בהמשך למבזקינו הקודמים בדבר תיקון 277 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן " התיקון" ו-"הפקודה") (ראו מבזק 1048, 1047, 1046), במבזק זה נסקור את עיקרי סעיף 62א(א1), אשר בתנאים מסוימים קובע ייחוס חלק מהכנסתה החייבת של החברה לבעל מניות פעיל בה כהכנסתו מיגיעה אישית אשר מקורה הינו סעיף 2(1). במבזקים הבאים נעסוק במקרים נוספים ובכלל זה בהכנסות שמקורן בשותפות.
נבהיר כי סעיף זה אינו עוסק ב"שכירים המתחפשים לחברות", דוגמת מנכ"לים או נותן שירות לאדם אחד בלבד, אלא חל באופן רחב גם על חברות עם פעילות עסקית ממשית ועניפה. ובכלל זה, חברות בעלות מלאי משמעותי, מספר רב של לקוחות וכאלו המעסיקות גם מאות עובדים. ובכל זאת, גם חברות כאמור עשויות להיכלל תחת תחולת הסעיף, כאשר "חטאן" הוא שהן נהנות משיעור רווח העולה על 25%.
התנאי מתקיים אם אחד מהמחזיקים המהותיים מחזיק רווחים נצברים שעולים על 750,000 ₪, בחיבור של כל החברות המעטים שבהן הוא מחזיק מהותי (ולא רק בהחברה הנבדקת).
במידה ותנאי הסף מתקיימים תיחשב חלק מההכנסה החייבת של החברה (מפעילות עתירת יגיעה אישית), כהכנסתם של כל אחד מבעלי המניות שהינו בעל מניות פעיל בחברה, כל אחד לפי חלקו היחסי ברווחי החברה.
הסכום שייוחס יהיה הרווחיות העודפת מעל 25% מפעילות עתירת יגיעה אישית. כלומר אם ההכנסה החייבת מפעילות עתירת יגיעה אישית הינה 35% מההכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית, הרי שייוחס בין בעלי המניות הפעילים 10% מההכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית.
(*במידה ויש הוצאות לצדדים קשורים, החברה נדרשת להצהיר כי תשלומים אלו אינם על מנת להימנע ממס או להפחית מס באופן בלתי ראוי)
תמצית הגדרות:
״חברת מעטים״– כמשמעותה בסעיף 76, ואינה חמי"ז, חנ"ז, חברה מועדפת, חברה מוטבת או מפעל מאושר.
ההכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית: הכנסה שאינה – כל אחת מהכנסות אלה, לרבות הכנסה כאמור שנחשבת כהכנסה מעסק:
הכנסה מריבית, מהפרשי הצמדה או מדמי ניכיון;
הכנסה מדיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה;
הכנסה מדמי שכירות;
תמורה ממכירת נכס, כמשמעותה בסעיף 88 ;
הכנסה ממכירת נייר ערך כהגדרתו בסעיף 88 המהווה מלאי עסקי;
תמורה ממכירת זכות במקרקעין, לרבות זכות במקרקעין שאילו הייתה בישראל הייתה זכות במקרקעין, או זכות באיגוד מקרקעין, לרבות איגוד שבבעלותו מקרקעין, שאילו היו בישראל היה איגוד מקרקעין;
שיעור הרווחיות: הכנסה חייבת מפעילות עתירת יגיעה אישית חלקי הכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית.
רווחים נצברים: כהגדרתם בסעיף 77(א) כלומר הנמוך מבין רווחים ראויים לחלוקה במסלול המס או סכום הרווחים כהגדרתם בסעיף 302(ב) לחוק החברות בתוספת רווחים שהוונו והכל מיום הקמת החברה.
מחזיק מהותי: יחיד תושב ישראל, שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב- 30% לפחות מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחברת מעטים; לעניין זה, "יחד עם אחר" – כהגדרתו בסעיף 88 .
בעל מניות פעיל: יחיד תושב ישראל שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב- 30% לפחות מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחברת מעטים או בעל מניות בחברת מעטים שהכנסתה, כולה או חלקה, נובעת מיגיעתו האישית, ובכלל זה מי שמשתתף בניהול החברה, למעט כחבר דירקטוריון בלבד; לעניין זה, "יחד עם אחר" – כהגדרתו בסעיף 88.
לסיכום: עידן חדש!! החוק החדש יוצר פגיעה משמעותית בעקרונות המיסוי הדו-שלבי בעבור חברות פרטיות רבות. על ידי ייחוס חלק מהכנסות החברה ישירות לבעל מניות פעיל בה. מהלך זה לא רק מכרסם בעיקרון המיסוי הדו-שלבי, אלא גם יוצר חוסר ודאות ופוגע ביכולת של חברות לנהל את פעילותן בצורה יעילה ומאוזנת מבחינה כלכלית ומיסויית.
לאור הנתונים השונים וההגדרות המורכבות בחוק, לעיתים לא ניתן לקבוע בוודאות האם החוק חל או לא, דבר שמוביל לאי ניהול תקין ולחוסר יציבות בהחלטות עסקיות.
ביום 29.12.2024 דחה ביה"ד לעבודה (ב"ל 31142-03-22) את תביעתה של פלונית (להלן: המבוטחת) לתשלום דמי לידה לאחר שנקבע שעבודתה אצל אביה לפני הלידה לא הייתה במסגרת יחסי עובד מעסיק.
רקע חוקי
סעיף 1 לחוק מגדיר עובד "לרבות בן משפחה אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד. לעניין זה "בן משפחה" אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות".
עוד נקבע בפסיקה כי במקרה של קרובי משפחה לא תמיד תהיה הקפדה על מלוא הסממנים המאפיינים יחסי עובד ומעביד עפ"י כל המבחנים שהתפתחו מעת לעת בפסיקה.
עם זאת נקבע בעניין ,,מדלסי" כי לצד ההקלה בשרטוט גבולות ההגדרה, הוחמרו אמות המידה הראייתיות הנדרשות עפ"י הפסיקה לצורך הוכחה של הגרעין המהותי של ההתקשרות הנדרש לגבוש זכאות של קרוב משפחה המבצע עבודה.
עוד נפסק כי יש לבחון בקפידה טיב היחסים: האם מדובר במערכת התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות.
תמצית עובדתית
המבוטחת הוסמכה כעורכת דין בינואר 2020. ביום 26.01.2021 הגישה תביעה לדמי לידה וטענה כי עבדה אצל אביה בעל משרד עו"ד מ-2/2020.
ביום 6.12.2022 הודיע הב"ל כי נתקבלה החלטה ב- 29.11.2022 לפיה נדחתה התביעה בהיעדר יחסי עובד – מעסיק בינה לבין אביה.
תמצית טיעוני הצדדים
טיעוני המבוטחת:
החלה לעבוד אצל אביה לאחר הסמכתה כעו"ד, נערך הסכם לפיו השכר יקוזז כנגד חוב לאביה בגין שכר לימודים.
הוצגו מסמכים המאשרים טיעון זה.
המבוטחת קיבלה תלושי שכר והמחאות, אך לא הפקידה אותן משנדרשה לפרוע את ההלוואה לפי הסכם העבודה.
לעיתים ובשל מצוקה כלכלית, ביקשה לקבל תשלום בפועל, הדבר בוצע בהעברה בנקאית.
עיקרי הב"ל
לא בוצע פיקוח על עבודת המבוטחת, השכר שולם ללא מעקב שעות ואין הוכחה לעבודה שבוצעה, המסמכים שצורפו מעידים לכל היותר על עזרה משפחתית.
לא היה עובד שביצע את העבודה קודם גם לאחר שיצאה לחופשת לידה.
לכאורה, המבוטחת פרעה את החוב בגין שכר הלימוד 3 חודשים לאחר חזרתה מחופשת לידה, אולם טענה לפני פקידת תביעות של ב"ל, שלא קיבלה שכר עד 2/2022 בשל קיזוז החוב.
לא הובאה עדות מעבר לעדות המבוטחת, אביה ייצג אותה בהליך ונמנע מלהעיד, כך שלא הוצגה מלוא התמונה לפני ביה"ד.
דיון והחלטה
ביה"ד דחה את התביעה בעיקר מהטעמים הבאים:
לא הוכח שהתקיים הגרעין המהותי שהוא ביצוע עבודה תמורת שכר. כאשר למעשה לא הוכחו סדירות והקשר בינם לבין ביצוע העבודה.
היו סתירות רבות בגרסאות וחוסרים רבים בראיות על מנת להוכיח תשלומי שכר.
לא הוכחה מסגרת עבודה קבועה או הספק כלשהו שנדרש. ביה"ד לא שוכנע בקיומה של זיקה ברורה בין השכר הרשום בתלושים לבין העבודה בפועל.
לא נדרשה לדווח נוכחות, למרות שהעידה בעצמה על רישום שעות עבודה, דבר שלא נזכר בתצהיר.
בתצהיר לא ניתן פירוט מספק לגבי מהות העבודה שבוצעה בפועל אלא הובאה אמירה כללית.
לא היה עובד אחר שמילא תפקידה ואיש לא החליף אותה בזמן חופשת הלידה.
ביה"ד קבע כי לא נפל פגם בקביעת הב"ל שמדובר "בעזרה משפתית" ולכן התביעה נדחית.