לקוחות ומייצגים מגיעים להתייעץ ומבקשים להצטייד בחוו"ד, פסק דין שיצא לאחרונה במע"מ נותן חשיבות למשקלה של חוו"ד, וכך המקרה;
ב- 26 ביוני 2024 ניתן פס"ד יוסף שלמה צוראל ואח' (ע"מ 45298-05-20), אשר דן בתחולת סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ – מע"מ בשיעור אפס על מתן שירות לתושב חוץ. (ראה גם מבזקי מס 1007 + 890 + 867).
תמצית העובדות
המערער הוא איש עסקים בשני תחומים עיקריים: (1) תחום השקעות ונדל״ן בארצות הברית, כמנהל חברה לשיווק דירות בארה״ב (חברת CYT חברה אמריקאית); (2) גיוס אנשי חינוך ישראליים להוראת עברית במוסדות יהודיים בתפוצות, כעוסק מורשה.
יוסף שלמה צוראל (להלן: "המערער") וצוראל יזמות בע"מ (להלן: "המערערת") (להלן יחד: "המערערים") – דיווחו על עסקאותיהם כעסקאות החייבות במס בשיעור אפס.
טענות המערער
3. המערער פנה למומחי מס שיבדקו את הפעילות ויתנו המלצותיהם, מומחי המס הכינו חוות דעת, ממנה למד כי הוא פועל כחוק.
4. לא ניתן "שירות" לתושב ישראל בישראל בהתבסס על הסייגים להגדרת שירות שנקבעו בע"א 41/96 קסוטו (להלן: "עניין קסוטו") – בו נקבע שלא כל מי שנהנה מהשירות ייחשב "מקבל שירות" לצורך החוק. מקום שמקבל השירות העיקרי הינו תושב חוץ, ולצידו נהנה ישראלי, אין לראות באחרון כ"מקבל שירות".
5.בעסקי הנדל"ן: לפי מבחן המשלם – תשלום בעד השירות מהווה אינדיקציה לכך שהמשלם הוא מקבל השירות. חשבוניות הוצאו על ידי העוסק המורשה והחברה בע״מ לחברת CYT.
האחרונה העבירה כספים מחשבונה בארה"ב לחשבון המערערת בארץ. העוסק המורשה והחברה בע"מ לא גבו כספים מלקוחות ישראלים, הכספים הועברו לחשבון CYT. בחוזה בין המערערים ל- CYT השירותים ניתנים למערערת בלבד ולא לצד ג'. לא היו הסכמים מול הלקוחות הישראליים. לפי מבחן הנהנה מהשירות – יש לבחון את האינטרסים של מי בא השירות להגשים.
CYT הנהנית העיקרית מהשרות כיוון שמטרתה למכור את מוצריה בחו״ל. ל-CYT לא היה עניין למכור דווקא לישראלים.
6. בעסק אנשי החינוך: לפי מבחן המשלם – חשבוניות הוצאו על ידי העוסק למוסדות החינוך בחו"ל. העוסק לא גבה כספים מהמועמדים.
בין המערער לבין הלקוחות הישראליים לא היו הסכמים. לפי מבחן הנהנה מהשירות – מוסדות החינוך היהודיים בחו"ל הם הנהנים העיקריים מהשרות.
עובדי ההוראה עברו תהליך של מיון כדי לתת שירות מקצועי למזמיני השירות – המוסדות בחו"ל, ולא לעובדי ההוראה.
טענות המשיב
7. עסקאות המערער חייבות במס בשיעור מלא. מדובר במתן שירותים לתושב ישראל בישראל. עסק הנדל"ן: CYT איתרה נכסים בחו"ל, ושווקה אותם לתושבי ישראל ולתושבי חו"ל. המערערים פרסמו שירותיהם בערוצי פרסום ישראליים (פייסבוק, גוגל, מקומונים). במצגת ללקוחותיה נכתב "אנו מציעים לך ליווי וייעוץ בתהליך ההשקעה, מתחילתו ועד סופו" ועוד "חברתנו תדע להנחות אותך כיצד להתמודד עם המיסוי על הרווחים בין ישראל לארה"ב". המערערת סיפקה שירותי ליווי ויעוץ ללקוחות הישראלים בנוסף לשירותים שסיפקה לחברת CYT.
8. עסק החינוך: המערער הקים "מסלול מיון" של עובדי הוראה שהתעניינו בשליחות לחו"ל, ופעל ליצירת הקשר בינם לבין מוסדות החינוך.
תהליך האיתור כלל פרסום בעלוני שבת ובאתר אינטרנט, קבלת קורות חיים, ראיון אישי, צפייה בשיעור וקיום שיחות עם ממליצים.
דיון והכרעה
9. בהלכת קסוטו, נקבע כי יש להבחין בין מקבל השירות העיקרי לבין מקבלי שירות משניים. לאחר קסוטו, תוקן החריג בסעיף 30(א)(5) לחוק (תיקון 23) ונקבע כי "לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל…". משמע כאשר השירות ניתן הן לתושב חוץ והן לתושב ישראלי בישראל, לא תחול ההטבה של מס בשיעור אפס.
האבחנה בין מקבל שירות עיקרי למקבל שירות משני בוטלה, ונקבע כי די בקיומו של נהנה ישראלי מהשירות כדי לשלול את תחולת ההטבה של מס בשיעור אפס.
10. אין בעובדה שתושב חוץ בלבד משלם עבור שירות מסוים כדי להוביל בהכרח למסקנה כי השירות לא ניתן לתושב ישראל. שירות יכול שיינתן לצד אחד הגם שתמורתו משולמת על ידי אחר.
11. מקובל כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא זניח ואגבי, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ.
מן הכלל אל הפרט
12. המערערים סיפקו שירותים מהותיים ולא זניחים – ללקוחות תושבי ישראל. בעסק החינוך: המערער ביצע מיונים, הדרכות למורים, סיוע במילוי טפסים ומתן ייעוץ לכל התהליך. בעסק הנדל"ן בחו"ל: ניתן שירות לתושבי ישראל שביקשו להשקיע ברכישת נכסים בחו"ל.
13. חברת CYT פועלת מול הלקוח הישראלי, ולשם כך הוקמה המערערת, והאחרונה מתאימה ל"תפקיד" שכן מדובר בעוסק ישראלי, שמכיר את השוק ודובר את שפתו. לצד זאת, עומדת העובדה שמקימי חברת CYT עצמה, הם המערער ורעייתו.
14. סיכומו של דבר הערעור נדחה.
עם זאת הוטלו על המערער הוצאות משפט מופחתות זאת מהטעם – "נראה שמדובר "בתאונת מס" ולא בניסיון להתחמקות ממס, בהסתמכותו של המערער על חוות דעת שניתנו לו. הגם שאין בכך כדי להפחית משיעור המס, יש בכך כדי להצדיק את ההפחתה בסכום הוצאות המשפט".
התייחסותנו – לכל מטבע יש שני צדדים;
כוחה של חוו"ד – הצטיידות בחוו"ד מחזקת ומוכיחה לביהמ"ש כי הנישום לא ניסה להתחמק ממס, והדבר יכול להקל בידיו אם וכאשר יחליטו הרשויות לא לקבל את עמדת חוו"ד, לרבות הפחתת הוצאות משפט.
כוחה של חוו"ד מוגבל – כבודה של חוו"ד במקומה אך קביעתה לא בהכרח תתקבל בדיוני השומה ולעיתים גם לא בביהמ"ש.
ביה"ד הארצי (עב"ל 74074-05-23) דחה ביום 3/7/2024 את ערעור הביטוח הלאומי (להלן: ב"ל) וקבע כי גבר שנמצא בזוגיות עם בן מינו במסגרת תא משפחתי ואינו עובד, ייחשב כ"עקר בית" לפי חוק הביטוח הלאומי, והוראות חוק הביטוח הלאומי הנוגעות ל"עקרת בית" חלות עליו.
זאת, לאחר שביה"ד האזורי קיבל ביום 1/5/2023 את תביעתו של אמיר הנדל (להלן: המבוטח) ופטר אותו מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בתקופות שבהן לא עבד, תוך קביעה שיש להשוות מעמדו של "עקר בית" לעקרת בית בנסיבות של בני זוג מאותו המין. ראה מבזק מס' 967 מ- 18/5/2023.
עיקרי החוק:
החוק קובע כי גבר מבוטח חובה מגיל 18 עד גיל הפרישה.
"עקרת בית" לפי סעיף 238 בחוק הביטוח הלאומי, היא אישה, שבן זוגה מבוטח לענף אזרח ותיק ושאירים (לרבות ידועים בציבור), שאינה עובדת שכירה ו/או עובדת עצמאית, למעט חריגות כמו למשל עגונה.
סעיף 342(א) בחוק הביטוח הלאומי קובע כי מבוטח שהוא עובד עצמאי ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם, ואולם, מבוטחת… מכוח היותה אשת מבוטח אינה חייבת בתשלום דמי הביטוח.
הנוהל שקיים עד פסק הדין – במקרה של זוג נשים – עליהן לבחור באופן חד פעמי מי מהן תהיה זכאית להטבה כ"עקרת בית", בעוד שלגבי גברים שאחד מהם אינו עובד – ההגדרה "עקרת בית" לא חלה עליהם מחמת מינם.
כאמור, ביה"ד האזורי קבע בנסיבות של בני זוג מאותו המין, כי ניתן לסווג את המבוטח כ"עקר בית" לעניין חוק הביטוח הלאומי.
ערעור הב"ל לביה"ד הארצי
הב"ל מכיר בזכויותיהם של זוגות חד מיניים ומעניק להם את הגמלאות וההטבות עליהן הוא אחראי, ללא אבחנה או הפליה על רקע נטייה מינית.
הכרת ביה"ד האזורי לראות במבוטח כ"עקר בית" חורגת ממתן "הטבה סוציאלית", שכן היא פורמת מארג חקיקתי העומד בתוקפו מימי חקיקת חוק הביטוח הלאומי, מנוגדת חזיתית ללשון החוק הנוקט במילים "עקרת בית – היא אישה…" ולפסיקה, ויוצרת הפליות חדשות במקומן….
עוד טען הב"ל, כי ביה"ד האזורי שגה בכך שהתערב בהסדר החקיקתי המעוגן מראשית ימיו של החוק, בכך שלא התייחס בפסיקתו לכך שאין מדובר רק בהטבה, אלא במעמד שונה, הנושא זכויות וחובות, אותו ייחד המחוקק לנשים נשואות בלבד.
באי מתן הפטור מדמי ביטוח לגברים, זכאים הגברים לזכויות אחרות שניתנות להם באופן שונה.
טיעוני המבוטח
לא ניתן לשלול באופן קטגורי הטבה ממשק בית המורכבת מבני זוג מאותו מין. על כן יש להחיל את הוראות סעיף 238 גם על תא משפחתי של שני גברים בדומה למדיניות החלה לגבי תא משפחתי של שתי נשים.
כל זמן שלא תעמוד לתא משפחתי של שני גברים האפשרות לקבל את הפטור, מדובר בתוצאה מפלה. לטענתו פסה"ד משווה בין התאים המשפחתיים השונים.
לשיטתו, טענת הב"ל ביחס למארג חקיקתי ולהוראות השונות בחוק החלות על נשים וגברים אינן רלוונטיות שכן אין מדובר בהטבה פרטנית למבוטח, כי אם בהטבה לתא משפחתי.
לטענתו, צדק ביה"ד האזורי בקובעו שיש לפרש את הוראות החוק באופן שאינו מפלה תא משפחתי על רקע נטייה מינית.
לטענתו, עפ"י ההלכה הפסוקה, ההסדר דנן מהווה הפליה פסולה.
עמדת היועצת המשפטית לממשלה:
אין מקום לאמץ פרשנות של הסעיף הנוגדת את לשונו ותכליתו, ובהתאמה יש להחיל את הפטור מדמי ביטוח לאומי ומדמי ביטוח בריאות ל"עקרת הבית", רק על נשים העונות להגדרה זו.
הרחבת ההסדר הקבוע בחוק על גברים אינה מתאימה להיעשות בדרך של סעד פרשני או חוקתי.
המענה לכך צריך להינתן בדרך של תיקון חקיקה.
דיון והחלטה
ביה"ד מגיע למסקנה כי דין הערעור להידחות:
לשון החוק אמנם מכוונת להבחנה מגדרית בהגדרת המושג "עקרת בית", כך נקבע ע"י ביה"ד העליון בבג"ץ מני "אולם, כפי שנראה, בג"ץ מני, שניתן כאמור לפני כ- 14 שנה, והפרשנות הלשונית שנקבעה בגדרו למונח "עקרת בית", אינו יכול להוות בסיס פרשני למקרה שלפנינו, בראש ובראשונה משום שבג"ץ מני עסק בגבר שנשוי לאישה, קרי בזוג הטרוסקסואלי, ואילו במקרה זה עומד לפנינו מר הנדל, גבר המצוי בזוגיות עם בן מינו."
ההבחנה המגדרית שבאה לידי ביטוי בלשון החוק מבוססת על תפיסה ארכאית שהייתה נהוגה בתקופה בה חוקק חוק הביטוח הלאומי.
מכאן, אין חולק כי תפיסת עולם זו, שהייתה נהוגה בזמן חקיקת החוק, הייתה נקודת המוצא שהובילה את המחוקק לנקוט בלשון המבחינה בין גבר לאישה בסעיף 238 לחוק.
המושג "עקרת בית" מבוסס על תפיסות עולם מיושנות הפוגעות בשוויון נשים וכבודן.
"ההבחנה המגדרית העולה מלשון סעיף 238 לחוק, הייתה תוצר של תפיסת עולם ישנה שהייתה נהוגה בזמן חקיקת חוק הביטוח הלאומי, המניחה כי קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין גבר לאישה בניהול משק הבית, ולפיה – הגבר אחראי על הפרנסה, ואילו האישה אחראית על עבודות הבית".
טענות הב"ל בתיק זה מנוגדות למדיניות אותה הוא נוקט באשר לגמלאות שונות הניתנות מכוח החוק בענפי ביטוח שונים.
מסקנת ביה"ד, כי פרשנות המאפשרת לאחד מבני זוג מאותו מין להיכנס בשעריה של הגדרת "עקרת בית" כפי שמתאפשר לבני זוג הטרוסקסואלים, היא פרשנות לשונית אפשרית וראוי להעדיפה כל עוד המעמד נותר בספר החוקים. יש לאפשר לגבר שנמצא בזוגיות עם בן מינו, לקבל פטור מדמי ביטוח בהתאם להוראות החוק.
התוצאה היא שגבר שנמצא עם בן מינו במסגרת תא משפחתי יכול להיכלל תחת המונח "עקרת בית" שבסעיף 238 לחוק, ובהתאם לקבל את כל הזכויות והחובות המוחלות על אישה המוגדרת "כעקרת בית".
בשולי הדברים
לדעתנו הניתוח המשפטי שהביא לקביעת ביה"ד הארצי כי "פרשנות המאפשרת לאחד מבני זוג מאותו המין (זכרים בלבד – המחברים) להיכנס בשעריה של הגדרת "עקרת הבית"… היא פרשנות לשונית אפשרית וראוי להעדיפה", הוא פתלתל ומתחכם, כשנראה בעליל כי פחות חשובה לביה"ד דרך ההוכחה, ויותר התוצאה ה"רצוייה".
ביה"ד הארצי "נאלץ" לקבוע כי הוא נותן פרשנות לשונית "מרחיבה" למונח "עקרת בית" …היא אישה.." – גם לבן זוג ממין זכר, שאם לא היה עושה כן, ומכיוון שלפי פסיקתו אין ספק שמדובר באפליה – הרי שהדרך לתקוף אפליה זו הינה בג"צ ולא ביה"ד הארצי לעבודה.
מכל מקום ובהתקיים הלכת פסק זו, וכפועל יוצא ממנה, נעיר כי בן זוג "עקר בית", הנשוי/ידוע בציבור לתושב ישראל, ועומד בכל תנאי ההגדרה של "עקרת הבית" – פטור מדמי ביטוח לאומי ובריאות בגין הכנסותיו הפסיביות כמו: הכנסות מחברה משפחתית, הכנסות שכ"ד וכו'. מאידך בהיעדר תקופות ביטוח עלולה להישלל זכאותו לגמלת אזרח ותיק.
