במבזקנו מספר 675 דיווחנו אודות פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניין רוני לרנר (להלן- המערער) (ע"מ 25689-02-13) בדבר סווג היחסים בין חברה זרה לבין בעלי מניותיה הרשומים, אם כנאמנות או כיחסים פורמאליים שבין חברה לבעליה. לאחר שביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת המערער בסוגיה המרכזית, פקיד השומה ערער לביהמ"ש העליון שקבע, כי יש להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי, היות והאחרון ביסס את מסקנתו על בסיס קיומה של "נאמנות משתמעת", אף שלכאורה יש תימוכין למסקנה אחרת.
ביום 13 בפברואר 2020, ניתן פסק דין נוסף בביהמ"ש המחוזי, שדן בתיק בשנית כהוראת ביהמ"ש העליון, תוך שהוא נותן התייחסות עמוקה להסכם שנכרת או שלא נכרת בין המערער לבין רשות המיסים כפי שיפורט להלן.
במבזק זה נתייחס רק לסוגיית משמעות "ההסדר" בין הצדדים, ולא לסוגיית "הנאמנות".
פרטי המקרה סבוכים במקצת ולפיכך נציגם בקצרה: המערער החזיק באמצעות חברה זרה, יחד עם אחרים (המערער והאחרים יקראו להלן: "בעלי המניות"), בשתי חברות זרות (להלן: "המעבירות"), המחזיקות בשיעורים שונים בחברה זרה (להלן: "המניות"). ביום 30.5.2007 וביום 29.1.2008 הועברו המניות מהמעבירות למערער (להלן: "מועדי ההעברה"). פקיד השומה הוציא צו בדבר "דיבידנד בעין" מהמעבירות למערער (בהתאם לשווי ביום ההעברה).
המערער טען כי ביום 30.11.2006 התגבש הסכם (להלן- "ההסדר") עם נציג בר סמכא, מטעם רשות המיסים בדבר העברת המניות הקובע כי אמנם העברת המניות מהווה מכירה, אך התמורה תקבע למועד מכירת המניות בפועל ע"י בעלי המניות או עד ליום 30.11.2010, כמוקדם מבניהם. (יצוין כי שווי המניות במועד ההעברה היה גבוה משמעותית מהשווי ליום 30.11.2010). ואמנם עם שניים מבעלי המניות חתם פקיד שומה ת"א 5 על הסכם שומות, בהתאם להסדר.
עוד טען המערער כי הודעת ביטול ההסדר מצד נציג הרשות הגיעה רק ביום 12.6.2007 לאחר מועד העברה הראשון (30.5.2007) ולא היה טעם "אמיתי" לביטול ההסדר.
פ"ש טען בטענות מצטברות וחלופיות כי, ההסדר כלל לא נחתם, כי הנציג מטעמו שהוביל את ההסדר והפיצו לפקידי השומה ולמייצג, כלל לא היה מוסמך לעשות כן, כי ההסדר לא היה תקף כלפי המערער שהרי הוא לא חתם מול פקיד השומה ולמעשה לא נכרת הסכם מול המערער, וכי ההסדר ככל שקיים, בוטל בהודעת ביטול שנשלחה ביום 18.2.2007. בתוך 90 הימים המאפשרים לפקיד השומה לבטל הסכמי שומה שנחתמו איתו (על אף שבהסדר לא צוין אפשרות זאת להבדיל מהמקובל בהסכמי שומה).
בית המשפט קבע כי על אף שהמערער לא חתם על ההסדר מול פקיד השומה, הרי משהוא הופץ ע"י נציג רשות המיסים, שדן חודשים ארוכים בסוגיה, לכלל פקידי השומה של כל בעלי המניות, ולמיצגם, וזאת לאחר חלופת מספר טיוטת להערות של מי מהצדדים, הרי שהוא הסדר מחייב וחל על כל המערערים.
יתרה מזו – רשות המיסים באמצעות פקיד שומה ת"א 5 אף חתמה על הסכם שומות עם שני בעלי מניות, בדיוק לפי האמור בהסדר.
משכך דחה ביהמ"ש את עמדת רשות המיסים, ואישר את קיומו של ההסדר, ואת תחולתו על המערער.
בשולי הדברים ומסקנות, בעניין חזרה של רשות המיסים מהסכמות עם נישום:
לדעתנו על מנת שפקיד שומה או גורם אחר ברשות המיסים יוכל לבטל הסכמות עם נישום אלו הדרכים המקובלות;
בהסכם שומה – הסכם שומה הוא חוזה. בגוף טופס הסכם שומה "רגיל" מצוין כי פקיד השומה רשאי לבטל ההסכם תוך 90 יום מחתימתו.
באמירת אגב מבקר ביהמ"ש המחוזי קביעה זו: "כל עוד ההוראה מופיעה במפורש, על אף היותה דרקונית, הרי שהיא מוסמכת". קרי זה החוזה – והוא תקף. עם זאת ניתן ללמוד כי דעת בית המשפט אינה נוחה מהטיה חד צדדית קשה זו, וראוי לרשות המיסים לקצר מהותית תקופת "אי וודאות כפויה" זו.
מעבר לאמור ואף בחלוף תקופת 90 הימים, הקנה המחוקק בסעיף 147 לפקודה לשקול, ולפתוח שומות. מובן כי סמכות זו של המנהל תיושם במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד, ונתונה לביקורת שיפוטית.
בהחלטת מיסוי/בהסדר – אינה הסכם שומות. אין את תקופת 90 הימים, ואין גם אפשרות לפתוח שומה כי היא אינה שומה. ניתן לבטל ההסדר או החלטת מיסוי ככל שימצא כי מצאה רשות המיסים כי: "נמצא כי לא נמסר לו פרט מהפרטים או מסמך מהמסמכים הדרושים להחלטה, אם שונו הנסיבות הנוגעות להחלטה, או אם נמסר לו פרט כוזב, שגוי או מטעה" (סעיף 158ו(א) לפקודה). יתרה מזו, נראה גם כי לא תתאפשר פתיחת שומה שנערכה בהתאם להסדר או החלטת מיסוי – כל עוד השומה נחתמה ויושמה בהתאם להסדר/החלטת מיסוי שהיו תקפות באותה עת.
רשות המיסים, ככל רשות שלטונית, יכולה לחזור בה מהחלטת מיסוי בעת של שינוי מדיניות וכד' ואולם חזרה כאמור יכולה שתהיה מיום פרסום העמדה החדשה ולעולם לא יחול הביטול אחורנית.
בשורה אחרונה וככלל – לשני הצדדים: "הסכמים צריך לכבד".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח בועז כהן, ממשרדנו.