בסוף שנת 2025 פרסמה רשות המסים רשימת עמדות חייבות בדיווח (ראה מבזקי מס 1095, 1092 ו- 1091). במסגרת זו פורסמה גם עמדה מספר 115/2025, הקובעת כי שתי נאמנויות או יותר אשר נוצרו על ידי אותו יוצר תושב ישראל ייחשבו כקרובות זו לזו, כמשמעות המונח "קרוב" בסעיף 88 לפקודה, על כל המשתמע מכך ("העמדה").

לפי העמדה, כאשר מספר נאמנויות שנוצרו על ידי אותו יוצר מחזיקות בזכויות באותו חבר בני אדם, יש לצרף את כלל האחזקות של כלל הנאמנויות לצורך בחינת השאלה האם נאמנות כלשהי מהן נחשבת "לבעל מניות מהותי" לפי סעיף 88 לפקודה.

כלומר, לא תיבחן כל נאמנות בנפרד, אלא תיעשה בחינה מצרפית של כלל האחזקות שמקורן באותו יוצר.

סעיף 88 לפקודה מגדיר את המונח "קרוב" וקובע חלופות שונות של קרבה – קרבה משפחתית, החזקה בחבר בני אדם וכן קרבה בין יוצר לבין נאמן בנאמנות תושבי ישראל.

ואולם, העמדה אינה נשענת במובהק על אחת מחלופות ההגדרה, אלא בעיקר על סעיף 75ז(ב) לפקודה, הקובע כי בנאמנות תושבי ישראל יראו את נכסי והכנסות הנאמנות כנכסיו והכנסותיו של היוצר במשך חייו. מכוח קביעה זו, נראה שרשות המיסים מבצעת הקשה בין הנאמנויות השונות: אם נכסי כל אחת מהן מיוחסים ליוצר, הרי שלצורך בחינת יחסי קרבה ומהותיות יש לראות בכלל הנכסים כאילו הם מוחזקים בידי אדם אחד.

הרקע לעמדה ברור – יוצר מקים נאמנות נפרדת עבור כל אחד מילדיו, כאשר כל נאמנות מחזיקה שיעור החזקה נמוך בחברה מסוימת. כל נאמנות כשלעצמה אינה "בעל מניות מהותי" ולכן, יכולה לכאורה ליהנות מסיווג זה, אולם במצטבר ההחזקות חוצות את רף המהותיות. העמדה מבקשת למנוע פיצול פורמלי זה.

המשמעות המיידית של הקביעה היא לעניין שיעורי המס החלים על הכנסתן של הנאמנויות וכן, לעניין סעיף 3(ט1) לפקודה, כפי שאף נכתב בעמדה עצמה. אם במצטבר ייחשבו הנאמנויות כבעלות מניות מהותיות, הרי שמשיכה מחברה כאמור בידי מי מהן תחשב כהכנסתו של בעל המניות המהותי בתום השנה העוקבת, מדיבידנד, שכר, עסק או משלח יד, לפי העניין, ותחויב במס בהתאם. יחד עם זאת, מתעוררת שאלה עקרונית – אם המהותיות נגזרת מהיוצר ומאיחוד כלל הנאמנויות, מי הוא למעשה "בעל המניות המהותי" לעניין החיוב במס? כל אחת מן הנאמנויות בנפרד, או היוצר עצמו מכוח סעיף 75ז(ב)? ודאי שיתכנו השלכות מס שונות בין בעל המניות היוצר עצמו לבין הנאמנות…

סוגיה נוספת העולה מן העמדה עוסקת בסעיף 85א לפקודה לעניין עסקאות בינלאומיות.

המונח "קרוב" בסעיף 85א נגזר מסעיף 76(ד), לא מתייחס כלל לנאמנויות.

לפיכך, לכאורה, עצם הקביעה כי נאמנויות שונות ייחשבו כקרובות זו לזו לפי סעיף 88 אינה משליכה בהכרח על תחולת סעיף 85א לעניין יחסים מיוחדים בעסקה בינלאומית. ואולם, אם מאמצים את ההיגיון המהותי שבבסיס העמדה – ולפיו יש לראות את נכסי הנאמנות כנכסי היוצר – ייתכן כי ניתן לומר שבעסקאות בין נאמנות לבין חברה בבעלות היוצר מתקיימים יחסים מיוחדים בפועל.

כך למשל, כאשר נאמנות מעניקה הלוואה לחברה שבשליטת היוצר, ניתן לטעון כי מדובר למעשה בהעמדת הלוואה של היוצר לחברה שבשליטתו, מצב העשוי להכניס את העסקה לגדרי סעיף 85א ולחייב קביעת תנאי שוק. בדומה, אם מספר נאמנויות מחזיקות יחד 50% או יותר בחברה זרה, מתעוררת השאלה האם ניתן להתייחס אליהן כגוף אחד גם לעניין תנאי שטר הון והיבטי מימון בינחברתיים.

סוגיה נוספת בעקבות העמדה מתעוררת ביחס לחברה משפחתית. סעיף 64א לפקודה קושר את המונח "קרוב" לחלק ההגדרה שבסעיף 88, המתייחסת לבן אדם ממשי.

פרשנות דווקנית עשויה להביא למסקנה כי כאשר נאמנות היא בעלת מניות בחברה, אין מדובר ב"אדם בשר ודם", ולכן החברה אינה עומדת בתנאי הסעיף ולא יכולה להיחשב חברה משפחתית.

לעומת זאת, בבחינה מהותית, ראוי כי כאשר ישנו קשר קרבה בין יוצר הנאמנות לשאר בעלי המניות בחברה או אף בין היוצר, הנהנים ויתר בעלי המניות בחברה, אין הצדקה לשלול את סיווג החברה כחברה משפחתית מטעמים פורמליים בלבד.

אם נאמץ את ההיגיון של העמדה לפיו יש לראות את נכסי הנאמנות כנכסי היוצר, ניתן לטעון כי יש לראות ביוצר כבעל המניות בפועל, וככל שמתקיימים יחסי קרבה בינו לבין יתר בעלי המניות, אין מקום לשלול את סיווג החברה כחברה משפחתית מטעמים פורמליים.

עמדה 115/2025 משקפת גישה מהותית שנועדה למנוע פיצול מלאכותי של אחזקות באמצעות נאמנויות נפרדות שנוצרו על ידי אותו יוצר.

עם זאת, הרחבת מושג הקרבה והמהותיות עשויה לעורר שאלות פרשניות והשלכות רוחב מעבר למקרה הקונקרטי שבו עוסקת העמדה, לטוב ולרע.

לפרטים נוספים לפנות לרו"ח (משפטנית) סאלי חדד גליבטר ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.