רקע

ביום 7.12.2025 ניתן פסק דין בעניין אמיר נוריאל (ע"מ 28848-04-22) בו נדונו שתי סוגיות מרכזיות: האחת, זכאות המערער להטבות מס מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת (סוגיה בה נדחה הערעור ובה לא נעסוק במבזק זה), והשנייה, סיווג הכנסות המערער, רו"ח במקצועו, שהופקו באמצעות חברה שבבעלותו אשר ניהלה והייתה זכאית לרווח מסניף של משרד רו"ח אחר.

השאלה המרכזית: האם יש לראות בפעילות המערער כ"פעילות של עובד עבור מעסיקו" ולמסות את הכנסות החברה כהכנסת עבודה של המערער בהתאם להוראות סעיף 62א ("חברות ארנק"), והאם עסקינן בשותפות המוחרגת מהסעיף.

תמצית העובדות

 המערער, רו"ח במקצועו, הועסק בין השנים 2008 -2009 ובתחילת שנת 2016 (פברואר- מאי) כשכיר במשרד רו"ח ברנע (להלן: "משרד ברנע").

לאחר מכן החלה החברה שבבעלותו ובניהולו, "נוריאל יועצים" (שהוקמה בשנת 2005), לספק למשרד ברנע שירותי ניהול של סניף המשרד באילת. בתמורה נקבע כי החברה תהיה זכאית למחצית מרווחי הסניף.

בשנות המס 2017 ו־2018 נבעו כ־78% וכ־64% מהכנסות החברה, בהתאמה, מההתקשרות עם משרד ברנע, למעט הכנסות חריגות. המערער ניהל את הסניף באופן עצמאי וללא פיקוח מקצועי של המשרד הראשי.

הסוגיה

פקיד השומה טען כי יש להחיל את סעיף 62א לפקודה, שכן "נוריאל יועצים" היא חברת מעטים והכנסתה נובעת מפעילותו של המערער כיחיד בעל מניות מהותי, המבצע פעילות שבמהותה פעילות של עובד עבור מעסיקו, וזאת לאחר שבעבר הועסק כשכיר במשרד ברנע והמשיך להעניק לו את אותם שירותים באמצעות החברה.

עוד ציין פקיד השומה כי שיעור ההכנסות הגבוה מלקוח אחד כ־78% בשנת 2017 וכ־64% בשנת 2018, בצירוף התשלום השוטף והיעדר שותפות פורמלית, מצדיקים החלת מנגנון השקיפות.

מנגד, המערער טען כי פעילותו אינה פעולת עובד עבור מעסיקו, אלא ניהול עצמאי של סניף במתכונת עסקית הכוללת עצמאות מלאה, היעדר פיקוח מקצועי וזכאות למחצית מרווחי הסניף.

וממילא יש לראות בו שותף למשרד ברנע, ומשכך חל החריג הקבוע בסעיף 62א(א)(4), המוציא שותפות מתחולת הסעיף.

הכרעת כב' השופטת ייטב – פסק הדין

בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי אין להחיל את סעיף 62א, תוך הדגשה כי "הפרשנות המתבקשת… היא פרשנות דווקנית" וכי אין להרחיב את הסעיף למקרים שמחוץ לגדרו.

בית המשפט קיבל את הטענה כי כאשר פעילות מאופיינת כפעילות עסקית עצמאית, יש להעדיף סיווג כהכנסה מעסק: "ככל שניתן לסווג את ההכנסה כהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה, אין מקום לסווגה כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, ואין מקום להחיל את הוראות סעיף 62א לפקודה". השופטת קבעה כי המערער הוכיח עצמאות ניהולית מלאה וסממנים המנתקים את חזקת ה"עובד".

וכי פקיד השומה אינו יכול "לצבוע" כעבודה שירות שניתן במהותו כעסק עצמאי (משלח יד).

עוד הודגש כי לצורך החרגת השותפות, המהות הכלכלית ושיתוף ברווחים גוברים על היעדר רישום פורמלי.

סיכום והתייחסותנו

 פסק הדין מהווה "תמרור עצור" משמעותי לניסיונות רשות המיסים להרחיב את רשת סעיף 62א.

בית המשפט הבהיר שתי נקודות יסוד:

1. פקיד השומה אינו יכול לקבוע באופן אוטומטי כי כל שירות הניתן באמצעות חברה הוא "פעילות של עובד". יש לבחון את העצמאות הכלכלית, וקיומו של מנגנון עסקי ממשי.

2. בית המשפט קבע כי שותפות לצורכי מס היא מושג רחב שאינו מוגבל לרישום פורמלי.

די בשיתוף ברווחים ובניהול כדי להחריג את הפעילות מגדר "חברת ארנק".

חשוב לציין: קביעות בעניין השותפות רלוונטיות במיוחד למחלוקות על שנות מס שקדמו לתיקון 277 לפקודת מס הכנסה.  שהרי בתיקון הוספה הגדרת "שותף" ככלל, החזקה בזכויות הון (אקוויטי) בשותפות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) בועז כהן, ממשרדנו.