ביום 15.10.2024  התקבל פס"ד של ביהמ"ש המחוזי  בעניין  חברת איסתא ספורט בע"מ (ע"מ 54599-03-23) (להלן – החברה), כנגד החלטות בהשגות  שקבע  מנהל מע"מ  בהן קבע  כי הרווח ממכירת כרטיסים למשחקי ספורט ו/או מופעי בידור שונים בחו"ל (במסגרת שיווק "חבילות תיור" הכולל גם טיסה, העברות ומלון ליחידים תושבי ישראל) חייב במע"מ בשיעור מלא כיוון שמדובר ב"מסמכים סחירים", כקבוע בסעיף 19(ב) לחוק מע"מ (להלן- החוק).

רקע

החברה הינה קמעונאית הרוכשת כרטיסים למשחקי כדורגל נבחרים ו/או מופעים שונים (מספקים שהם מועדוני הספורט או קופות כרטיסים בחו"ל) לרבות רכישה מיד שנייה בחו"ל, ומוכרת אותם ללקוחותיה תושבי ישראל במסגרת עסקיה במכירת "חבילות" תיור ספורט/בידור בחו"ל לתושבי ישראל. עד חודש 8/2017 החברה שילמה מע"מ מלא בגין מכירות הכרטיסים כאמור לעיל. (יצויין כי , ככל הנראה, החברה כקמעונאית הפעילה בתחום התיור והחבילות, משלמת מס רק על רווחיה מפעילותה ולא על תמורת המכירות עצמה). בחודש 10/2017 החברה טענה כי הכרטיסים המשווקים על ידה אינם "מסמכים סחירים" ועל כן סעיף 19(ב) לחוק אינו חל על ההכנסה ממכירתם. לפיכך, תיקנה החברה את דוחות המע"מ התקופתיים למשך 5 שנים לאחור והוציאה הודעות זיכוי לספרים בגין מכירת הכרטיסים, שכן לטענתה  חל חיוב מע"מ אפס מכוח סעיף 30(א)(7) לחוק (בטענת מתן שירות בחו"ל בידי עוסק תושב ישראל). במסגרת ביקורות שומות לשנים בה יצאו הודעות הזיכוי, מנהל מע"מ הוציא לחברה שומת עסקאות וקבע כי הודעות הזיכוי יצאו שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 23א להוראות ניהול ספרים. על כך ערערה החברה.

ביהמ"ש מפנה ראשית לפס"ד שמואל וינוקור (ע"א 6181/08) שם קבע ביהמ"ש העליון, בין היתר, כי על מנת לא להכביד על המסחר בני"ע או מסמכים סחירים ראה המחוקק לנכון להחריג  מתחולתו החוק את מי שסוחר בני"ע או מסמכים סחירים כאשר זהו אינו עיסוקו הרגיל (וזאת ע"י החרגת אותם ני"ע / מסמכים סחירים וזכויות בהם מהגדרת המונח "טובין"). לעומת זאת, מציין ביהמ"ש בפרשת וינוקור, כי את המסחר שבמבצעים מי שעיסוקם הוא בני"ע או במסמכים סחירים, המחוקק מותיר בתחולת החוק אולם חורג משיטת המיסוי הרגיל (קרי, מע"מ עסקאות בניכוי מע"מ תשומות) וקובע מנגנון מיסוי חלופי מכוח סעיף 19(ב) לחוק – אשר ממסה את המסחר/מכירה כעסקת שירות בגובה הערך המוסף נטו שהפיק העוסק לתקופה מסוימת (קרי, מחיר העסקה במסחר בני"ע/מסמכים סחירים עפ"י סעיף 9(ב) לחוק יהיה סך מחיר המכירות פחות סך מחיר הרכישות, בתקופת הדו"ח).

ביהמ"ש בודק את תכונת הסחירות והעבירות של הכרטיסים הנמכרים שהן מהוות את המבחן העיקרי והמהותי של "מסמך סחיר", כמשמעותו בסעיף 19(ב) לחוק, וקובע: " יכולת העבירות הקלה תהווה רכיב מהותי בבואנו לבחון אם מסמך בא בגדר "מסמך סחיר"". ביהמ"ש מגיע למסקנה ברורה וחד-משמעית שאכן הכרטיסים הנ"ל נמכרים מיד ליד באופן תדיר (ואף עד למספר ימים בלבד לפני האירוע עוד ניתן להחליף את שם הלקוח על הכרטיס, ככל שנדרש שם כזה) ולכן מכירה כאמור מהווה שירותי תיווך, כקבוע בסעיף 19(ב) לחוק כאמור לעיל, אשר מספקת החברה ללקוחותיה הישראליים ומשכך היא חייבת במע"מ בשיעור מלא, על המרווח כאמור.

כמן-כן, ביהמ"ש מציין את קיומו של הסכם הפשרה שנכרת בין מנהל מע"מ לבין התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל, שם נקבע במפורש כי עבור שירותי קרקע הכוללים מכירת כרטיסים לאירועים ידווח וישולם מע"מ בשיעור מלא.

המערערת ניסתה לבדל את עצמה מהסכם הפשרה האמור ותחולתו עליה, אך מקביעת ביהמ"ש כי עניין לנו במסמכים סחירים ובתחולת סעיף 19(ב) לחוק, ניסיון הבידול אינו רלוונטי.

לסיכום, סעיפים 19(ב) ו- 9(ב) לחוק קובעים מנגנון מיסוי ייחודי על הערך המוסף של עוסק מפעילותו

ברכישת ומכירת ני"ע ו/או מסמכים סחירים אחרים, וזאת תוך שינוי סיווג של עסקת המכר והגדרתה כעסקת מתן שרות. לפיכך, על כל מי שעוסק במכירת נכסים כאמור לבחון היטב את צעדיו טרם נקיטת עמדה ביחס לשיעור המע"מ החל ומחירה של העסקה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.