עמדת רשות המיסים הידועה זה שנים רבות כי אחד מתנאי – הסף (הבלתי נקובים בחוק) להכרה ב"מפעל תעשייתי" של חברה המקיימת "פעילות ייצורית", כהגדרת מונחים אלו בסעיף 51 לחוק עידוד השקעות הון (להלן – חוק העידוד או החוק), הוא כי יהיו לפחות 10 עובדי ייצור במפעל (במשרה מלאה) במהלך שנת המס.
עמדה זו זכתה, ובצדק, לביקורות רבות בספרות המקצועית ובפסיקה בעיקר לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בשני העשורים האחרונים בשווקי פיתוח התוכנה וענף ההייטק בישראל בפרט ובעולם בכלל, אשר באופן טבעי הפחיתו פעילויות עם ריבוי "ידיים עובדות" לטובת פעילויות טכנולוגיות הכרוכות בהמצאות וחידושים בעזרת מספר קטן של עובדים ולעיתים אף בעזרת עובדים בודדים בלבד.
והנה, עדיין לא יבשה הדיו על פס"ד של ביהמ"ש בעניין טיפקון (ראה מבזקנו מס' 775) בו נקבע כי הכנסות מפיתוח תוכנה עבור תושב חוץ בנסיבות האמורות נופלות לגדר הכנסות ממתן שירותים ולא משתכללות לכדי "פעילות ייצורית" כאמור לעיל בין היתר עקב חוסר בישורת תעסוקתית של עובדים (למרות שלא קובע רף מינימאלי לכך!!!), פרסמה רשות המיסים בימים אלו החלטת מיסוי מס' 6003/19 בה נקבע כי הכנסות ממתן זכות שימוש בתוכנה שמפתחת החברה בישראל תחשבנה ל"הכנסות מועדפות" של "מפעל מועדף" למרות שבחברה הועסקו בסה"כ 6 עובדים אשר מתוכם 3 עובדי פיתוח במשרה מלאה (היתר עסקו בשיווק ותפעול).
מדובר בחברה פרטית, תושבת ישראל, אשר מפתחת תוכנה המאפשרת ללקוחותיה בכל העולם לבצע, תוך שימוש בה, בדיקות לקמפיינים בתחום הפרסום. הכנסות החברה נובעות מדמי שימוש בתוכנה הנקבעים ונגזרים מהיקף שאילות המידע אותו הלקוח מעוניין לקבל מהתוכנה.
רשות המיסים אישרה בהחלטת מיסוי זו כי המפעל של החברה הינו "מפעל תעשייתי" המקיים "פעילות ייצורית" בתחום פיתוח תוכנה, וכי הכנסותיה ממתן זכות שימוש בתוכנה כאמור לעיל מהוות "הכנסה מועדפת" הזכאית ליהנות משיעורי המס המוטבים של "מפעל מועדף", והכל בהתאם להגדרת מונחים אלו בסעיף 51 לחוק העידוד.
החלטה זו מתבססת, בין היתר, על המצגים הבאים שהחברה הצהירה:
הקניין הרוחני (IP) הנצמח מפיתוח התוכנה (לרבות הסיכונים והסיכויים ממנו) נרשם במלואו בבעלות החברה בישראל, הסכמי ההתקשרות מול ספקים ולקוחות נחתמים במישרין מול החברה, כל הציוד המשמש את פעילותה הייצורית (מחשבים, תוכנות וכיו"ב) בבעלות החברה ונרשם בספריה, העובדים פועלים מתוך משרדי החברה הממוקמים בת"א, עובדי הפיתוח מועסקים כשכירים בחברה והוצאות השכר בגינם נרשמים כהוצ' מו"פ של החברה בדוחותיה הכספיים.
חשוב לציין כי בתיקון 73 לחוק העידוד הוסף מסלול הטבות חדש – "מפעל טכנולוגי מועדף" (החל מיום 1.1.2017) – בו ישנה התייחסות ייחודית ל"הכנסה טכנולוגית", כהגדרתה בסעיף 51כד' בחוק, הנובעות מ"נכס לא מוחשי מוטב" כגון תוכנת מחשב, לרבות בין היתר, הכנסה ממתן זכות לשימוש בנכס או הכנסה משירות המבוסס על תוכנה כאמור.
מסלול כאמור, המעניק שיעור מס חברות נמוך יותר (12% במקום 16%) במידה ולא נמצא באז"פ א', היה כנראה יכול להתאים למקרה האמור במידה והחברה תעמוד ביתר התנאים שקבע המחוקק בו.

אין לנו אלא לברך על החלטת מיסוי זו אשר מורה באופן ברור על פרשנות מס ראויה והולמת את תכלית חוק העידוד, עליה אנו מצביעים זמן רב במסגרת כתיבתנו במבזקי המס (ראה מבזקנו מס'775, 757, 581) והרצאותינו מעל לכל במה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.