ביה"ד הארצי לעבודה ( עב"ל 487779-09-24) נדונה תביעתו של יצחק קינן (להלן: המבוטח) בשאלה האם יש לראות  בהכנסותיו מפוליסת ביטוח כ"קצבת פרישה" לצורך הוראות סעיף 175 (א) לחוק הביטוח הלאומי, וכמתחייב לנכות את הקצבה מדמי אבטלה ששולמו לו.

רקע חוקי

סעיף 175 (א) לחוק קובע כי "הזכאי לדמי אבטלה ובעד אותו זמן יש לו הכנסה מקצבת פרישה, מגמול פרישה או מקצבת התאמה, ינוכה מדמי האבטלה המגיעים לו ליום לפי סעיף 167, סכום השווה להכנסתו היומית שמקורה בקצבה או בגמול כאמור, "קצבת פרישה"  – קצבה המשתלמת עקב פרישה מכל אחד מאלה…"

תמצית עובדתית

• המבוטח עבד בבנק דיסקונט, ב- 10.10.16 פרש מעבודתו במסגרת הסדר פרישה מוקדמת בהיותו כבן 60, כחלק מהסדרי הפרישה הבנק הפקיד עבוד העובדים שפרשו סכום הוני בחברת הביטוח הראל.

הסכום הופקד מראש לתוכנית ביטוח מסוימת אשר לפי תנאיה יזכה הפורש לקצבה חודשית למשך חייו (וכן לבת זוגו ככל שתישאר אחריו). במקרה זה  הופקד בחברת הראל סך של 3,500,000 ₪ שהקנה לו קצבה חודשית בסך של 15,000 ₪.

• בסמוך למועד פרישתו, קיבל המערער דמי אבטלה בהמשך הודיע לו הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל) הקצבה שקיבל מהראל היא קצבת פרישה ועליו להשיב את דמי האבטלה בסך של 60,000 ₪.

• המבוטח ערער בפני ביה"ד האזורי, שדחה את התביעה וקבע שאין לקבל את טענת המבוטח כי מדובר בפוליסת ביטוח פרטית שרכש לעצמו ולראות בה "אנונה בחיים" כי סכום מענק הפרישה לא שולם למבוטח לשימושו החופשי אלא הופקד בתוכנית ביטוח ייחודית לפורשי בנק דיסקונט.

• במסגרת הערעור, התבקשה והוגשה עמדת רשות המיסים ואשר ממנה נראה כי התשלום והזכויות ששולמו למבוטח הם מענקי פרישה שדווחו בטופס 161, ואולם במועד פרישתו הם לא התחייבו במס אלא החיוב במס נפרס לשנים של קבלת הקצבה החודשית. לפיכך נראה כי בהתאם לעמדת רשות המיסים מדובר בקצבה.

דיון והחלטה

ביה"ד הארצי מגיע למסקנה כי דין הערעור להידחות.

ביה"ד נשען על פס"ד הארצי יצחק דנגור – המל"ל, בין היתר הובהר שם כי סעיף 176 (א) שחל על מי שיש לו הכנסה מעבודה או משלח יד ותכליתו ונוסחו דומים לסעיף דיוננו.

המחוקק קבע במפורש כי קצבת פרישה תנוכה מדמי אבטלה בהיותה למעשה תחליף הכנסה.

ביה"ד קובע כי יש להראות שהקצבה אכן "קצבה" כלומר תשלום עיתי ולא חד פעמי וכן שולם עקב הפרישה מהעבודה. אין חולק כי מענק פרישה חד פעמי לא יובא בחשבון לעניין הניכויים.

גם שימוש משני במענק הפרישה לאחר ששולם לא יביאו לניכוי מדמי אבטלה.

בעניין שלנו, בחר המבוטח באפשרות של תשלום עיתי – כנראה משום שהייתה נוחה לו יותר בהיבט המיסוי, בכך הפך התשלום ששולם "עקב הפרישה"  ל"קצבת פרישה" כהגדרתה בחוק.

ביה"ד האזורי עמד בצדק על כך שהסכום לא שולם מעולם לידי המבוטח אלא הועבר מהמעסיק לחב' הביטוח.

ביה"ד הרחיב בנימוק לגבי שאלת המיסוי. לדעת ביה"ד הארצי אף ששאלת המס אינה מוקד המחלוקת, אכן ניתן להיעזר בה על מנת לסייע למסקנה שלעיל: מעמדת רשות המיסים וגם מחומר הראיות בתיק עולה בפירוש כי הסכום נושא המחלוקת ממוסה כקצבה מזכה המשולמת מאת המעסיק או קופת גמל.

לסיווג זה של מיסוי, השלכות משמעותיות המזכות את המבוטח בפועל בהקלות מס, אם זה המצב בדיני המס יש להחיל את אותו הדין גם לב"ל.

ונוסיף כאן כי קוהרנטיות דיני המס הינה חשובה וכשם שבחר ביה"ד הארצי ליישם בעניין זה אנו קוראים לו לעשות כך גם בסוגיות נוספות כגון תושבות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן, ממשרדנו.