מבזק מס מספר 1042 - 5.12.2024

במסגרת הצ"ח "התוכנית הכלכלית" מיום 4.12.2024, נכללים מאות תיקונים. מטבע הדברים ב"חוק הסדרים" שכזה, רק הבולטים שבהם נדונים ממש.

בחרנו להציג כמה תיקונים קטנים אך דרמטיים מסימן ג' להצעת החוק שכותרתה "צמצום ההון השחור":

א. סעיף 32 לפקודה מכיל רשימה ארוכה של הוצאות שאינן מותרות בניכוי.

מוצע להוסיף עליהן:

• הוצאה ששולמה תוך הפרת "חוק המזומן", קרי הוצאה ששולמה במזומן בסכום העולה על 6,000 ₪ – לא תותר בניכוי !

• כל מי שחייב בניהול פנקסי חשבונות (סעיף 130 לפקודה, שזה כמעט כל הנישומים), יאסר עליו מעתה לשלם במזומן סכומים כוללים העולים על 200,000 ₪ בשנה !

מי ששילם סכומים מצטברים העולים על 200,000 ₪ לשנה – הוצאותיו שמעבר לסכום זה, לא יותרו לו בניכוי  !

• ידועים המושגים "חשבוניות ישראל", ו"מספרי הקצאה" – הטורדים כיום את מנוחתם של מרבית העוסקים המורשים בישראל.

עד עתה מי שקיבל שרות, שילם וקיבל חשבונית מס בסכום העולה על התקרה (עד סוף שנת 2024 – 25,000 ₪, ומשנת 2025 כנראה – 20,000 ₪, הכל לפני מע"מ), שלא קבלה "מספר הקצאה" – לא היה יכול לקזז את מס התשומות הגלום בחשבונית המס שקיבל. הוראת חוק חדשה זו בחוק מע"מ, היא כבר בגדר חדשות ישנות:

מעתה המחוקק דורש הקבלה גם לעניין מס הכנסה: חשבונית מס שקיבל נישום, וסכומה (לפני מע"מ)  עולה על התקרה כאמור,  אשר אין בה "מספר הקצאה" – לא תותר כהוצאה לצורכי מס !

ממש לא למותר לציין, כי עצם קביעת סכום תקרה מירבי לחשבונית מס אשר חריגה ממנו בלא קבלת "מספר הקצאה", תשלול את ניכוי ההוצאה כליל, הינו בגדר רעידת אדמה סמויה, בדיני המס:

מן המפורסמות הוא כי בשונה מחוק מע"מ – בו קבע המחוקק במפורש כי לא ניתן לנכות מע"מ תשומות בלי קיומם של חשבונית מס או "מסמך אחר" – הרי שבעניין מס הכנסה, המחוקק לא קבע דבר, ואקסיומה עובדתית זה שנים היא כי די בקיומה של ראייה לקיומו של תשלום או עמידה בהוצאה, כגון חוזה או אף קבלה בלבד – כדי שההוצאה תנוכה לצורך קביעת ההכנסה החייבת.

מעולם לא נקבע בעבר, כי תנאי להכרה בניכוי הוצאה הוא קיומה של חשבונית מס, בלי כל קשר לסכומה או גובהה.

חשוב גם לציין כי שינוי תפיסה דרמטי זה, הינו רק תוצאה לשונית (ולא חד משמעית) של נוסח הסעיף המוצע, אך בדברי ההסבר – אין כל התייחסות או ניסיון להתמודד מקצועית עם סוגיה זו.

בדברי ההסבר נכתב רק שהמחוקק מעוניין להתמודד עם תופעת חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין… וכן כי "תיקון זה נועד לייצר הקבלה בין הכלל החל בניכוי תשומות בהתאם לחוק מע"מ , לבין הכלל אשר יחול על ניכוי הוצאות".

בדברי ההסבר אין אף מילה על שינוי גישה דרמטי, אשר ידרוש מעתה קיום חשבונית מס, כדי להתיר הוצאה בניכוי גם לעניין מס הכנסה.  לא זו הדרך לשנות עקרונות יסוד בהלכות המס.

ומכיוון שחיקוק מוצע זה הוא אגרסיבי, ולא מנומק כהלכה – לא מן הנמנע כי יטען כנגד הפרשנות הפשטנית העולה מהסעיף המתוקן, ככל שיחוקק, כי רק אם תוצא חשבונית מס כזו, שלא ניתן לה מספר הקצאה, הרי שההוצאה לא תוכר בניכוי, בדיוק לפי לשון הסעיף המוצע. קיומה של חשבונית מס כזו עלול אכן להקים חשש שמי שהפיק אותה עשה זאת שלא כדין, והיא עלולה לפגוע באוצר המדינה, כמאמר דברי ההסבר הצה"ח.

ואולם, ככל שלא תוצא כל חשבונית מס, ועצם עמידתו של הנישום בתשלום,  תוכח בדרך אחרת כגון תעוד ההעברה בנקאית ו/או בקיום קבלה,  הרי שהדבר יכול לעמוד גם לשונית – בדרישות הסעיף החדש, וגם בקיום מטרת התיקון המוסברת במפורש בדברי ההסבר – כך שבמצב זה, אין כל חשש בקיומה של חשבונית מס שהוצאה שלא כדין,  שכן היא לא הוצאה כלל.

ב. ועתה לתיקון מוצע הגיוני ומתבקש:

סעיף 32א לפקודה קובע כי תשלומים ששילם נישום ואשר היה אמור לנכות מהם מס במקור ולא ניכה, הרי שהללו לא יותרו לו בניכוי, אלא אם הגיש דיווח מפורט אודות מקבלי התשלומים, הסכומים ששולמו להם, ונתונים מפורטים אחרים.

תוצאה ישירה מנוסח הסעיף הקיים עד היום היא כי רבו המקרים שבהם:  מחד – לא נוכה מס במקור אשר היה אמור להיות מנוכה, חייב המס (מקבל התשלום), אינו משלם את המס המתבקש מהתשלומים שקיבל, לרבות מקרים שהחייב נעלם, מת או פשט את הרגל, ומאידך – משלם התשלום שלא עמד בהוראת החוק, ולא ניכה המס במקור כפי שהיה צריך לנכות, די בכך שהגיש את הדוח המפורט כאמור, וכל תשלומיו הותרו בניכוי.

מי יצא בחסרון כיס ממצב זה ? המדינה.

עתה מוצע להוסיף בחקיקה כי לא די שמי שלא ניכה המס במקור שהיה חייב לנכותו לפי הוראות החוק, יגיש לפקיד השומה את הדוח האמור – אלא תנאי הכרחי לעצם התרת ניכוי תשלומיו אלו כהוצאה, הוא – כי יעביר גם את המס שהיה אמור לנכות במקור, לפקיד השומה.

במבזקים הבאים, ועם התקדמות הליכי החקיקה, נוסיף ונאיר לכם נקודות חשובות מהתיקונים המוצעים, ואלו שיעברו בסופו של דבר.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביה"ד האזורי (ב"ל 3183-04-23) קיבל ביום 5/11/2024 את תביעתו של עאמר עמירה (להלן: המבוטח) והכיר בנפילה במדרגות היורדות מחוץ ובצמוד לביתו, בדרכו לעבודה כתאונת עבודה.

רקע חוקי

סעיף 80 (1) קובע: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו, או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". פס"ד ביה"ד הארצי (איילת מזרחי – המוסד לביטוח לאומי) קובע כי נפילה ברשות הרבים, תיכנס בגדר סעיף 80 (1).

תמצית עובדתית

המבוטח גר בבניין בן 4 קומות. שתי הקומות התחתונות גרים הוריו. שתי הקומות נבנו על ידי המבוטח. בקומה השלישית מתגורר המבוטח עם משפחתו והקומה הרביעית משמשת לשימוש משותף של ההורים ושלו. גרם מדרגות לולייני צמוד לבניין מבחוץ ועולה מקומת הקרקע לקומה הרביעית. המדרגות נבנו על ידי המבוטח ואביו.  ביום 26.6.2021 יצא המבוטח מדירתו בדרכו למשמרת בעבודתו כאח מוסמך בבית חולים מעייני הישועה. המבוטח נפל במדרגות היוצאות מחוץ ובצמוד לביתו בקומה ה- 3 של הבניין בו מתגורר עם הוריו.

עיקר טענות המבוטח – המדרגות נבנו במשותף עם אביו מתוך רצון משותף לכניסות נפרדות לכל בית, הבן והאב משלמים ארנונה בהתאם לחלק היחסי בבניין. חשבון המים משולם ע"י האב במלואו מחמת קושי לחלקו מול הרשות. הבן משלם לאב את חלקו היחסי לטענתו, משיוצא מדלת ביתו עומדת לו החזקה כי עבר לרשות הרבים.

עיקר טיעוני הביטוח הלאומי (להלן: ב"ל)

לא הוכח כי הנפילה אירעה ברשות הרבים בכל הרישומים של המבוטח, אין איזכור למקום הנפילה ויש לפרש זאת לחובת המבוטח. מסמכים רפואיים מזמן אמת לא מספקים מידע ביחס לנפילה ברשות הרבים. במכתב השחרור מהמיון נכתהב כי נפל במדרגות ביתו. בחקירתו ע"י חוקר הב"ל נמסר כי נפל במדרגות בין הקומה השלישית לשניה, קרי ברשותו הפרטית.

דיון והחלטה

המבוטח מתגורר בבניין בן 4 קומות הבנוי על שטח המוחזק ע"י משפחתו המורחבת מזה שנים.

ביה"ד קובע כי הוכח שהמבוטח נפל במדרגות החיצוניות לביתו, המשותפות לו ולהוריו, לאחר שכבר ירד מגובה קומה ה- 2.

תאונה שאירעה מחוץ לדלת הבית, בדרך לעבודה היא תאונת עבודה, אלא אם יוכח שלמבוטח "השליטה המלאה" על סיכוני הדרך (הלכת אליהו דהן). מבחן השליטה על סיכוני הדרך אינו מבחן קנייני אלא מבחן של שליטה.

"כאשר מדובר בבית פרטי המחולק ליחידות דיור נפרדות בדומה למקרה שלפנינו "יש לבחון האם כל יחידת דיור מתנהלת בפני עצמה, ובכלל זה האם מדובר במשק בית נפרד. ככל שיתברר כי ביחידת הדיור קיים משק בית נפרד אין הצדקה כי את האחריות לסיכונים המצויים בשטח המשותף יישא הדייר או הבעלים שכן הוא אינו שולט בסיכונים המצויים בשטח באופן בלעדי"". (הלכת – נאיל ארפאעיה).

במקרה הנדון אין חולק כי המבוטח גר עם אשתו וילדיו בקומה ה- 3 והוריו בקומות הראשונות, כל משפחה מנהלת משק בית עצמאי. "…התובע הוכיח שנפל בגרם המדרגות הנמוך מהקומה השנייה, היינו – חלק אשר משותף בוודאות לתובע ולהוריו ולכן לא ניתן לקבוע כי השליטה בו נתונה לתובע באופן בלעדי".

(נציין כי קביעת מיקום הנפילה, במסקנת הפסק קצת מוזרה, שכן קצת למעלה ממסקנת הפסק  נכתב: "במסגרת חקירתו הנגדית התבקש התובע לסמן… את מקום הנפילה… והוא סימן את החלק התחתון של המדרגות, היינו מתחת לדלת הדירה בקומה השלישית בה הוא גר ומעל קו הקרקע…"  ההדגשה אינה במקור)

בשורה האחרונה קובע בית הדין בפשטות כי נפילתו במדרגות החיצוניות לדלת ביתו, המשותפות לו ולהוריו המנהלים משק בית עצמאי, נחשבת כנפילה ברשות הרבים, או "שלא היתה לו שליטה מלאה על סיכוני הדרך". התביעה התקבלה והחבלה הוכרה כפגיעה בעבודה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.