ביום 20.3.2019, ניתן פס"ד בביהמ"ש העליון בעניין פליינג קרגו ( ע"א 3136/17 וע"א 3146/17).
ערעור זה הינו לאחר פסיקת בית המשפט המחוזי שאישר את מתווה העסקה שייחס למעלה מ- 95% מתמורת העסקה למוניטין, רשות המסים לא יכלה לחיות בשלום עם הפסק שניתן וערערה לעליון.
ראה העובדות במבזק מס 665 מיום 24.11.2016. ובתמציתיות – חברת פליינג קרגו אשר הוקמה ב -1982, היא חלק מקבוצת חברות העוסקת בבלדרות ושילוח, (להלן: "חברת האם"). בשנת 2000 הוקמה חברת אף.סי תובלה בינלאומית (להלן: "חברת הבת"), וב- 2001 הועברו אליה נכסים המשמשים לשילוח בינלאומי לפי סעיף 104א לפקודה.
בשנת 2007 נמכרו מניות חברת הבת לחברת דויטשה פוסט (להלן: "הרוכשת") בתמורה לכ – 8.5 מיליון ₪, ומיד לאחר המכירה רכשה חברת הבת את המוניטין של חברת האם בתמורה לכ – 438 מיליון ₪. לצורך מימון הרכישה הרוכשת העניקה הלוואה לחברת הבת בסך של כ- 520 מיליון ₪.
בדוחותיה דרשה חברת הבת הוצאות מימון בגין ההלוואה לרכישת המוניטין שרכשה מחברת האם, וכן הוצאות פחת בגין הפחתתו.
פקיד השומה קבע כי התמורה כולה שולמה בגין מכירת המניות. בנוסף וכטענה חלופית טען כי – לו נמכרו מניות (לרוכשת) בנפרד ומוניטין (לחברת הבת) בנפרד – הרי שהמוניטין נרכש מקרוב ועל כן לא ניתן להפחיתו. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענתו הראשונה אך קיבל את השנייה. שני הצדדים ערערו לביהמ"ש העליון.
במרכזם של הערעורים עומדת שאלת אופן המיסוי של עסקה שהוצגה כמכר נפרד של מניות חברת הבת ושל מוניטין השייך לחברת האם.
ביהמ"ש העליון, קיבל את מרבית ערעור פקיד השומה אך ואישר את מתווה העסקה וחלוקת העסקה לשני רכיבים נפרדים: מניות ומוניטין, וקיבל את ערעור חברת הבת – והתיר ניכוי פחת בגין המוניטין.
להלן מספר נקודות חשובות הראויות לדעתנו להדגשה מתוך הפסק:
א. טענות פקיד השומה העיקריות (לקביעת מלוא תמורות המכר – למניות בלבד) נסתרו ובית המשפט אשר כי העסקה לפי שלביה כלכלית ונכונה ובהחלט ניתן להפריד בין הנכסים.
כל אחד מהנכסים שייך לישות אחרת, על כל אחד מהנכסים יחולו כללי המיסוי הרלוונטיים אליו. בית המשפט מאשש הדברים ומציין את פרשת תדיראן, אשר גם בה היו שתי עסקאות נפרדות.
כמו כן, נדחו שתי טענות מהותיות של פקיד השומה:
הטענה לסיווג מחדש ולחילופין מלאכותיות במתווה העסקה – עקב כך שהמוניטין הועברו מחברת האם לחברת הבת – נדחתה.
הטענה לכך שלא ניתן להפריד בין העסק לבין המוניטין הנובע ממנו – נדחתה.
ב. בית המשפט התערב באופן חלוקת התמורות בין הנכסים – מניות ומוניטין.
כאשר חלוקת התמורה הושפעה מהדיווח ומאופי העסקה, ויכול בהחלט ובמקרים אחרים בית המשפט היה מסכים גם עם חלוקת התמורות בין המניות למוניטין;
1. חלוקת התמורות במקרה דנן הייתה קיצונית: ייחוס של מתחת ל 5% מהעסקה הכוללת למניות, ויותר מ- 95% למוניטין.
לדעתנו – חלוקה אחרת סבירה יותר, יתכן והייתה מאושרת כפי שהיא בביהמ"ש העליון.
2. חברת הבת נמכרה ללקוח העיקרי שלה שהיווה מעל 75% מהכנסותיה. ולכן יכול להיות כי רכישת המוניטין ישרת את הרוכשת מול יתר לקוחותיה המהווים 25% מהכנסתה, אך סביר יותר שהרכישה נעשתה לשם חסכון בעלויות של הקונה, ולא לשם המשך פעילות מול צדדים שלישיים. ולכן במקרה זה – הסבירות לתשלום סכום כה גבוה עבור מוניטין וסכום כה נמוך עבור המניות – לא סביר.
נקודת אור – במקרה בו לעסק מגוון לקוחות רבים הסביר כי יהיה מוניטין ובסכום ניכר.
3. קבוצת פליינג קרגו על מרבית חברותיה ופעילויותיה ממשיכה לפעול כעסק חי לאחר עסקת המכר, כאשר המוניטין הטמון בשמה המסחרי ובאיכות השירותים שהיא מעניקה ללקוחותיה נשאר בידיה. ולכן לא סביר שהיא נפרדה ממלוא המוניטין שברשותה, אלא רק מחלק קטן ממנו.
נקודת אור – מכירת חברה לצד ג', אשר לאחריה בעל המניות נפרד מהחברה ומעסקיה, יכולה לתמוך במכר מוניטין.
4. בהסכם – נקבע כי לחברת הבת יש זכות בלתי הדירה להשתמש בסימני המסחר ובלוגו של פליינג קרגו ובאתרי האינטרנט שלה. רכיב אשר תומחר הן בהערכת השווי של החברה והן בהערכת השווי שנעשתה על ידי רשות המסים, והוא הרכיב היחיד עליו לא היו חלוקים הצדדים, ונקבע בפסק כי הוא הוא שווי המוניטין (12.4 מיליון).
נקודת אור – במידה ובהערכת השווי היה סכום גבוה יותר מיוחס לנכס הספציפי של המותג, הייתה המחלוקת מצטמצמת לשווי בלבד.
ג. הפחתת המוניטין לפי תקנות הפחת ורכישת נכס בין צדדים קשורים
למרות שנקבע כי יש לראות ברכישת המוניטין כרכישה מקרוב (אף שברגע הרכישה – חברת הבת כבר לא הייתה בת של חברת האם, אלא של הרוכשת) הרי שנקבע כפי שתקנות הפחת על מוניטין מאפשרות – כי במקרה שהרכישה הייתה חיונית לצורך ייצור ההכנסה, נעשתה בתום לב, ומטעמים עסקיים בלבד, יותר ניכוי פחת, וכך נקבע.
ד. הוצאות מימון בגין החזר ההלוואה שנטלה חברת הבת מהרוכשת על מנת לממן את עסקת רכישת המוניטין – הותרו בגין הסכום שנקבע כמוניטין.

לסיכום התייחסותנו לסוגיה
בית המשפט העליון קובע – "מבחינה משפטית, הבעלות במוניטין של עסק, עוסק, מוצר או שירות הנובעים מאותה פעילות עסקית ניתנת להפרדה, במובן זה שאין דרישה כי כולם יהיו מרוכזים בידי אותו אדם".
לאחרונה ניתן פסק בעניין רייזמן וגם הוא מאשר קיומם של שני נכסים נפרדים באותה עסקה הן מכר מניות והן מכר מוניטין, ראה מבזקנו 764 מיום 3.1.2019.
נראה כי ייטב לרשות המסים, ובודאי ייטב לציבור הנישומים, אם טענת המלאכותיות לא תעלה בכל דיון שומה ובכל ערכאה שיפוטית, ורשות המסים תיתן לציבור הנישומים קרדיט, שאת עסקאותיהם, בודאי בסדרי גודל מהותיים, מלווה גם חשיבה כלכלית ועסקית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) ענבל שני ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.