מבזק מס מספר 575 - 17.12.2014

בימים אלו בהם נישומים רבים, בוחנים האם "לממש" הפסדים שנצברו להם על מנת לקזזם כנגד רווחים אשר נוצרו במהלך השנה, ניתן  פס"ד של ביהמ"ש המחוזי (ע"מ 37568-07-11) פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה מפעלים גדולים.

פסק הדין נסוב סביב השאלה של מועד ההכרה בהפסדי הון שנוצרו ממחילת חוב בין צדדים קשורים בעקבות מימוש ערבויות לבנקים.

העובדות בקליפת אגוז:

במהלך שנת 2006 נדרשו מר אליעזר פישמן בעל שליטה בקבוצה גדולה של חברות וחברת פישמן רשתות (להלן: "קבוצת פישמן") לפרוע חובות של חברות נוספות בקבוצה לבנקים, ואשר עליהם נתנה בעבר קבוצת פישמן ערבויות מסוגים שונים. לצורך פירעון חובות החברות נאלצו קבוצת פישמן לממש מספר נכסים שהיו בבעלותם.

עקב מימוש הנכסים נוצרו לקבוצת פישמן רווחי הון גדולים של מאות מיליוני ₪.  כנגד רווחים אלו ביקשה קבוצת פישמן לקזז הפסדי הון אשר נוצרו ממימוש הערבות על ידי הבנקים בגין חובותיהם של החברות בגינן נפרעו החובות לבנקים כאמור, וזאת תוך שקבוצת פישמן מוחלת לחברות אלו על חובן כלפיהם.

כבוד השופט אלטוביה קבע בנסיבות העניין כי החוב לא הפך באותה שנה לאבוד ולפיכך עצם מימוש הערבות אין בה כדי לאפשר את ההכרה בהפסד ההון.

ביהמ"ש בעצם מנתח את ההלכה הידועה בעניין זיסו גולדשטיין כך שלמעשה בעת מימוש הערבות הופך הערב להיות הנושה של החברה החייבת, כך למעשה אם החברה החייבת איננה חדלת פירעון הרי שאין מקום להכיר בהפסד ההון.

לדעת ביהמ"ש גם עצם הפעולה האקטיבית של מחילת החוב כשלעצמה (ובפרט כשבצדדים קשורים עסקינן) אין בה כדי להביא להכרה בהפסד ההון.

נציין כי ביהמ"ש סקר את כל אחת החברות החייבות על שוויה, הונה העצמי ונכסיה לשנה בה נתבע הפסד ההון (2006) וקבע כי לא זו בלבד שחברות אלו לא פורקו בפועל באותה שנה אלה היו בהן נכסים בשווי מאות מיליוני שקלים, ולעיתים אפילו הון עצמי חיובי ואף בחלק מן החברות הוצגו ע"י קבוצת פישמן הערכות שווי המעידות על שווי חיובי.

כך למעשה קובע ביהמ"ש כי על מנת להכיר בחוב כאבוד (הגם שהוא נגזרת של מימוש ערבות) יש להחיל את המבחנים הרגילים של חוב אבוד ולא ניתן "ליזום" את העיתוי של ההכרה בהפסד כעיתוי של המחילה, ודאי כאשר מדובר בצדדים קשורים וודאי כאשר מדובר בחברות חייבות אשר אינן חדלות פירעון ליתר נושיהן.

וכלשון ביהמ"ש:

"אמור מעתה, נושה שהוא בעל שליטה בחברה, בפרט אם אותה חברה היא חלק מקבוצת חברות בשליטתו במישרין או בעקיפין, המבקש להכיר בחוב שהחברה חבה לו כאבוד, תבחן בקשתו באמת מידה אוביקטיבית."(ההדגשה אינה במקור א.ח.א.כ).

כך מפרט ביהמ"ש את המבחנים הנדרשים להכרה בחובות אבודים בין צדדים קשורים:

• האם חובות אחרים שחבה החברה "אבודים" הם כלפי נושים אחרים שהם צדדים שלישיים בלתי תלויים?
• בהעדר נושים אחרים – יש לבחון לו היה בעל השליטה נושה צד שלישי, האם החוב אבוד כלפיו?
• מבחן ביזור הנזק והשתתפות הקופה הציבורית – במצב שבו צד שלישי בלתי תלוי יוכל ליהנות מתימרוץ ההכרה בהפסד שהוא חוב אבוד, ניתן יהיה להכיר בחוב ככזה גם בידי בעל השליטה.

אכן תמונת פסק הדין ממעוף הציפור איננה "כלכלית" שכן רווח שנוצר לאדם כתוצאה ממימוש כפוי של נכסיו על מנת לכסות את הפסדיו בגזרה אחרת, מחויב במס ללא יכולת קיזוז הפסדיו, ואולם יתכן וזהו חלק מעקרון הישות המשפטית הנפרדת אשר לעיתים מהווה הגנה ראויה, ולעיתים מביאה לתאונות מס.

לפיכך כאשר קיים מבנה חברות מורכב או קיימות ערבויות שונות, ראוי לבצע בחינת התכנות ביצוע "מיזוג" מקורות הרווח אל מול ההפסדים הפוטנציאלים עוד בטרם יאכפו על אותו אדם מימוש ערבויותיו.

חשוב להבהיר כי פס"ד אינו פוסל את ההכרה במימוש הערבות כהפסד הון ככלל, אלא מבקש הוכחה "רגילה" לכך שחובותיה של החברה החייבת הינם בבחינת חוב אבוד בהתאם למבחנים הרגילים והידועים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.

בימים אלו בהם נישומים רבים, בוחנים האם "לממש" הפסדים שנצברו להם על מנת לקזזם כנגד רווחים אשר נוצרו במהלך השנה, ניתן  פס"ד של ביהמ"ש המחוזי (ע"מ 37568-07-11) פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה מפעלים גדולים.

פסק הדין נסוב סביב השאלה של מועד ההכרה בהפסדי הון שנוצרו ממחילת חוב בין צדדים קשורים בעקבות מימוש ערבויות לבנקים.

העובדות בקליפת אגוז:

במהלך שנת 2006 נדרשו מר אליעזר פישמן בעל שליטה בקבוצה גדולה של חברות וחברת פישמן רשתות (להלן: "קבוצת פישמן") לפרוע חובות של חברות נוספות בקבוצה לבנקים, ואשר עליהם נתנה בעבר קבוצת פישמן ערבויות מסוגים שונים. לצורך פירעון חובות החברות נאלצו קבוצת פישמן לממש מספר נכסים שהיו בבעלותם.

עקב מימוש הנכסים נוצרו לקבוצת פישמן רווחי הון גדולים של מאות מיליוני ₪.  כנגד רווחים אלו ביקשה קבוצת פישמן לקזז הפסדי הון אשר נוצרו ממימוש הערבות על ידי הבנקים בגין חובותיהם של החברות בגינן נפרעו החובות לבנקים כאמור, וזאת תוך שקבוצת פישמן מוחלת לחברות אלו על חובן כלפיהם.

כבוד השופט אלטוביה קבע בנסיבות העניין כי החוב לא הפך באותה שנה לאבוד ולפיכך עצם מימוש הערבות אין בה כדי לאפשר את ההכרה בהפסד ההון.

ביהמ"ש בעצם מנתח את ההלכה הידועה בעניין זיסו גולדשטיין כך שלמעשה בעת מימוש הערבות הופך הערב להיות הנושה של החברה החייבת, כך למעשה אם החברה החייבת איננה חדלת פירעון הרי שאין מקום להכיר בהפסד ההון.

לדעת ביהמ"ש גם עצם הפעולה האקטיבית של מחילת החוב כשלעצמה (ובפרט כשבצדדים קשורים עסקינן) אין בה כדי להביא להכרה בהפסד ההון.

נציין כי ביהמ"ש סקר את כל אחת החברות החייבות על שוויה, הונה העצמי ונכסיה לשנה בה נתבע הפסד ההון (2006) וקבע כי לא זו בלבד שחברות אלו לא פורקו בפועל באותה שנה אלה היו בהן נכסים בשווי מאות מיליוני שקלים, ולעיתים אפילו הון עצמי חיובי ואף בחלק מן החברות הוצגו ע"י קבוצת פישמן הערכות שווי המעידות על שווי חיובי.

כך למעשה קובע ביהמ"ש כי על מנת להכיר בחוב כאבוד (הגם שהוא נגזרת של מימוש ערבות) יש להחיל את המבחנים הרגילים של חוב אבוד ולא ניתן "ליזום" את העיתוי של ההכרה בהפסד כעיתוי של המחילה, ודאי כאשר מדובר בצדדים קשורים וודאי כאשר מדובר בחברות חייבות אשר אינן חדלות פירעון ליתר נושיהן.

וכלשון ביהמ"ש:

"אמור מעתה, נושה שהוא בעל שליטה בחברה, בפרט אם אותה חברה היא חלק מקבוצת חברות בשליטתו במישרין או בעקיפין, המבקש להכיר בחוב שהחברה חבה לו כאבוד, תבחן בקשתו באמת מידה אוביקטיבית."(ההדגשה אינה במקור א.ח.א.כ).

כך מפרט ביהמ"ש את המבחנים הנדרשים להכרה בחובות אבודים בין צדדים קשורים:

• האם חובות אחרים שחבה החברה "אבודים" הם כלפי נושים אחרים שהם צדדים שלישיים בלתי תלויים?
• בהעדר נושים אחרים – יש לבחון לו היה בעל השליטה נושה צד שלישי, האם החוב אבוד כלפיו?
• מבחן ביזור הנזק והשתתפות הקופה הציבורית – במצב שבו צד שלישי בלתי תלוי יוכל ליהנות מתימרוץ ההכרה בהפסד שהוא חוב אבוד, ניתן יהיה להכיר בחוב ככזה גם בידי בעל השליטה.

אכן תמונת פסק הדין ממעוף הציפור איננה "כלכלית" שכן רווח שנוצר לאדם כתוצאה ממימוש כפוי של נכסיו על מנת לכסות את הפסדיו בגזרה אחרת, מחויב במס ללא יכולת קיזוז הפסדיו, ואולם יתכן וזהו חלק מעקרון הישות המשפטית הנפרדת אשר לעיתים מהווה הגנה ראויה, ולעיתים מביאה לתאונות מס.

לפיכך כאשר קיים מבנה חברות מורכב או קיימות ערבויות שונות, ראוי לבצע בחינת התכנות ביצוע "מיזוג" מקורות הרווח אל מול ההפסדים הפוטנציאלים עוד בטרם יאכפו על אותו אדם מימוש ערבויותיו.

חשוב להבהיר כי פס"ד אינו פוסל את ההכרה במימוש הערבות כהפסד הון ככלל, אלא מבקש הוכחה "רגילה" לכך שחובותיה של החברה החייבת הינם בבחינת חוב אבוד בהתאם למבחנים הרגילים והידועים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.

לפני מספר שבועות פרסמה רשות המסים החלטת מיסוי (מספר 6827/14) שעניינה קביעת "מפעל מועדף" ו"הכנסות מועדפות", כמשמעות המונחים בחוק לעידוד השקעות הון ("החוק"), לחברה שעוסקת בקישור שבין לקוחות המעוניינים לפרסם את מוצריהם לבין בעלי אתרים המציעים שטחי פרסום.

באותו מקרה, החברה שהעניקה את שירותי התיווך, עשתה זאת תוך שימוש בתוכנה שפיתחה המהווה פלטפורמה לקישור הלקוחות המפרסמים לבעלי האתרים, כאשר התקבולים מתקבלים על ידה הן על ידי הלקוחות והן על ידי בעלי האתרים, עבור שירותי התיווך והשימוש בתוכנה. לפי נתוני המקרה נראה כי החברה לא מציעה את התוכנה כחבילה נפרדת ללקוחות המעוניינים להפעילה או להשתמש בה בעצמם, אלא כחבילה כוללת וכחלק מפעילות מתן השירות על ידה.

החלטת המיסוי נקטה בגישה מעניינת וליבראלית, לפיה יש לפצל את הכנסות החברה, כך שלגבי החלק המתקבל ממתן זכות שימוש בתוכנה ההכנסות תיחשבנה כ"הכנסות מועדפות" לפי חלופה (3) להגדרה בחוק (תמלוגים ממתן זכות שימוש בתוכנה שפותחה על ידי החברה), ולגבי החלק המתייחס למתן השירותים, ההכנסות תיחשבנה להכנסות רגילות שאינן מועדפות. כמו כן, נקבעה שיטה לפיצול ההכנסות האמורות שבין שירותים לבין תמלוגים לפי מספר העובדים המועסקים בכל אחת משתי הפעילויות האמורות.

משרדנו נתקל בלקוחות רבים העוסקים בפעילות בינלאומית שעשויה להיחשב כמתן שרות בעיקרה, על אף שבמקרים רבים פותחו כלים ממוחשבים ואינטרנטיים על ידי אותם לקוחות שיסייעו בידם במתן השירות. ניקח לדוגמא חברה זרה בבעלות ישראלית המעניקה שירותי ברוקראז' וניהול השקעות ללקוחות בעולם, כשפעילות זו מבוצעת על ידי עובדיה המקצועיים ועל ידי תוכנה מבוססת אלגוריתמים המסוגלת לבצע חישובים מסובכים ולהמליץ על ביצוע השקעות.

לאור החלטת המיסוי, חלק מהכנסותיה של החברה יהווה הכנסה ממתן שירותי ניהול השקעות והחלק האחר – ממתן זכות שימוש בתוכנה.

לאבחנה האמורה לעיל עשויה להיות חשיבותמכרעת: הכנסות משירותים עשויות לסווג את החברה הזרה כחברת משלח יד זרה (חמי"ז), בעוד שהכנסות מתמלוגים עשויות להיות כפופות לכללי החנ"ז (חברה נשלטת זרה). ולמעשה, אם סך ההכנסות והרווחים מתמלוגים עולה על ההכנסות והרווחים משירותים, הרי שהחברה עשויה להיחשב כחנ"ז בלבד (בהתקיים שאר התנאים בסעיף) וכך הכנסותיה ממתן שירותים לא ימוסו כלל, אלא רק הדיבידנד המחולק מהן ורק במועד חלוקתו. בכל מקרה, גם אם עיקר ההכנסות והרווחים הוא דווקא משירותים, עדיין החלק הנובע מתמלוגים לא יהיה כפופות למשטר החמי"ז וגם לא למשטר החנ"ז.

כמו כן, מאחר וניתן לפצל את ההכנסות כאמור, ניתן גם לפצלן בין החברות בתוך הקבוצה, כך שחברה ישראלית למשל היא זו שתעסוק בפיתוח התוכנה, תיתן את זכות השימוש ללקוחות ותהיה זכאית להטבות מכוח החוק, ואילו החברה הזרה בקבוצה המעסיקה עובדים תושבי חוץ בעלי מומחיות בתחום השירותים הרלוונטי, היא זו שתעסוק בפעילות מתן השרותים.

ייתכן גם מבנה, לפיו החברה הישראלית תעניק שירותי מו"פ לחברת האם הזרה לפיתוח התוכנה, והחברה הזרה היא זו שתעניק שירותי ייעוץ ומתן זכות שימוש בתוכנה ללקוחות בעולם, באמצעות עובדיה. באופן כזה ניתן יהיה לטעון כי על הכנסות הפיתוח עבור חברת האם הזרה יינתנו ההקלות בחוק לפי חלופה (5) להגדרה בחוק (מו"פ עבור תושב חוץ בכפוף לאישור מדען). נציין כי עמדת רשות המסים, כפי שהוצגה בהחלטת מיסוי 6827/14 (ראה מבזקנו מספר 434), היא כי בהתקיים החזקה "ישראלית" של למעלה מ- 25% בחברה הזרה, לפי סעיף 68א לפקודה, לא יינתנו ההקלות לשירותים לתושב חוץ מכוח החוק.

לסיום, נציין שאופן פיצול ההכנסות שהציעה רשות המסים, בהתאם למספר העובדים כאמור, יכול גם הוא להיות שונה. כך, אם ייערכו חוזים נפרדים עם לקוחות החברה – חוזה להענקת זכות שימוש בתוכנה וחוזה למתן שירותים – והמחירים שייקבעו יתבססו בין היתר על חקר מחירי העברה שיקבע את השווי הנאות לכל סוג הכנסה, הרי היחס בין סוגי ההכנסות יכול להיות שונה מיחס העובדים המועסקים בכל סוג של פעילות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.

לפני מספר שבועות פרסמה רשות המסים החלטת מיסוי (מספר 6827/14) שעניינה קביעת "מפעל מועדף" ו"הכנסות מועדפות", כמשמעות המונחים בחוק לעידוד השקעות הון ("החוק"), לחברה שעוסקת בקישור שבין לקוחות המעוניינים לפרסם את מוצריהם לבין בעלי אתרים המציעים שטחי פרסום.

באותו מקרה, החברה שהעניקה את שירותי התיווך, עשתה זאת תוך שימוש בתוכנה שפיתחה המהווה פלטפורמה לקישור הלקוחות המפרסמים לבעלי האתרים, כאשר התקבולים מתקבלים על ידה הן על ידי הלקוחות והן על ידי בעלי האתרים, עבור שירותי התיווך והשימוש בתוכנה. לפי נתוני המקרה נראה כי החברה לא מציעה את התוכנה כחבילה נפרדת ללקוחות המעוניינים להפעילה או להשתמש בה בעצמם, אלא כחבילה כוללת וכחלק מפעילות מתן השירות על ידה.

החלטת המיסוי נקטה בגישה מעניינת וליבראלית, לפיה יש לפצל את הכנסות החברה, כך שלגבי החלק המתקבל ממתן זכות שימוש בתוכנה ההכנסות תיחשבנה כ"הכנסות מועדפות" לפי חלופה (3) להגדרה בחוק (תמלוגים ממתן זכות שימוש בתוכנה שפותחה על ידי החברה), ולגבי החלק המתייחס למתן השירותים, ההכנסות תיחשבנה להכנסות רגילות שאינן מועדפות. כמו כן, נקבעה שיטה לפיצול ההכנסות האמורות שבין שירותים לבין תמלוגים לפי מספר העובדים המועסקים בכל אחת משתי הפעילויות האמורות.

משרדנו נתקל בלקוחות רבים העוסקים בפעילות בינלאומית שעשויה להיחשב כמתן שרות בעיקרה, על אף שבמקרים רבים פותחו כלים ממוחשבים ואינטרנטיים על ידי אותם לקוחות שיסייעו בידם במתן השירות. ניקח לדוגמא חברה זרה בבעלות ישראלית המעניקה שירותי ברוקראז' וניהול השקעות ללקוחות בעולם, כשפעילות זו מבוצעת על ידי עובדיה המקצועיים ועל ידי תוכנה מבוססת אלגוריתמים המסוגלת לבצע חישובים מסובכים ולהמליץ על ביצוע השקעות.

לאור החלטת המיסוי, חלק מהכנסותיה של החברה יהווה הכנסה ממתן שירותי ניהול השקעות והחלק האחר – ממתן זכות שימוש בתוכנה.

לאבחנה האמורה לעיל עשויה להיות חשיבותמכרעת: הכנסות משירותים עשויות לסווג את החברה הזרה כחברת משלח יד זרה (חמי"ז), בעוד שהכנסות מתמלוגים עשויות להיות כפופות לכללי החנ"ז (חברה נשלטת זרה). ולמעשה, אם סך ההכנסות והרווחים מתמלוגים עולה על ההכנסות והרווחים משירותים, הרי שהחברה עשויה להיחשב כחנ"ז בלבד (בהתקיים שאר התנאים בסעיף) וכך הכנסותיה ממתן שירותים לא ימוסו כלל, אלא רק הדיבידנד המחולק מהן ורק במועד חלוקתו. בכל מקרה, גם אם עיקר ההכנסות והרווחים הוא דווקא משירותים, עדיין החלק הנובע מתמלוגים לא יהיה כפופות למשטר החמי"ז וגם לא למשטר החנ"ז.

כמו כן, מאחר וניתן לפצל את ההכנסות כאמור, ניתן גם לפצלן בין החברות בתוך הקבוצה, כך שחברה ישראלית למשל היא זו שתעסוק בפיתוח התוכנה, תיתן את זכות השימוש ללקוחות ותהיה זכאית להטבות מכוח החוק, ואילו החברה הזרה בקבוצה המעסיקה עובדים תושבי חוץ בעלי מומחיות בתחום השירותים הרלוונטי, היא זו שתעסוק בפעילות מתן השרותים.

ייתכן גם מבנה, לפיו החברה הישראלית תעניק שירותי מו"פ לחברת האם הזרה לפיתוח התוכנה, והחברה הזרה היא זו שתעניק שירותי ייעוץ ומתן זכות שימוש בתוכנה ללקוחות בעולם, באמצעות עובדיה. באופן כזה ניתן יהיה לטעון כי על הכנסות הפיתוח עבור חברת האם הזרה יינתנו ההקלות בחוק לפי חלופה (5) להגדרה בחוק (מו"פ עבור תושב חוץ בכפוף לאישור מדען). נציין כי עמדת רשות המסים, כפי שהוצגה בהחלטת מיסוי 6827/14 (ראה מבזקנו מספר 434), היא כי בהתקיים החזקה "ישראלית" של למעלה מ- 25% בחברה הזרה, לפי סעיף 68א לפקודה, לא יינתנו ההקלות לשירותים לתושב חוץ מכוח החוק.

לסיום, נציין שאופן פיצול ההכנסות שהציעה רשות המסים, בהתאם למספר העובדים כאמור, יכול גם הוא להיות שונה. כך, אם ייערכו חוזים נפרדים עם לקוחות החברה – חוזה להענקת זכות שימוש בתוכנה וחוזה למתן שירותים – והמחירים שייקבעו יתבססו בין היתר על חקר מחירי העברה שיקבע את השווי הנאות לכל סוג הכנסה, הרי היחס בין סוגי ההכנסות יכול להיות שונה מיחס העובדים המועסקים בכל סוג של פעילות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.

סעיף 85(א)(3) לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") מאפשר תיקון שומה שנעשתה לפי סעיפים 78, 79 ו-82 לחוק, תוך 4 שנים מיום שנעשתה במקרה שנתגלתה טעות בשומה.

יש לציין כי תיקון השומה כאמור יכול להתבצע בין ביוזמת המנהל ובין לפי דרישת מי ששילם את המס.

מול סמכותו של המנהל לתקן שומה כאמור, עומדת לנישום הגנת ההסתמכות, שעליה כבר הביע בית המשפט העליון את דעתו בעניין דן מרום (ע"א 976/06) כי: "אין די בטעות משפטית או עובדתית שנפלה לפני פקיד השומה בשומתו הסופית על מנת להצדיק פתיחתה על ידי הנציב מכוח סמכותו שבסעיף 147 לפקודה. הפעלת סמכות הנציב תותר אך ורק "בנסיבות חריגות ומיוחדות" ו"רק כאשר השיקולים והאינטרסים הציבוריים יצדיקו פגיעה בהסתמכות זו (של הנישום על השומה הסופית)."

כאשר מדובר בטעות שנתגלתה בשומה, מקובל במשפט המנהלי לחלק את סוגי הטעויות לשלושה: טעות עובדתית, טעות משפטית וטעות בשיקול הדעת.

בניגוד לטעות עובדתית וטעות משפטית, אשר קיים אינטרס ציבורי מובהק לאפשר לרשות המיסים לתקן שומה שנעשתה ולתקן את הטעות, הרי שכאשר מדובר בטעות בשיקול דעת, מצטרפים פרמטרים נוספים שיש לקחת בחשבון בקביעת האיזון הראוי, והם: מידת אי-הסבירות שבהחלטה ומידת ההסתמכות בפועל של מקבל ההחלטה עליה.

בהתאם לפסיקה המקובלת במשפט המנהלי, רק כאשר מדובר בטעות חמורה בשיקול הדעת או כאשר הזמן שחלף בין ההחלטה לבין רצונה של הרשות לחזור בה מהחלטתה הינו קצר באופן שמצמצם למעשה את נזקי ההסתמכות של מקבל ההחלטה עליה, תינתן האפשרות לרשות לחזור בה מעמדתה, כאשר יודגש, כי בפסיקת בית המשפט בעניין נדבך לנדל"ן (ע"א 8116/08) נקבע כי כללים אלו חלים גם על תיקון שומה בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין.

בפס"ד שפורסם השבוע, ו"ע 20112-02-13 עילי מימן ואח' נ' מנהל מסמ"ק נתניה (להלן: "המנהל"), נדון עניינם של עוררים, משתתפים בקבוצת רכישה, בטרם תיקון 69 לחוק, אשר ביקשו מהמנהל במסגרת השומה עצמית בגין הסכם הרכישה, להנפיק עבורם שומות מס רכישה בהתייחס לשווי רכיב הקרקע בלבד. המנהל החליט לדחות את השומות העצמיות ולסווג על פי מיטב השפיטה את העסקה שביצעו המשתתפים כרכישת "דירת מגורים". בעניינם של המערערים והיות הזכות במקרקעין שרכשו, דירתם היחידה נוצר להם החזר מס רכישה.

לעומתם, משתתפים אחרים באותה קבוצה שיצאו ניזוקים מהחלטה זו (מן הסתם היו להם דירות נוספות) התנגדו לה, ובהמשך הגיע המשיב עימם לפשרה לפיה העסקה תסווג כרכישת קרקע בלבד, כפי שהוגש בשומות העצמיות.

כעבור שנתיים, הוציא המנהל הודעת שומה מתוקנת לעוררים לפיה עקב טעות בשומה הוא חוזר בו מקביעתו כי מדובר ברכישת דירת מגורים וקבע כי העסקה תסווג לרכישת קרקע בלבד, כשהמשמעות היא שעליהם להשיב למנהל סכומי כסף הכוללים ריבית, ה"ה וכן קנסות.

על החלטה זו הוגש הערר.

ועדת הערר הגיעה למסקנה, לפיה השומות לפי מיטב השפיטה שנקבעו בתחילה על ידי המנהל, אינן עולות בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה שהייתה באותה תקופה,שכן לא היה בסיס משפטי לקבוע כי מדובר ברכישת דירות מגורים.

כמו כן נקבע בדעת רוב, כי גם אם ניתן היה לקבל טענת העוררים בדבר היות השומות לפי מיטב השפיטה תואמות את המצב המשפטי ששרר בעת הוצאתן, וכי הן נחשבות כמוטעות רק על פי הלכה שנקבעה בפסק דין מאוחר יותר (ע"א 5332/08 גולן נ' מנהל מס שבח) עדיין ניתן להגדירן כ"מוטעות משפטית" בשל הלכה חדשה שנקבעה לאחר הוצאתן, באופן המצדיק תיקונן גם באופן רטרוספקטיבי.

בנוסף לאמור לעיל, דחה בית המשפט בדעת רוב את טענת ההסתמכות שהציגו העוררים וזאת הן לאור העובדה כי לא הוכח כי יגרם להם נזק כלשהו מתיקון הטעות והן מהעדר הצדקה להסתמכות, נוכח העובדה כי הם עצמם הצהירו על סיווג העסקה כרכישת קרקע ואף ידעו על כוונת חבריהם להגיש ערר על החלטת המנהל לסווג את העסקה כרכישת דירות מגורים.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו.

אנו מצויים כשבועיים לפני סוף שנת המס. מבוטחים עצמאיים יכולים כבר לחזות באומדן די מדוייק את ההכנסה החייבת לשנת 2014.

עדכון רישום כעובד עצמאי

מבוטח שעוסק במשלח ידו, שאינו רשום כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), והכנסתו ו/או שעות עיסוקו במשלח ידו תואמים את הגדרת עובד עצמאי, חשוב שיעדכן את המעמד במוסד לביטוח לאומי כדי שיהיה מבוטח לגמלאות מחליפות שכר.

הגדלת מקדמות ותשלום דמי ביטוח לפני סוף שנת המס

אם ההכנסה הצפויה גבוהה מההכנסה שממנה חושבו מקדמות הביטוח הלאומי, מומלץ להגדיל את המקדמה לפני תום שנת המס. הבסיס החדש ימשיך גם בשנת 2015. הגדלת המקדמות חשובה גם למקרה של "חסימת השומה" בעת פגיעה בעבודה.

תשלום ההפרש במהלך דצמבר 2014 יזכה בהטבות מס. אין לשלם דמי ביטוח ללא הוראת חיוב כיוון שהם נחשבים תשלום ביתר, הם מוחזרים למשלם ואינם מותרים בניכוי לצרכי מס הכנסה.

התנאים להוכחת הצורך בשינוי בשיעור המקדמה מצויים בתקנות והם בין היתר: שומה לשנת מס קודמת, שינוי מקדמות במס הכנסה ונימוקים משכנעים אחרים (ראה מבזק 348). מייצגים רשאים להגדיל מקדמות באמצעות מערכת ייצוג לקוחות כאשר המבוטח רשום במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי.

הגדלת מקדמות לנשים בהיריון

כאשר מבוטחת בהיריון מקבלת דרישה לתשלום דמי ביטוח, לדוגמה בעת שינוי סוג לעובדת עצמאית, או לאחר הגדלת מקדמות, או בעקבות הפרשי שומה, מומלץ לשלם את הדרישה מיד. זאת כדי שהגמלה לא תישלל בחלקה או במלואה, עקב פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 50 לחוק (ראה מבזק 522).

לעניין עצמאיות, חשוב להזכיר כי רק מי שמשלמת דמי ביטוח כעובדת עצמאית לפי ההגדרה בחוק הביטוח הלאומי זכאית לקבל דמי לידה.

מעמד בני זוג בעסק משותף – בעקבות תיקון סעיף 66(ד) לפקודה

בעקבות תיקון סעיף 66(ד) וביטול סעיף 66(ה) לפקודת מס הכנסה מיום 1.1.2014, פירסם המוסד לביטוח לאומי חוזר שבו הבהיר את תהליך העבודה ואופן הפעולה מינואר 2014, כאשר פונים בני זוג בעסק משותף (שאינו מאוגד כחברה) ומבקשים לסגור מעמד של "יחס חלוקה".

בני הזוג שעובדים בעסק המשותף רשאים לדווח מחודש ינואר 2014 בדוח למס הכנסה בחישוב נפרד, בהתקיים כל התנאים כדלקמן:

1. יגיעתו האישית של כל אחד מבני הזוג נדרשת לייצור ההכנסה ממקור ההכנסה המשותף.
2. כל אחד מבני הזוג מקבל הכנסה התואמת את תרומתו למקור הכנסה משותף זה, והמצויה ביחס ישיר לתרומתו זו.
3. אם ההכנסה מהעסק המשותף מופקת בבית המגורים – בית המגורים משמש דרך קבע את מקור ההכנסה ואת הפעילות.

להלן מוצגת הטבלה מתוך החוזר האמור:

סגירת יחס החלוקה כאשר אחד מבני הזוג הופך לעובד שכיר אצל בן הזוג השני, אפשרית גם במהלך השנה השוטפת. בעת הגשת תביעה לגמלה יבחן המל"ל את העובדות לאשורן (ראה מבזק 534).פניות לסגירת יחס חלוקה שיגיעו עד תום שנת 2014, יוחלו לגבי שנת 2014 כולה.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור. נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.