חברות רבות בוחרות להתמזג לתוך שלד בורסאי כחלופה להנפקה ישירה בבורסה, בעיקר בשל החיסכון המשמעותי בזמן, בעלויות ובתהליכים רגולטוריים מורכבים. הנפקה ציבורית מחייבת עמידה בדרישות מחמירות, דיווחים נרחבים והוצאות גבוהות, בעוד שמיזוג עם שלד בורסאי מאפשר כניסה מהירה לשוק ההון וגיוס הון. ובעיקר חסכון בבירוקרטיה הכרוכה בהנפקה מסורתית.

רקע לגבי מיזוגים – ראה מבזק מס 1014.

בעבר, רשות המיסים אפשרה לבצע מיזוגים לשלד בורסאי באמצעות החלפת מניות כך שלמעשה חברה פרטית שרצתה להיסחר בבורסה יכלה להפוך לחברה בת של שלד בורסאי, וזאת חלף הנפקה מניותיה של החברה הפרטית. החלפת מניות, בהתאם לסעיף 103כ לפקודת מס הכנסה .במסגרת זו, בעלי המניות של החברה הפרטית קיבלו מניות בחברה הציבורית (השלד הבורסאי), כך שהשליטה עברה לידיהם.

אולם מכיון שהחברה הפכה לחברה בת של השלד,  מניותיה נסחרו באופן עקיף.

(ראה לדוג': מבזק מס 625 החלטת מיסוי  7368/15 ומבזק מס 1014 החלטת מיסוי 4821/24.

התוצאה הינה מבנה החזקה דו שלבי ואי החזקה ישירה בנכס הבסיס, והדבר בעיקר בא לידי ביטוי ב"קנס" בשווי המניה הנסחרת.

נציין את החלטת מיסוי 4325/21, בה רשות המסים הלכה עוד כברת דרך – ואשרה מיזוג סטטוטורי מספר שנים לאחר שנעשה מיזוג של שלד בורסאי עם חברה באמצעות מנגנון החלפת מניות, וזאת לאחר יציקת תוכן כלכלי עסקי לשלד – כלומר רשות המסים מכירה בערך של החזקה ישירה בחברה הציבורית.

ביום 3.3.2025 ולראשונה פרסמה רשות המיסים תמצית החלטת מיסוי 1709/25 בהסכם בעניין "מיזוג סטטוטורי של חברה מעבירה עם ולתוך חברה קולטת שהיא "שלד בורסאי" בהתאם להוראות סעיפים 103ב ו- 103ג לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה")".

רקע תמציתי להחלטת המיסוי:

1. חברה א' הינה חברה פרטית, תושבת ישראל (המעבירה) לה פעילות עסקית, ממשית ומתמשכת המניבה הכנסות בהתאם להוראות סעיף 2(1) לפקודה.

2. חברה ב' הינה חברה ציבורית, תושבת ישראל (הקולטת), אשר מניותיה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בת"א, לחברה הקולטת אין פעילות עסקית, נכסים או התחייבויות, למעט הפסדים לצורכי מס ויתרת מזומנים והיא נחשבת כ"שלד בורסאי".

הבקשה:

לאשר כי מיזוג סטטוטורי של החברות לא יתחייב במס בהתאם להוראות סעיף 103ב לפקודה.

רשות המיסים בתקדים, אישרה מיזוג זה על אף שלחברה (הקולטת) אין פעילות עסקית וסינרגיה עם הנעברת וזאת למעשה אמירה ברורה כי הטעם הכלכלי הינו  הנפקה בבורסה לניירות ערך. כאמור לעיל, מתווה המאפשר גיוס משקיעים, חיסכון בעלויות הנפקה, תשקיף וכיוצ"ב.

נדגיש כי במסגרת ההחלטה נמחקו כלל הפסדי החברה הקולטת ולכן לא נוצר יתרון מיסויי.

יחד עם זאת, ככל הנראה זו דרך המלך, משום שקיזוז הפסדי שלד ציבורי נדונו בפסיקה ולרוב נקבע כי הקיזוז הינו מלאכותי – כך ששכרו של מי שביכר לקזז הפסד חלף מיזוג מלא לצד ויתור על הפסדים – יצא בהפסדו.

לתקדים זה יתרונות ברורים בין היתר:

1. פשטות מבנית – כאמור לעיל.

2. שווי מניה וכנגזרת שווי חברה גבוה יותר – לאור ההחזקה הישירה – ניתן בעת מכירת מניות לשלם מס רווח ההון בלבד, בעוד שבהחזקה דרך חברה נדרש מס דו שלבי – תחילה במכירת מניות חברת הבת (רווח הון בידי חברת האם) ולאחר מכן מס בגין חלוקת דיבידנד לבעלי המניות, נטל מס אשר מפחית את השווי האפקטיבי.

3. מע"מ – במיזוג סטטוטורי, החברה הקולטת בעלת פעילות עסקית ומסווגת כ"עוסק" לצורכי מע"מ. בהתאם לפסיקת בית המשפט בעניין עיט (ע"ש- 869/86), ניתן לטעון כי מס התשומות בגין שירותים הניתנים במסגרת גיוס הון (כגון ייעוץ משפטי, פיננסי וחשבונאי) ניתן לקיזוז, שכן ההון המגויס משמש לביצוע עסקאות חייבות במע"מ.

   לעומת זאת, כאשר חברת האם משמשת כחברת אחזקות ניתן ללמוד גם מעמדה חייבת בדיווח מס' 01/2016 – כי ניכוי מס התשומות יהיה ניתן באופן מדורג, וגם מפסיקה בנושא ע"מ 1272-05-22, תמד"א נקבע כי נדרש להראות קשר ישיר בין התשומה לבין עסקה חייבת לצורך קיזוז מס תשומות.

   קרי, ללא פעילות עסקית ממשית יתכן כי החברה לא  תהיה "עוסק" לצורכי מע"מ, ואי קיזוז מס התשומות בגין גיוס ההון, עלול להוביל לייקור משמעותי של תהליך הגיוס.

   לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) בועז כהן, ממשרדנו.