ביה"ד הארצי (עב"ל 6448-12-24) דחה ב – 1.1.2026 את תביעת חברת ביקור רופא בע"מ (להלן: המעסיק) וקבע שתשלומים בגין השתתפות העובדים בפרמיית ביטוח אחריות מקצועית, בבחינת שכר חייב בדמי ביטוח.

בטרם ננתח את פסק הדין נקדים ונאמר כי אין לנו אלא להצר על הפסיקה שיצאה תחת בית הדין הארצי לעבודה אשר רצופה להבנתנו בסתירות של הוראות פקודת מס הכנסה ופסיקת דיני המס בישראל. נכונים הדברים שבעתיים כאשר אין על פסיקה זו ערכאת ערעור.

תמצית עובדתית

• המעסיק הינו חברה פרטית העוסקת במתן שירותי רפואה ראשונית ודחופה באמצעות רופאים המועסקים על ידה. היא מבטחת את רופאיה בביטוח אחריות מקצועית קולקטיבית.

• המעסיק נושא במלוא עלות הביטוח הקולקטיבי כלפי מבוטח, ובחוזה ההעסקה האישי בינו לבין הרופאים, מוסדר ניכוי דמי השתתפות משכר הרופאים.

• בהסכם ההעסקה הסטנדרטי נאמר כי החברה תרכוש ותחזיק בבעלותה פוליסת ביטוח מקצועית אישית תקפה, המבטחת את העובד בגין רשלנות מקצועית של העובד במסגרת עבודתו בחברה. העובד נותן לחברה הוראה בלתי חוזרת לנכות את דמי ההשתתפות מדי חודש משכרו.

• עד 1/2017 ביצעה החברה את ניכוי דמי השתתפות משכר הנטו של העובד, ודמי הביטוח שולמו ממלוא שכרו של העובד.

• ב-1/2017 שונתה דרך הפעולה, כך שניכוי ההשתתפות העצמית נעשה משכר הברוטו של העובד, ודמי ביטוח שולמו מהכנסתו לאחר ניכוי ההשתתפות העצמית. ההפקדות הסוציאליות נעשו ממלוא שכר העובד.

• לטענת החברה לאחר 2017, הייתה רשאית לשלם את דמי הביטוח לאחר ניכוי דמי ההשתתפות בביטוח האחריות המקצועית משכר הרופא, לטענת הביטוח הלאומי (להלן: ב"ל) היה מקום לחשב את שיעור דמי הביטוח טרם ביצוע הניכוי האמור.

• ב- 28.11.2018 אישרה רו"ח בן חמו מטעם ב"ל בכתב כי מאחר ופוליסת הביטוח שנערכה בין החברה לחברת הביטוח, אין לראות בכך הטבה לעובד.

כללי

• סעיף 344 (א) לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי "ייראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה…".

• סעיף 2(2) (א) לפקודה מגדיר הכנסת מעבודה כ – "השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; ….".

פס"ד ביה"ד האזורי 

• ביה"ד האזורי קיבל את עמדת הב"ל וקבע כי יש לנכות את דמי הביטוח ממלוא ההכנסה של העובד, טרם ניכוי דמי ההשתתפות בביטוח אחריות מקצועית.

נקודת המוצא, כי הפחתת דמי ההשתתפות מובילה לפגיעה בזכויותיו הביטוחיות של העובד, והמגמה היא להרחיב הגדרת השכר מתוך תכלית ביטוחית.

לעניין, ניכוי ההוצאה, קבע ביה"ד האזורי, כי מקובלת עליו עמדת ב"ל לפיה אין אבחנה בחוק הב"ל באם טובת ההנאה מגיעה מהמעסיק לעובד או לא.

דיון והחלטה

סלע המחלוקת, מהי ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח, האם טרם ניכוי דמי ההשתתפות בביטוח אחריות מקצועית או לאחר הניכוי: מהו עפ"י תלוש השכר גובה ההכנסה של העובד מכוח סעיף 2(2) לפקודה.

ביסוד תפיסת פרשנות זו מונח שיקול מדיניות חברתית – מתן הגנה סוציאלית מירבית להכנסת העובד, בעוד שההנאה הכלכלית מהפחתת תשלום דמי ביטוח תהא בעיקרו של המעסיק. הרי "שחסרון הכיס ביום סגריר יסבול העובד".

מקובל על ביה"ד הזהות בין גובה השכר הפנסיוני לבין שכר לצורך תשלום דמי ביטוח, שכר העבודה הוא השכר טרם ניכוי ההוצאות ההשתתפות העצמית.

עמדתנו:

נראה כי בית הדין נצמד יתר על מידה למונח הטכני "שכר" בתלוש המשכורת ומתנתק מהמהות ומהשאלה מהי הכנסה חייבת בהתאם להוראות סעיף 2(2) לפקודה, בהתאם להוראות הפקודה והפסיקה בדיני המס וזאת מהטעמים הבאים.

• טובת מי גוברת – שעה שטובת המעסיק גוברת אין שאלה כלל של הכנסת עבודה אצל העובד, מצויים אנו בהוצאותיו של המעסיק ומה לו לעובד לקבל כיסוי ביטוחי ליום סגריר על הוצאותיו של המעביד?? עצם זה שהניתוח התזרימי הינו בפלוס ומינוס דרך תלוש השכר אין בו כדי לשנות מאומה. יתרה מזאת החל משנת 2017 שעה שכך נערך התלוש מלכתחילה גם לא "קנה" העובד כל זכות ביטוחית שכן הכנסתו החייבת בדמי ביטוח המדווחת הינה לאחר הניכוי האמור.

• לא מדובר בהכנסה חייבת לפי 2(2) – הוראות סעיף 2(2) לפקודה, קובעות מפורשות שהוצאות אשר מותרות בניכוי לעובד אינן בבחינת הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2), כך היא דרך הפעולה הגם ש"השכר בתלוש" של העובד הינו 3000 (ע"פ הדוגמה בפס"ד) הרי שהכנסה חייבת על פי סעיף 2(2) היא 2,800 ₪ בלבד!!! ממנה משולם מס ההכנסה ורק בהתאם אליה יש להיות מחויבים בדמי הביטוח הלאומי!!!

נסיים ונאמר כי אין מקום להרחיב את ההגנה הסוציאלית על העובד מקום שאין מדובר בהכנסת עבודה ע"פ סעיף 2(2), הרצון לשמר זכויותיו של העובד הוא חשוב וראוי אולם אך רק בהתאם לחוק. בפרט נכונים הדברים, כי אנו מניחים שאם אחד מהרופאים יצא למילואים בטרם פסק הדין, הוא לא היה מקבל גמלה בהתאם ל"שכר בתלוש" אלה רק בהתאם לשכר שבגינו שולמו דמי הביטוח.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ולמר חיים חיטמן, ממשרדנו.