מיסוי בינלאומי - משטר ה- PFIC – כשהשקעות פסיביות מייצרות כאב ראש אקטיבי

בעולם המס האמריקאי המורכב, הוראות אנטי תכנוניות רבות. אחת מהן, היא הוראת ה- PFIC (Passive Foreign Investment Company). הוראה זו, האחות הקטנה של כללי ה- CFC וה- GILTI (ראו מבזקינו מס' 1072, 844, 811 ו- 742), נועדה לייצר תמריץ שלילי עבור תושבי ארה"ב להשקיע באפיקי השקעה זרים, ולתעדף אפיקי השקעה אמריקאים.

הבנת כללי ה‑PFIC  היא עניין מהותי לכל ישראלי שמקיים זיקה למס בארה"ב, בין אם משום שהפך לתושב מס אמריקאי ובין אם כאזרח אמריקאי המתגורר בישראל ומחזיק השקעות או חסכונות מקומיים. הכללים הללו, הנחשבים מהמורכבים בדיני המס האמריקאיים, חלים על חברות זרות שעיקר פעילותן או נכסיהן נחשבים פסיביים, והם עלולים ליצור חבות מס ניכרת ודיווח מורכב – גם כאשר מדובר במכשירים פיננסיים ישראליים נפוצים ושגרתיים לחלוטין.

העיקרון הבסיסי הוא שחברה זרה תסווג כ‑PFIC  אם רוב הכנסותיה הן הכנסות פסיביות, או אם חלק משמעותי מנכסיה מיועד או מניב הכנסה פסיבית.

בשל העובדה שמדובר בבחינה שנתית המבוססת על הכנסות ברוטו, גם חברה עם פעילות עסקית ממשית עשויה להיחשב PFIC בשנה מסוימת אם ההכנסות הפסיביות עולות באופן חד לעומת ההכנסות התפעוליות. בנוסף, הדינים אינם דורשים החזקה מינימלית מצד בעלי המניות האמריקאים: אפילו אחזקה מזערית עשויה להיות כפופה לכללי ה- PFIC.

עבור ישראלים שעוברים להתגורר בארה"ב, הכללים הללו מקבלים משמעות מיידית ומעשית.

השקעות כגון תיקי ניירות ערך הכוללים קרנות נאמנות ישראליות, קופות גמל להשקעה, פוליסות פיננסיות ואף קרנות השתלמות – עשויות להיחשב בעיני רשויות המס האמריקאיות כישויות שעומדות בהגדרת PFIC. בעוד שבישראל מכשירים אלה נהנים מדחיית מס ואף מפטור בחלק מהמקרים, בארצות הברית הם עלולים לעורר חיוב במס שוטף, ואף ריבית הצמודה לדחיית מס שנצברה לאורך השנים.

מצב זה יוצר פער משמעותי בין האופן שבו ישראל רואה את המכשירים הללו לבין האופן שבו רשות המיסים האמריקאית מתייחסת אליהם.

 

במצבים רבים, במיוחד כאשר לא ניתן לקבל מידע מלא מהמוסד הפיננסי בישראל, האפשרויות המעשיות מצטמצמות, והמשקיע מוצא עצמו במסלול מיסוי שעלול להיות יקר ומכביד.

מסלול ברירת המחדל, שבו הכנסות ה‑PFIC  ממוסות כאירועי מס בעת חלוקה או מימוש, עלול לגרום לסיווג ההכנסות כהכנסה רגילה ללא שיעורי מס מועדפים, וכן לצבירת חבות ריבית לא מבוטלת בגין שנים קודמות. לכן, מומלץ למי שמתכנן לעבור לארצות הברית לבצע מיפוי יסודי של כל המכשירים הפיננסיים טרם המעבר, לבחון האם קיימות חלופות השקעה ידידותיות יותר לדין האמריקאי, או לבצע פעילות של מימוש/שינוי לפני שינוי המעמד  לתושב מס בארצות הברית. עבור חלק מהמשקיעים, מומלץ לשקול להקפיא הפקדות או להקטין חשיפה למכשירים שאינם אמריקאיים, כדי למנוע תוצאות מס מרחיקות לכת.

עבור אזרחים אמריקאים המתגוררים בישראל, התמונה דומה אך חלה באופן תמידי.

כזכור, אזרחי ארצות הברית נדרשים לדווח ולשלם מס על בסיס כלל עולמי, בין אם הם גרים בארצות הברית ובין אם לאו. משקיע ישראלי שהוא גם אזרח אמריקאי עלול לגלות כי כמעט כל קרן נאמנות ישראלית או מוצר חיסכון ישראלי המושקע בניירות ערך בינלאומיים נחשב כ‑PFIC .

במקרה שהקרן אינה מנפיקה דיווח מתאים לתמיכה בחישוב מס שוטף, המשקיע האמריקאי ייקלע למסלול מיסוי של PFIC ללא בחירה, שבו כל הרווחים ממוסים כהכנסה רגילה עם חישוב רטרוספקטיבי של מס וריבית. כתוצאה מכך, רבים מבעלי אזרחות אמריקאית בישראל מעדיפים להשקיע באופן ישיר במניות ואג"ח, או להשתמש במכשירים אמריקאיים כמו ETFs הרשומים בארצות הברית, שאינם נחשבים PFIC.

בשני סוגי האוכלוסיות – תושבי ישראל שהופכים לתושבי מס בארצות הברית ואזרחים אמריקאים החיים בישראל – יש חשיבות לניהול השקעות נכון, מודע ולפעמים שמרני יותר. תכנון מוקדם יכול למנוע עלויות גבוהות, קנסות ריבית ומורכבות דיווחית. התאמת תיק ההשקעות, בחינת אפשרות להחליף מוצרים ישראליים לאלטרנטיבות אמריקאיות, והבנה מוקדמת של אופן החלת כללי PFIC על מוצרי חיסכון ישראליים – כל אלה יכולים לחסוך בעיות רבות בהמשך.

בנוסף למכשירים פיננסיים מוסדיים, חשוב להבין שכללי ה‑PFIC  עשויים לחול גם על אלו המחזיקים מניות בחברות ישראליות "אמיתיות" לחלוטין, אפילו כאשר מדובר בשיעור החזקה זעיר. גם כאשר החברה פעילה ומנהלת עסק מהותי, היא עלולה להיחשב PFIC  בשנה מסוימת אם חלק ניכר מהכנסותיה מקורו בדיבידנדים, בריבית או ברווחי הון – למשל כאשר יש לה השקעות בחברות בנות או בחברות מוחזקות שמממשות נכסים או מחלקות רווחים. במקרה כזה, בעל המניות האמריקאי, אף אם מחזיק אחוזים בודדים, צפוי להיכנס תחת מערכת כללי PFIC בדיוק כמו מחזיק בקרן נאמנות.

עם זאת, קיימים כללי החרגה שמטרתם למנוע סיווג יתר במצבים שבהם השרשרת העסקית כוללת כמה חברות. אם החברה המחזיקה בחברות בנות מחזיקה בשיעור מהותי – בדרך כלל 25% ומעלה – כללי "שרשרת ה‑PFIC " מאפשרים בחינה "מאוחדת" של הכנסות ונכסים של החברות שבבעלותה. כך, אם החברה‑הבת עצמה פעילה ושיעור ההכנסות הפסיביות שלה נמוך, ניתן לייחס את חלקה בפעילות לשרשרת כולה ולהפחית את הסיכון שהחברה האם תיחשב PFIC רק משום שהיא מקבלת דיבידנד או רווח הון. מנגנון זה נועד להבחין בין חברות החזקה אמיתיות שמנהלות פעילות עסקית משותפת, לבין מבנים שבהם נכסי ההשקעה הם במהותם פסיביים.

למרות זאת, ההחרגות אינן מבטלות את הסיכון: גם מבנה עסקי מורכב עשוי להיחשב PFIC אם ברמת האיחוד מתקיימים מבחני ההכנסה או הנכסים הפסיביים. לכן, משקיעים ישראלים בעלי זיקה למס בארצות הברית צריכים להיות מודעים לכך שהחזקה בחברות פרטיות או ציבוריות בישראל – גם כאשר הן נתפסות כחברות עסקיות לכל דבר – עשויה ליצור חשיפה לכללי PFIC, אלא אם מתקיימים התנאים החריגים המאפשרים חישוב הכנסה מאוחד בשרשרת החברות והפחתת רכיב הפסיביות.

בסופו של דבר, PFIC אינו רק מושג טכני בדיני המס האמריקאיים; הוא גורם מעשי המשפיע על חיי היום־יום הפיננסיים של רבים בעלי קשר לישראל ולארצות הברית. מי שמנהל השקעות בישראל ומקיים זיקה למס בארצות הברית חייב להכיר את הסיכונים, להבין את הכללים ולהיערך בהתאם.

תכנון נכון ושילוב ייעוץ מקצועי יכולים לצמצם חשיפה וליצור וודאות רבה יותר בניהול העושר האישי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולרו"ח (משפטנית) סאלי חדד גליבטר, ממשרדנו.