מבזק מס מספר 1029 - 15.8.2024

ביה"ד האזורי (ב"ל 4521-11-23) קיבל ב- 1.8.2024 את תביעתו של שלומי בן רפאל (להלן: המבוטח) וקבע כי ההכנסה כעצמאי שהופקה במשך חודשיים בלבד בשנת 2022 לפי הצהרת המבוטח, תחולק ל-12 חודשים.

פועל יוצא ממקרה ספציפי זה ומגובה ההכנסות שדווחו היה, כי המבוטח אינו עונה על הגדרת עובד עצמאי, וישלם דמי ביטוח מופחתים כעצמאי שלא עונה להגדרה.

מהביטוח הלאומי נודע לנו כי הוא מתכוון לערער על פסק הדין בשל ההשלכות המשמעותיות של פסק הדין.

תמצית עובדתית

• המבוטח, עו"ד במקצועו, עבד כשכיר ובמקביל ובנוסף עבד כעצמאי מ- 1.1.2021 עד 3.2022.

• ביום 2.8.2022 הגיש דוח רב שנתי בו הוא ציין שחשוב לו להדגיש, כי מ- 3/2022 אינו עובד עוד כעצמאי וסגר את התיק במס הכנסה ובמע"מ.

• שומת מס הכנסה ל-2022, התקבלה ב-30.7.2023 בה דווחה הכנסה חייבת מעסק בסך של 14,852 ₪.

• הב"ל חישב את הכנסתו החייבת על פי שומת מס הכנסה, וחילק אותה לתקופת החודשיים בה עבד בפועל, קרי 7,426 ₪ לכל חודש. משכך עמד המבוטח בהגדרת עובד עצמאי וחוייב בדמי ביטוח התאם.

• המחלוקת בין הצדדים: האם יש לחלק את שומת מס הכנסה ל- 2022, לחודשיים או ל- 12 חודשים. מובן כי חלוקת הסך של 14,852 ₪ ל-12 חודשים תביא את המבוטח למעמד של עצמאי שאינו עונה להגדרת עובד עצמאי, ודמי הביטוח יהיו פחותים.

עיקר טיעוני הצדדים

טיעוני המבוטח, לחלוקת ההכנסה ל-12:

• המבוטח הפנה לפסיקה שקבעה כי דמי ביטוח של עצמאים נקבעים עפ"י חלוקה ל- 12 חודשים (פס"ד בבית הדין האזורי גל לוי- המל"ל).

• באותו פס"ד מובאת ציטטה מבה"ד הארצי בעניין פרימס, ובו עולה במפורש כי ההכנסה לעניין הביטוח הלאומי היא בתחשיב שנתי של 12 חודש.

• באתר הביטוח הלאומי רשום כי ההכנסה של עובד עצמאי היא הכנסה שנתית ומיוחסת לשנת המס.

• הב"ל "המציא הלכה וכתב בהגנתו כי אם עצמאי עבד בחלק מן השנה והפסיק לעבוד, אזי הכנסתו לא תהיה הכנסה שנתית".

• "הנתבע (ב"ל) לא מכבד פסיקה אזורית וארצית של בתי הדין וממציא דין ללא כל ביסוס נורמטיבי".

טיעוני הב"ל

• המבוטח לא עשה את המוטל עליו ולא דיווח על עיסוקו כעצמאי, לב"ל נודע על כך עפ"י שומות מס הכנסה.

• ההכנסה לחודשיים (1-2/2022) הסתכמה בסך 14,852 ₪ קרי 7,426 ₪ לחודש – הכנסה שעונה להגדרת עובד עצמאי (מחצית שכר ממוצע).

• בשונה מ-2022, בשנת 2021 הייתה למבוטח הכנסה שנתית כעצמאי בסך 31,524 ₪ ובחלוקה חודשית- 2,627 ₪ (פחות ממחצית השכר הממוצע), ועל כן לא עמד בהגדרת "עובד עצמאי".

• עפ"י סעיף 1 וסעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי, הכנסת עובד עצמאי היא הכנסה שנתית אלא אם מבוטח עבד רק חלק מהשנה וחדל לעבוד.

• לא סביר לחלק ההכנסה ל-12 חודשים, משלא עבד 12 חודשים.

• לא ניתן לייחס הכנסה לתקופה בה לא עבד כלל!

• הב"ל פעל כדין. קבלת התביעה משמעה פגיעה פוטנציאלית בזכויות מבוטחים בחישוב גמלאות של עובד עצמאי.

דיון והחלטה

עובד עצמאי לפי סעיף 1 לחוק, הוא מי שעומד באחד התנאים הללו:

• עוסק במשלח ידו לפחות 20 שעות בשבוע בממוצע.

• הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו – לא פחותה מ-50% שכר ממוצע.

• עבד במשלח ידו 12 שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת לא פחותה מ-15% שכר ממוצע.

סעיף 345 קובע

יש לראות כהכנסת עובד עצמאי את ההכנסה מהמקורות בפסקאות (1) ו- (8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה.

לפיכך, עפ"י חוק הביטוח הלאומי, הכנסה נמדדת עפ"י הכנסה שנתית המתייחסת לשנה פלונית.

ביה"ד נשען גם על סעיף 6 לפקודת מס הכנסה. "המס לכל שנת מס יוטל על הכנסתו החייבת של אדם באותה שנה", קרי, ההכנסה של נישום נמדדת עפ"י שנה מלאה.

בפס"ד גל לוי – המל"ל ב- 12.5.2013, בהסתמך על פס"ד בארצי (פרימס – המוסד לביטוח לאומי), נקבעה הלכה: כי חישוב הכנסתו של עצמאי לצרכי ביטוח לאומי, נעשה עפ"י בסיס הכנסה שנתית ולא חודשית.

בהלכת פרימס נכתב כי:

"נקודת המוצא לפסיקת הדין בערעור זה היא שהכנסת עובד עצמאי לצורך חישוב דמי ביטוח היא הכנסה שנתית ולא הכנסה חודשית. … לעומת זאת, התקופה לתשלום דמי ביטוח גם לעובד עצמאי היא חודשית …נקודת מוצא זו מובילה למסקנה, כי לא ההכנסה החודשית בפועל היא הקובעת במקרה זה, לא היא המדווחת, ולא היא שצריך לדווח עליה. ההכנסה השנתית היא הקובעת, כאשר פשיטא שההכנסה החודשית הממוצעת היא פועל יוצא של חלוקת הכנסה זו ב-12. דרך חישוב זו היא הגיונית מתבקשת ונסמכת על הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו."

בנוסף מוסיף ביה"ד כנימוק נוסף לפסק כי לא יעלה על הדעת כי "ניתן יד לתכנוני מס לא לגיטימיים, קרי סגירת התיק במהלך שנת המס תחייב עצמאי (שאינו עונה על ההגדרה) בדמי ביטוח, ואי סגירת התיק ודחייתו עד סוף השנה לא תחייבו בדמי ביטוח, כאשר ב- 2 המקרים ההכנסה של המבוטח זהה".

טענת הב"ל כי הקביעה לפיה תחושב ההכנסה על פני שנה תביא לפגיעה בדמי לידה בנשים עצמאיות אינה מעניינו של המבוטח ובית הדין אמור לפסוק לגביו בלבד.

לפיכך, ביה"ד קובע כי חישוב ההכנסה יבוצע לפי שנת מס מלאה, ומשכך, חלוקת ההכנסה החייבת השנתית ל-12, תביא לתוצאה כי המבוטח נשאר בהגדרת עצמאי שלא עונה להגדרה בשנת 2022.

כאמור, הביטוח הלאומי מסר כי בכוונתו לערער על פסק דין זה.

הערות לפסק הדין:

• עיון פשוט בסעיף 1 לחוק יעלה כי נכתב שם כך: "עובד עצמאי", לענין שנת מס פלונית או חלק ממנה – מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו…" (ההדגשה אינה במקור)

  במפורש מדובר בחוק בשנת מס או רק חלק ממנה, ככל ששנת מס אינה רלוונטית בנסיבות העניין, למשל כשמבוטח אינו עובד בעיסוקו בכל שנת המס.

• ההיסמכות על הלכת פרימס, נראית לנו מוזרה שכן באותו מקרה המבוטחים עסקו במשלח ידם במשך כל שנת המס, ונדונה בפסק סוגיה אחרת לחלוטין, בה לאור הוראת חיקוק זמנית שתחולתה 6 חודשים אחרונים של שנת 2002 ו-6 חודשים ראשונים של שנת 2003, לגביהם נקבע כי הוסרה תקרת החבות בדמי ביטוח כליל, בקשו המבוטחים לבצע בכל שנת מס מעיין שתי שנות מס, 6 חודשים בכל "שנת מס" כזו.

  ביה"ד הארצי שלל זאת וקבע כי הבחינה בשנת מס אחת היא לשנה שלמה – 12 חודשים ולא ניתן לחלוק אותה.

   

  לדעתנו אין להסיק מהלכת פרימס, דבר לעניינו.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.