיסכון ומדיניות ציבורית.

לסיכום: ערעור המוסד על עצם זכאותו לקביעת שומת ניכויים בעקבות שומת מס הכנסה, לרבות אם הוצאה בפשרה – נתקבל במלואו.

קנסות בעקבות שומת ניכויים של המוסד

על פי החוק – הקנס מוטל אוטומטית. לאחר פניה למוסד תישקל הפחתתו לרבות ביטולו.

בעוד שבפקודה יש הפרשי הצמדה, ריבית וקנס, הרי שבחוק ישנו רק קנס. הקנס הוא מהותי.

הצמדה – היא שמירה על ערך ראלי של הכסף, וריבית היא מחיר השבתת הכסף, קרי – התשואה מהכסף שנשללה, ממי שהכסף לא היה בידו באותה תקופה.

מכאן שהקנס בביטוח לאומי, בחלקו – הוא שמירה ראלית על ערך הכסף שחויב בו המבוטח, ורק בחלקו הוא "עונשי".

יש שני סוגי ריביות: ריבית לפי חוק פסיקת ריבית, ריבית זו נמוכה כיום (להלן: ריבית השוק). ויש ריבית לפי סעיף 159א לפקודה, שהיא ריבית גבוהה ובשיעור 4% לשנה (להלן: ריבית 159א).

ביה"ד הארצי קובע חידושים מרשימים בעניין הפחתת הקנס בביטוח לאומי, תוך דאגה לערך דמי הביטוח שלא שולמו במועד, וזאת תוך "משחק" בתחום סוגי הריביות והפרשי ההצמדה, וחלוקתם לתקופות שונות לאורך תקופת "אי התשלום":

ביה"ד הארצי מחלק את תקופת אי התשלום לארבע נקודות ציון:

הראשונה – 15 יום לאחר תקופת התשלום.

השנייה – מועד הוצאת שומת ניכויים של מס הכנסה.

השלישית – מועד הוצאת שומת ניכויים של המוסד.

הרביעית – תחילת הליכים משפטיים בביה"ד.

ככלל יוטל קנס על אי תשלום דמי ביטוח הנקבע בשומת ניכויים של המוסד, החל מהנקודה הראשונה. המעסיק אמון על דיווחיו, ויישא בעלות מחדלו ככל שנקבע כך בשומה.

בגין התקופה שמהנקודה הראשונה לשנייה – ככל שישנה מחלוקת לגיטימית (בשונה מהתחמקות…) ביחס לחובת תשלום דמי ביטוח בגין "רכיב שכר" מסוים, ניתן לשקול ולחייב בהפרשי הצמדה בלבד (ככלל – חייבים לשמור על ערך הכסף לכל הפחות), או הפרשי הצמדה בתוספת ריבית השוק.

לגבי התקופה שבין הנקודה השנייה לשלישית – ומאחר ומהנקודה השנייה, יודע כבר המעסיק על חיובו הצפוי בדמי ביטוח נוספים – ובמקרים של תום לב, ניתן לשקול הפחתת הקנס ל- הפרשי הצמדה ובתוספת ריבית 159א.

מיצוע הריבית לעייל יהווה מחד תמריץ למעסיק לבחון היטב ובזמן אמת, חבויות נוספות אפשריות בדמי ביטוח ולקחת "פחות סיכונים", ומאידך תמריץ למוסד למהר ולהוציא שומות ניכויים (שכן קנס מלא – הוא לא יוכל לגבות עד שלא יוצאו שומות הניכויים על ידו).

 לגבי התקופה שמהנקודה השלישית ואילך

יוטל מלוא הקנס כחוק.

הפחתתו או ביטולו של הקנס המלא לגבי התקופה שעד סיום ההליכים המשפטיים, ייצור תמריץ למעסיקים לפנות לאפיקים משפטיים ולעכב ההחלטה הסופית על חיובם בדמי ביטוח נוספים, תוך שהערך הראלי של דמי הביטוח שעוכבו, נפגע.

ביה"ד קובע כי על המוסד להפעיל שיקול דעת ללא הקלת ראש בדבר נסיבות הפחתת הקנסות. אף כי ביה"ד מציין שאינו "קובע מסמרות" הרי שככלל וכהנחיה לבתי דין האזוריים מורה ביה"ד הארצי, כי במקרה בו מצא ביה"ד כי לא הופעל שיקול דעת מספק, חובה עליו להשיב את העניין למוסד לביצוע שיקול דעת חוזר, ולא לבטל בפסיקה את הקנסות.

בארבעת המקרים שבערעורים דנן, וכדי לא למשוך את ההליך יתר על המידה, ומתוך התחשבות בראשוניותה של הקביעה השיפוטית שניתנה עתה, מורה ביה"ד הארצי על חיוב בקנסות מופחתים כלהלן:

(ביה"ד מורה בפרוש כי על מקרים דומים בעתיד – לא תחול ההקלה שניתנה עתה).

על התקופה שמהנקודה הראשונה לשנייה – יוטל קנס בגובה הפרשי הצמדה ובתוספת ריבית השוק, בלבד.  (ובלבד שהחוב ישולם תוך 30 יום ממתן פסק דין זה).

לגבי תקופת קיום חוב דמי הביטוח לתקופה שמהנקודה השנייה ואילך, לא ניתנה התייחסות ספציפית לגבי המקרים בפסק דנן, ולכן אנו מניחים כי יוחל העיקרון הכללי שנקבע לעייל.

בשולי הדברים

כפי שנראה אל למעסיקים שיפנו בעתיד לביה"ד לעבודה בעקבות שומת ניכויים שהוצאה להם, לצפות לביטול מלא של קנסות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

 

שותף, מומחה בתחום המיסוי הבינלאומי

מומחה בתחום המיסוי הישראלי

מומחית בתחום המיסוי הבינלאומי

שותף, מנהל סניף חיפה והצפון, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

הרשמה לקבלת מבזקים >
להורדת ספר מבזקי המס 2019-2020 >
הרשמה לקבלת מבזקים
המומחים שלנו לרשותכם
שאל שאלה