במבזקנו זה נמשיך ונעסוק בהיבטי מיסוי בינלאומי הנובעים מתיקון מספר 277 לפקודה ("תיקון החקיקה"). כידוע, סעיף 62א לפקודה קובע מצבים בהם הכנסתה של חברת המעטים, כולה או חלקה, תחשב כהכנסתו של יחיד תושב ישראל.
להלן קישור למצגות של משרדנו בנושא: תיקון החקיקה.
להלן מובאים שני מצבים אשר סעיף 62א(א1) ("הסעיף") מייצר בהם עיוות, ללא פתרון בהוראות החוק:
-
פעילות של חברה ישראלית בחו"ל:
לחברת מעטים ישראלית הכנסה מפעילות עסקית בחו"ל. בגין פעילות זו, מתחייבת החברה במס במדינת הפעילות תחילה. בתום השנה, מגישה החברה דוח בישראל בו היא מדווחת על ההכנסה החייבת הזרה, דורשת כזיכוי את המס ששולם בחו"ל ומשלימה למס החברות הישראלי, ככל שנדרש.
כאשר מחילים את הוראות הסעיף, חלק ההכנסה החייבת של החברה, העולה על רווחיות בשיעור 25%, מיוחסת ליחיד כהכנסה חייבת מיגיעה אישית ונרשמת כהוצאה, לצרכי מס בישראל, אצל החברה.
מה קיבלנו? מחד, ברמת החברה, ההכנסה החייבת בישראל נמוכה מההכנסה החייבת בחו"ל, כך שסכום הזיכוי מהמס הזר שעומד לרשות החברה הינו בגין הכנסה נמוכה יותר, דבר שיכול אף ליצור מצב של עודף זיכוי שלחברה אין כיצד לנצל אותו.
מאידך, בעל השליטה מתחייב במס שולי על הכנסה מיגיעה אישית, שהופקה מחוץ לישראל, מבלי לקבל זיכוי מהמס הזר ששולם בחו"ל בגין הכנסה זו.
כלומר, על אף שרואים לצרכי מס בישראל את ההכנסה כאילו הופקה בידי בעל השליטה בחברה, ככל שלא תיקבע הוראה מפורשת אחרת, לכאורה הוא אינו יכול לדרוש כזיכוי ממסי חוץ את סכום המס הזר ששולם בגין ההכנסה המיוחסת אליו.
-
פעילות של בעל שליטה ישראלי באמצעות חברה תושבת חוץ:
במבזקנו מספר 1050 דנו באפשרות לטענה בדבר היעדר תחולת סעיף 62א(א1) על חברות תושבות חוץ לאור הגדרות הסעיף בשל הגדרת "הכנסה חייבת" ו- "רווחים צבורים". ואולם, אילו הוראות הסעיף תחולנה על חברות זרות (וצפוי כי אלו אכן תחולנה), מתגלה סוגיית הזיכוי מהמס הזר אף ביתר שאת, לאור הניכוי במקור החל בעת חלוקת דיבידנד מהחברה תושבת החוץ לבעל השליטה בישראלי בחברה:
החברה הזרה מתחייבת במס חברות במדינת החוץ בגין מלוא הכנסתה, שכן דיני המס במדינת החוץ אינם קובעים הסדר דומה לזה הקבוע בסעיף 62א(א1) באשר לרישום הוצאה בחברה בגובה ההכנסה המיוחסת ליחיד. במקביל, באותה שנת מס, מתחייב בעל השליטה במס שולי בגין הכנסה כאמור, העולה על רווחיות בשיעור 25%, מבלי לקבל זיכוי מהמס הזר בו התחייבה החברה, ככל שלא תקבענה הוראות אחרות. כלומר, באותה שנת מס, משלמת החברה הזרה מס חברות בגין מלוא הכנסתה וגם, משלם היחיד מס שולי בגין ההכנסה המיוחסת אליו.
כאשר תחלק החברה הזרה דיבידנד לבעל השליטה, הרי שסכום הרווחים הניתנים לחלוקה בחברה הזרה הינו מלוא הרווח הנקי שרשמה החברה. בגין מלוא רווח זה, הכולל גם הכנסה שכבר חויבה במס בישראל בידי היחיד, תגבה מדינת החוץ ניכוי מס במקור. לצרכי מס בישראל, סכום הדיבידנד השווה להכנסה שחויבה במס בידי היחיד בשל הוראות הסעיף, יראו כאילו לא חולק, כך שסכום הדיבידנד בידי היחיד הינו נמוך מסכום הדיבידנד בגינו נוכה מס במקור במדינת החוץ. בהתאם להוראות הזיכויים בפקודה ולשיטת הסלים, בהעדר הסדר ספציפי, הניכוי במקור במדינת החוץ המיוחס ליחיד לפי הוראות הסעיף "הולך לאיבוד".
אלו הן רק שתיים מיני מגוון דוגמאות וסוגיות העולות מתיקון החקיקה בהיבטי המיסוי הבינלאומי. ברי כי רשות המיסים כלל לא נתנה את הדעת על היבטי המס הנובעים מתחולת החקיקה החדשה במישור הבינלאומי, בניגוד להסדרים שנקבעו בחקיקות אחרות בתחום כגון הוראות החמי"ז והחנ"ז, דבר המייצר פוטנציאל רב לתקלות מס, שאילו לא יוסדרו, יביאו לתוצאה של כפל מס ואף יותר מזה.
טוב תעשה רשות המיסים אילו תסדיר בכתובים היבטים שונים אלו.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) סאלי חדד גליבטר ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.
שיתוף:
