מבני השקעה תאגידיים בינלאומיים נפוצים בייחוד בתחומי הנדל"ן והתשתיות, אשר מתאפיינים בהקמת מבנה חברות זר ובמימון הפעילות באמצעות הון עצמי, ולאו דווקא (רק) באמצעות הלוואות חיצוניות.

במישור המס הבינלאומי, בדרך כלל, ההון העצמי מוזרם בדרך של הלוואות נושאות ריבית. זאת, למעט שני חריגים: האחד – מימון באמצעות אקוויטי, קרי השקעה בהון העצמי (שיכול להתבצע רק כאשר המלווה הישראלי מחזיק במניות החברה הזרה הלווה, וטומן בחובו חסרון משמעותי באשר לעיתוי פירעון ההון העצמי); השני – מימון באמצעות הנפקת שטר הון (רק כאשר מדובר בהלוואה לחברה בת באמצעות הלוואה נחותה בעלת מועד פירעון שלא יפחת מחמש שנים, ואז לא נדרשת בישראל זקיפת הכנסות ריבית לסכום ההלוואה). ביתר המקרים, כמצוות סעיף 85א לפקודה, ההלוואה לחברה הזרה הקשורה שהינה תושבת החוץ לצרכי מס, תינתן תמורת ריבית בגובה ריבית שוק, כך שהמשקיע או היזם הישראלי צפויים לקבל הכנסות מריבית לאורך חיי ההשקעה.

במרבית מדינות העולם, תשלומי הריבית בגין ההלוואה כאמור לעיל כפופים לניכוי מס במקור ע"י משלם הריבית שנצמחה במדינת המקור – מדינת ההתאגדות של החברה הלווה. כך למשל, בארה"ב ינוכה לרוב מס בשיעור 17.5% לפי הדין הפנימי והאמנה למניעת כפל מס עם ישראל, ביוון ינוכה מס במקור בשיעור 10% לפי הדין הפנימי והאמנה, בספרד ינוכה מס במקור בשיעור 10% לפי הדין הפנימי והאמנה.

כאשר מדובר במלווה יחיד תושב ישראל, החיוב בריבית שנצמחת אצלו הינו על בסיס מזומן, כך שבעת תשלום הריבית לידיו ינוכה המס במקור במדינת מושבה של החברה המשלמת (הלווה), וכך יוכל היחיד לקבל זיכוי ממס זר כנגד המס שיחויב על הריבית בישראל ולשלם את יתרת המס בישראל (שיעור המס שיחול על ריבית כאמור בידי יחיד בישראל יהא בשיעור מוגבל או בשיעור המס השולי, בהתאם לנסיבות).

אלא, שכאשר מדובר בחברה תושבת ישראל, הרי שהחברה חייבת במס על הכנסתה מריבית (עפ"י כללי הדיווח החשבונאי והפסיקה) והכנסתה מהפרשי השער (מכוח סעיף 8ג לפקודה) – כאשר הכנסות אלו מדווחים על בסיס מצטבר, אף אם החברה חייבת במס בגין הכנסתה העסקית השוטפת על בסיס מזומן.

במקרה של חברה כאמור, עלולה להיווצר תקלת כפל מס, והניכוי המקור במדינת החוץ לא יהיה בר זיכוי בישראל. התקלה הפוטנציאלית נובעת מהפרש העיתוי (שכן החיוב במס בגין הריבית בישראל מתבצע מדי שנה על בסיס מצטבר ואילו הניכוי במקור מתבצע בעת תשלום הריבית בפועל, על בסיס מזומן) והוראות הזיכוי ממס זר בפקודה.

על פי הוראות סעיף 207ב לפקודה, המס הזר שנוכה במקור יהיה בר זיכוי כנגד מס ישראלי החל בשנה פלונית, רק אם המס הזר שולם במדינת החוץ לא יאוחר מ- 24 חודשים מתום אותה שנה; מס זר ששולם לאחר התקופה האמורה במדינת החוץ, יהיה בר זיכוי בישראל רק בשנה שבה שולם ובמהלך חמש השנים שלאחר מכן בלבד ("עודף זיכוי"), וזאת כנגד הכנסות חוץ מאותו מקור (קרי, מריבית).

נזכיר שבהמלצות הועדה לרפורמה במיסוי בין-לאומי שפרסמה רשות המיסים בשנת 2021 ובתזכיר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הקלה ממסי כפל) שפורסם בשנת 2023, הוצע לקבוע שלא תינתן כלל האפשרות להעביר את עודף הזיכוי לשנים הבאות.

הצעה זו רק מעמיקה ומחמירה את החשיפה לכפל מס המתוארת לעיל.

כיצד אנו ממליצים להיערך מבעוד מועד ולמנוע את חשיפת כפל המס?

ראשית, יש לאמוד את עומק החשיפה, בהתאם לגובה סכומי המס המנוכה במקור במדינה הזרה: בחלק מהמקרים לא תחול כלל חובת ניכוי מס במקור על פי הוראות הדין הפנימי בחו"ל או אמנת המס עם ישראל, כדוגמת גרמניה, קפריסין והונגריה; בחלק אחר מהמקרים שיעור ניכוי המס במקור על ריבית הוא מוגבל, וניתן יהיה לנצלו כנגד הכנסת הריבית השוטפת והכנסות הריבית בחמש השנים העוקבות.

נציין גם שחשוב כבר בעת עריכת הסכם ההלוואה להתייחס לשיעור המס שעל הלווה, החברה הזרה, לנכות במקור בעת תשלומי הריבית לחברה הישראלית. התייחסות זו תבהיר כבר בהסכם האם מדובר בתשלום ריבית ברוטו או נטו, דבר אשר יחסוך בעתיד ויכוחים מסחריים בין הצדדים.

כמו-כן, ניתן גם לקבוע מועדי פירעון ותשלומי ריבית בהסכם ההלוואה, שייקחו בחשבון את מגבלות העיתוי האמורים. למשל, לקבוע מנגנון של תשלומי ריבית שוטפים, גם אם ניתן "גרייס" לפירעון קרן ההלוואה. במידת האפשר, מומלץ להגדיל את גובה ההלוואה, כדי שניתן יהיה לשרת את תשלומי הריבית כבר בשנים הראשונות, עוד לפני שהלווה, החברה הזרה, תניב תזרים מזומנים מספק לכך.

חלופה נוספת שממזערת את מגבלות תזרימי המזומנים, היא לנכות במקור מדי שנה בגין הריבית הצבורה במדינת החוץ, אף ללא תשלום הריבית נטו בפועל לחברה הישראלית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולרו"ח (משפטנית) סאלי חדד גליבטר, ממשרדנו.