מבזק מס מספר 1055 - 6.3.2025

ביום 12.2.2025 פורסמה החלטת בג"ץ 28190-08-24 (אלעד וייסטוך ואחרים נ' מס רכוש וקרן פיצויים), בעתירה שהוגשה על ידי מספר ניזוקים (יחידים), בגין נזקים שנגרמו להם בשל אובדן הכנסות דמי שכירות מדירות שהושכרו על ידם הנמצאות ביישובי ספר אשר פונו כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל.

נושא הזכאות לפיצויים במסגרת מלחמת חרבות ברזל למשכירי דירות באזורים מפונים נדון בהרחבה במבזקנו מס'1027 מיום 1.8.2024.

נבהיר כי כל הנאמר במבזק זה, מתייחס לבעלי דירות מגורים שהושכרו למטרת מגורים בישובי ספר, הנמצאים באזורי קו עימות, כדוגמת קריית שמונה בצפון ושדרות בדרום.

בהחלטתם, קבעו שופטי בג"ץ כי דין העתירה להידחות וכי משכירי דירות ביישובי ספר אשר פונו במלחמת חרבות ברזל, במקרה שבו בעלי הדירות לא נדרשו לדווח על הכנסתם משכירות כהכנסה עסקית, והדירות לא ניזוקו בעקבות הלחימה מפגיעה ישירה, אינם זכאים לפיצוי בגין אובדן הכנסות דמי השכירות, אף שמדובר באופן חד משמעי בנזק עקיף שנגרם כתוצאה מהמלחמה, ועל אף הימצאות הדירות ביישובי ספר באזורי קו עימות.

לדעתנו, היה מקום לנהוג בעתירה זו באותה דרך בה נהג בג"ץ בעתירה קודמת, שהוגשה על ידי העותרים ונדחתה על הסף ביום 16.6.2024 בבג"ץ 4757/24 מחמת אי-מיצוי הליכים, ללא דיון בעתירה לגופה, ולא לקבוע מסמרות לגופו של עניין, כפי שנעשה. בקביעתו האמורה, סתם בג"ץ את הגולל על סוגייה שנויה במחלוקת זו וסיים את הדיון בנושא חשוב זה, שהיה מקום לקיים בו דיון רחב ושיח מעמיק.

לגופו של עניין, לדעתנו, לא היה מקום לפרשנות שניתנה על ידי ביהמ"ש לתקנה 3 להגדרת "שווי של נזק עקיף" שבתקנה 1 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג- 1973 (להלן- "התקנות").

ונסביר:

מקורו של נזק עקיף עשוי להיות מ- 2 גורמים:

1. כתוצאה מנזק ישיר (לדוגמה, דירת המגורים נפגעה פגיעה ישירה ולכן לא ניתן להשכירה). במקרה כזה, התקנות אינן מגבילות את הזכאות לפיצוי וכך גם עמדת רשות המיסים.

2. כתוצאה מחוסר האפשרות לנצל נכסים עקב המלחמה. כמו במקרה הנדון בעתירה, לא ניתן היה להשכיר את הדירות ולבעליהן נגרם נזק עקיף עקב אובדן הכנסות שכירות.

במקרה שנזק נגרם כאמור מהגורם השני כאמור לעיל, מגבילה תקנה 2 לתקנות את הזכאות לפיצוי לניזוקים בענפים מסוימים בלבד: חקלאות, בתי מלון (וכו'), תעשיה, אולמות שמחה מסעדות וכו'. בנוסף, תקנה 3 מוסיפה זכאות לפיצוי גם "כשהנזק נגרם מחמת הפסקת פעילות במסחר ובשירותים" (מעין סעיף סל) כענפים שהפועלים בהם זכאים אף הם לפיצוי.

ברור שהשכרת דירת מגורים אינה באה בגדר הענפים שבתקנה 2. השאלה הנשאלת היא, מדוע לטענת רשות המיסים, ומדוע מחליט בג"ץ כי היא אינה באה בגדר פעילות "במסחר ובשירותים", שנקבעה בתקנה 3?? האם השכרת 30 דירות מגורים היא ענף פעילות אחר מהשכרת דירה אחת?

לצערנו, ביהמ"ש העליון בהחלטת בג"ץ אינו מעמיק בשאלה זו, וקובע באופן שרירותי, מבלי לנמק ומבלי לברר את השאלה, כי השכרת דירה למגורים אינה פעילות הנכללת בהגדרת "פעילות במסחר ובשירותים" שבתקנה 3, כדלקמן:

"במקרה דנא, לשון התקנות ברורה, חד-משמעית ואינה מותירה מקום לספק. "שווי הנזק" לעניין "נזק עקיף" נקבע בתקנה 1 לתקנות, שם נאמר כי "כשהנזק הוא מחמת אי אפשרות לנצל נכסים בענפים שלהלן…". …….. בשים לב לאמור, "נזק עקיף" אשר אינו בענפים המנויים ואינו מחמת "פעילות במסחר ובשירותים", איננו נזק בר פיצוי." (פסקה 18 להחלטה)

אין ויכוח כי לשון התקנה המגבילה את הפיצוי רק לענפים שנקבעו, אכן ברורה. אולם, ביהמ"ש אינו עוסק כלל בשאלה לאיזה ענף יש לשייך את פעילות השכרת הנכסים.

ביהמ"ש העליון ראה בהשכרת דירת מגורים "פעילות פרטית" ולדעתנו, כאן נפלה טעות בהחלטתו.

השכרת דירת מגורים, כמו למשל השכרת חנות הינה פעילות עסקית (אמנם פאסיבית) ומקור ההכנסה הינו סעיף 2(6) לפקודה. החקיקה בפקודת מס הכנסה הקובעת פטור ממס או שיעורי מס מוגבלים אינה רלבנטית לנושא הפיצויים. מדובר בפעילות עסקית וכלכלית לכל דבר, שאמנם לרוב אינה מגיעה כדי "עסק", עם זאת, להבחנה בין הכנסה לפי סעיף 2(6) או 2(1) אין דבר וחצי דבר לענייננו.

ואם בענף כלכלי עסקינן, תקנה 3 נוקטת לשון כללית: "פעילות במסחר ובשירותים" ואינה מבחינה בין השכרת נכסים (כגון משרדים וחנויות) לבין השכרת דירות למגורים.

כלומר, אם פעילות השכרה נכללת בפעילות "מסחר ושירותים", אין סיבה להניח שהשכרת חנות נכללת בפעילות "במסחר ובשירותים" והשכרת דירה למגורים אינה נכללת בה.

אנו קוראים למנהל לאמץ את קביעת בג"ץ בסיפא של ההחלטה, לאחר פסיקה זו, כדלקמן: " יש מקום שיגובש הסדר מקיף שיינתן מענה הולם למשכירי הדירות הפרטיים שאבדו את הכנסתם בשל פינויים של השוכרים מאזורי העימות."

למשרדנו ניסיון עשיר בתחום הטיפול בפיצויי מלחמה, הן בליווי בהגשת תביעות במסלול האדום לניזוקים שמקום מושבם ביישובי ובאזורי ספר, והן בייצוג בהגשת השגות ועררים וייצוג בוועדות ערר.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר, ממשרדנו.

ביה"ד האזורי (ב"ל 69810-03-22) דחה ביום 12.2.25 את תביעתו של חיים זאב רונן (להלן: המבוטח) לניתוק התושבות מישראל והחזר דמי הביטוח ונקבע כי היעדרות ממושכת לצורכי לימוד בחו"ל איננה מצביעה על ניתוק זיקת התושבות לישראל, בהעדר אינדיקציה ברורה לעשות כן.

• בחוק הביטוח הלאומי אין הגדרה למעמד "תושב" המעמד נקבע בפסיקות ביה"ד עפ"י מירב הזיקות שיש למבוטח.

• עוד נקבע בפסיקה כי עצם שהות לפרקי זמן ממושכים בחו"ל אינה מצביעה בהכרח על ניתוק התושבות לישראל בהיעדר אינדיקציה ברורה לעשות כן.

תמצית עובדתית

• המבוטח יליד 1996 עבר בחודש ספטמבר 2016 לארה"ב ומאותה העת שהה מרבית זמנו בחו"ל (עד חזרתו בשנת 2022) כאשר בכל תקופה זו שילם המבוטח דמי ביטוח כתושב ישראל.

• בשאלון התושבות שהוגש ביום 22/7/2021 הודיע המבוטח כי הוא שוהה בחו"ל לצורך לימודים.

• בשנת 2022, כאמור לעיל, שב המבוטח ארצה, התחתן והשתקע במגדל העמק.

טיעוני הצדדים

• המבוטח טען כי לאחר מספר שנות שהות בחו"ל נודע לו כי הוריו ממשיכים לשלם עבורו את דמי הביטוח, ולפיכך ביקש לבטל את התושבות רטרואקטיבית ולקבל בחזרה את דמי הביטוח ששולמו. לטענתו, נסע לארה"ב למטרת לימודים (לימודי רבנות) והן בכוונה להשתקע בה, לפיכך אין לראות בו כתושב ישראל בתקופה הרלוונטית.

• לטענת הביטוח הלאומי (להלן: ב"ל) מבוטח השוהה בחו"ל למטרת לימודים, ממשיך להיחשב כתושב ישראל עד 5 שנים. תושבתו נקבעה בהתאם להצהרתו לפיה מטרת שהייתו בארה"ב לצורך לימודים.

ההליך בביה"ד והכרעת ביה"ד

• בדיון שהתקיים נקבעו השאלות שעלו לדיון, כדלקמן:

• האם יש לראות במבוטח כתושב חוץ או כתושב ישראל בתקופה משנת 2016 עד חודש 4/2020 (אז נקבע שאינו תושב ישראל מחודש 5/2020)?

• האם המבוטח זכאי להחזר דמי ביטוח בגין התקופה שבמחלוקת?

ביה"ד מגיע למסקנה שיש לדחות התביעה מהטעמים הבאים:

• המבוטח אזרח ישראל, מוחזק כתושב ישראל כל עוד לא נקבע אחרת ולפיכך חייב בדמי ביטוח.

• על המבוטח לעדכן את הב"ל בדבר מעמדו, משלא עשה כך במועד, "אין לו להלין אלא על עצמו".

• ביה"ד נשען על פס"ד לבנה חג'ג' בביה"ד הארצי: "……כי למוסד אין ידיעה ולא יכולה להיות בדבר מעמד המבוטח בדבר הכנסתו ודמי ביטוח שהוא חב. לאור האמור אין המוסד יכול ליידע פרטנית את המבוטח, בדבר מעמדו וכפועל יוצא מכך עצם חבותו בדמי ביטוח ושיעורם".

• ביה"ד נשען על הפסיקה כי עצם שהות בחו"ל לפרקי זמן ממושכים אינה מצביעה בהכרח על ניתוק זיקת התושבות לישראל.

• המבוטח לא הודיע על כוונתו הנטענת "להגר ולהשתקע" בחו"ל, טענתו בעניין זה הועלו בדיעבד לצורך ההליך דנן.

• המבוטח הצהיר בתצהיר העדות הראשית כי בארה"ב למד בישיבת חב"ד מ- 2016 ועד חודש 10/2022 עת שב ארצה. בסוף שנת 2019 הוסמך לרב בארה"ב ונהג להגיע לארץ רק לביקורים.

• לטענתו, לפיה לא הייתה לו כוונה לחזור ארצה לא הוכחה ולא נתמכה במהומה. לטענתו, "הוריו ידעו כי אין לו כוונה לחזור, ולמרות זאת המשיכו בתשלום דמי הביטוח". טענה זו מלמדת כי הוריו (שלא הובאו למתן עדות מצד המבוטח) ביקשו לשמור עבורו על רשת ההגנה הסוציאלית מכוח חוק הביטוח הלאומי.

• בשאלון התושבות נשאל מפורשות מטרת השהות בחו"ל ונתנו לו מספר אופציות לרבות הגירה, לימודים, עבודה וכו'. במודע בחר לציין כי מטרת שהותו "לימודים" בכל התקופה הרלוונטית.

• המבוטח נהנה מרשת הגנה של החוק בתקופת שהותו בחו"ל ואין באי ההיזקקות לגמלאות המל"ל בכל התקופה זו כדי להקנות לו זכות לדרוש חזרה את דמי הביטוח ששילם, בדיעבד.

• העובדה שבסופו של דבר חזר ארצה בשנת 2022 והשתקע בישראל מלמדת כי לא הייתה לו כוונה להשתקע בחו"ל.

לאור כל האמור ביה"ד דחה את תביעתו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן, ממשרדנו.