ביום 4.2.2016 התפרסמה החלטה של ביהמ"ש המחוזי בעניין חב' ניאופרם בע"מ (להלן: "החברה") ודוד פורר (במסגרת ע"מ 34264-01-12), בה הורה ביהמ"ש לפקיד השומה פ"ת, להשיב על מספר שאלות המתייחסות לתוצאת המס אליה הגיעה רשות המיסים בסוגיה דומה בתיק אחר, וזאת על מנת לאשש או להפריך את טענת האפליה שקיימת, אם בכלל, בעמדתו הנוכחית של פקיד השומה ביחס לחברה.
הרקע לבקשה
הסוגיה המשפטית שעולה בערעור דלעיל, במסגרתו כאמור הוגשה הבקשה, היא אופן סיווג התקבולים מפיצוי שקיבלה החברה מחברת תרופות אמריקאית (MERCK) לאחר שהאחרונה ביטלה הסכם חדש שנכרת בינה לבין החברה למשך תקופה של שמונה שנים. מדובר בהסכם להפצה ושיווק בלעדי בישראל של תרופה אונקולוגית, שהיוותה מקור פעילות עסקי חדש של ניאופרם שלא עסקה בתחום זה בעבר, אשר היה אמור למצות את מלוא הפוטנציאל של הפטנט.
החברה דיווחה וסיווגה את סכום הפיצוי כרווח הון לאור העובדה שמדובר באובדן מוחלט של מקור הכנסה חדש (הפצת תרופות בתחום האונקולוגי) ומשכך הרי מדובר בפיצוי בגין אובדן נכס הוני. פקיד השומה לעומתה, טען שהפיצוי האמור משקף הפסד רווחים עתידיים מהפצת התרופות ועל כן הוא מהווה הכנסה פירותית לפי סעיף 2(1) לפקודה. לחברה התגלה מפרסומים בתקשורת כי בהליך אחר נוקטת רשות המיסים בעמדה הפוכה מעמדת פקיד השומה כאן: לכאורה, רשות המיסים הסכימה לסווג פיצוי שקיבלה חב' מדינול בע"מ בגין הפרת חוזה לשיווק מוצרים רפואיים כרווח הון !!! בשלב זה החברה ודוד ביקשו מפ"ש לענות על שאלון שייתן להם מידע לגבי הסדרי גבייה, שומה, פשרה או הסדרי מס שנעשו במקרים דומים לאלה. פ"ש סירב לענות ולכן המערערים פנו בבקשה זו לביהמ"ש.
ביהמ"ש קובע כי אומנם עפ"י סעיפים 231(א) לפקודת מ"ה ו – 142(א) לחוק מע"מ נקבעה הוראת חיסיון בקשר לידיעות ומסמכים שהגיעו לרשות המיסים במסגרת תיקים אחרים, אולם "כשמדובר במשפט אזרחי, נקודת המוצא לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם היא גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, לשם חשיפת האמת. חשיפת האמת מותנית בקיום דיון הוגן, בו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית וליתן לכל צד את האפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד. באופן זה ניתן יהיה לנהל את ההליך ב"קלפים גלויים", כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר". כמו-כן, על זכות הנישום לעיון במסמכי הרשות המנהלית אשר שימושו אותה בעניינו, מפנה ביהמ"ש להלכת ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים (רע"א 291/99) – שם נקבע כי זכותו של הפרט לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו ("זכות העיון הפרטית"), היא ממושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי והיא נגזרת מזכות הטיעון ומחובת השקיפות של המינהל.
למרות שהלכת ד.נ.ד. עסקה בשאלת זכותו של הנישום לעיין במסמכים הנוגעים לחיוב המס שלו (!!!), במקרה דנן לעומת זאת, דרישת החברה מתייחסת למידע הנוגע לאופן שבו מוסו נישומים אחרים(!!!) בנסיבות דומות. לכאורה, במידע שגילויו מתבקש, כלל לא שימש את פ"ש בהוצאת הצווים נשוא הערעור (הוא נגע לנישומים אחרים בלבד), ועל כן אין עילה עפ"י דין לגלותם. עם זאת, ולאור העובדה כי זכות העיון של הנישום נגזרת בעיקר מזכות הטיעון ומחובת הרשות המנהלית לפעול בשקיפות, קובע ביהמ"ש כי אין לסייג את הלכת ד.נ.ד באופן קטגורי וזאת ע"מ שיוכל להוכיח האם הופלה לרעה לעומת נישומים אחרים בעלי מאפיינים דומים לשלו מבחינת דיני המס.
כמובן, שחשיפת פרטים הנוגעים לנישומים אחרים כאמור תעשה כל עוד אין בכך משום פגיעה בהוראת הסודיות ובאינטרסים של צדדים שלישיים.
לפיכך, קובע ביהמ"ש, כי המבחן העיקרי באיזון שבין אינטרס הגילוי של הנישום לאינטרס הסודיות של נישומים אחרים הוא מבחן הרלוונטיות. ככל שהמידע רלוונטי יותר, כך תגדל הנטייה לגלותו.
אומנם החברה הגישה שאלון הכולל רשימה ארוכה בת עשרות שאלות לגבי חברת מדינול וגם לגבי נישומים אחרים, אך ביהמ"ש, התיר לחברה להגיש חמש שאלות בלבד בקשר לחברת מדינול בע"מ בלבד בקשר לסוגיה הנידונה, וזאת ע"מ לאשש או להפריך את האפליה שקיימת, אם בכלל. זאת כמובן, מבלי לחשוף פרטים בלתי נחוצים הקשורים לענייניה העסקיים, הכנסותיה והוצאותיה של חברת מדינול בע"מ.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.