מבזק מס מספר 753 - 18.10.2018

ביום  11.10.2018, ניתן פס"ד בעניין חכ"ל בניה (להלן: "חברת הבת" או "המערערת") (ע"מ 1742-09-13).

פסה"ד נסוב אודות רווחים ממכירת אג"ח נסחרות של החברה הכלכלית ירושלים (להלן: "הכלכלית" או "החברה האם") אשר נרכשו בעבר בידי המערערת, אך דווחו בפועל בסופו של דבר בידי הכלכלית כרווחיה וקוזזו מהפסדיה הנצברים.

רקע

המערערת הינה חברת בת של הכלכלית. בשנת 2008 עקב המשבר בענף הנדל"ן, צנח שווי הבורסה של חברות הנדל"ן ועמו מחיר האג"ח. חברות רבות זיהו את הפוטנציאל ברכישת ניי"ע ואג"ח שלהן בשווי נמוך, מתוך שאיפה לצמצם חובות כלפי הציבור ("תספורת") ובהמשך למכור ולקצור רווחים.

הכלכלית רכשה אג"ח שהנפיקה. גם המערערת רכשה אגח של הכלכלית, בהיקפים ניכרים, ולימים מכרתן, ברווח יפה. בשנה הראשונה נרשמו הרכישות והרווחים בחברת הבת ורק מאוחר יותר בוצעו תיקונים והרווח דווח בכלכלית, וקוזז מהפסדיה, כאשר הטיעון הוא כי החברה הבת נתנה שרותי רכישת האג"ח עבור הכלכלית, בתמורה למעלה מסוימת (0.5% מעלות רכישת האג"ח). בשנים מאוחרות יותר דווחו הרווחים מלכתחילה בכלכלית.

פקיד השומה סרב לייחוס הרווחים לחברת האם וקבע כי הינם שייכים לחברת הבת. פערי המס בגין מחלוקת זו הגיעו כדי 17 מליון ₪, קרן.

לא למותר לציין כי לחברת הבת פעילות עצמאית בהיקף ניכר לאורך שנים מהשכרת חנויות בקניון והפעלת תחנת דלק.

עיקר טענות המערערת

ביצוע פעולות הרכישה בבת ולא ישירות בכלכלית, הינו עניין טכני בלבד, רכישה ישירה בחברת האם – היתה מביאה למחיקת האג"ח ממסחר, החברה הבת קיבלה שכ"ט בגין ביצוע הפעולות עבור הכלכלית, תיקוני הדוחות נעשו עקב ולאור פרסום חוזר 2/2010 שהוציאה רשות המיסים בעניין זה בעקבות המצב בשוק ההון, הרכישות מומנו מכספי חברת האם, כל ההחלטות לגבי הפעולות באג"ח נעשו בידי אורגני החברה האם.

עיקר טענות המשיב

המערערת הינה חברה ותיקה ובעלת פעילות ממשית עצמאית, ולא חברת SPC. הרישומים והדיווחים נעשו בתחילה כפי שהיו בפועל בחברת הבת, ורק לאחר מכן, בוצע תיקון ונטען כי יש ליחסם לחברה האם. לו ביצוע הרכישות והמכירות בחברה הבת היה עניין טכני בלבד ובפועל בוצע עבור הכלכלית, הרי שהיה על הכלכלית, להקטין התחייבויותיה בגין אג"ח אלו, ולהכיר בהכנסה. דבר זה נעשה רק בדיעבד עם תיקון הדוחות. כל ההחלטות בגין פעולות החברה הבת נעשות בכלכלית, ולא דווקא אלו השייכות לאג"ח, זאת כיוון שין עובדים בחברה הבת.  לא הוכח חד משמעית מימון החברה האם לרכישות האג"ח, מה גם שלבת היו מקורות מימון עצמאיים. שינוי הדיווחים בדיעבד לאחר כשנתיים, לאחר שהיו עליות שערים נאות, הינו מלאכותי ומשיקולי מיסוי גרידא.

החלטת  בית המשפט

"לדעתי אין להלום מצב כגון זה של השארת מרחב תמרון (במכוון או הלכה למעשה), כאשר שיוך התוצאות לכלכלית ירושלים נעשה כלפי חוץ לאחר התייצבות השוק והשערים ובחכמה שלאחר מעשה.  ודוק, לא מדובר בפרק זמן קצר וחסר משמעות בין עיצוב ההסדר הפנימי לבין מתן ביטויו כלפי רשויות המדינה – חלפו שנתיים שלמות בין ביצוע עיקר הרכישות (בנובמבר ודצמבר 2008) לבין הגשת דו"ח המס של המערערת לשנת 2009 בחודש דצמבר 2010.  אף למותר לציין כי בעיגון תנאי non recourse בחודש אוקטובר 2010– לאחר חלוף המשבר – אין כל רבותא; מובן כי לא ניתן ליטול סיכון למפרע".

ביהמ"ש נותן משקל רב לעובדה שהפעולות לא נעשו בזמן אמת אלא בדיעבד.

לעניות דעתנו, לו הפעולות והדיווחים לרבות מחיקת ההתחייבויות בכלכלית, כתוצאה מרכישת אג"ח ("עבורה"), והסכם העמלה לחברה הבת היו נעשים בזמן אמת – ויתרה מזו לו הוגשה בקשה לרשות המיסים בזמן אמת, אף אם לא היתה נענית – יכול וגישת המערערת לייחוס כל תוצאות הפעולות באג"ח לחברת האם – היתה מתקבלת.

בשולי הדברים נציין כי ביצוע הרכישות באמצעות שותפות נשלטת (דבר שבוצע בקבוצה בשנים מאוחרות יותר), היה מחד מביא לאי מחיקת האג"ח בעת הרכישה, ומאידך לשיוך הרווחים לחברה האם.

הערעור נדחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ענבל שני ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.

אנו מזכירים לקוראינו כי הליך גילוי מרצון אשר מאפשר הגשת פנייה אנונימית יסתיים בסוף שנת 2018. המשמעות היא כי מספיק להגיש את הפנייה עד ליום 31 בדצמבר 2018, גם אם הטיפול יימשך לאחר מכן. (ראו מבזקי מס 714, 722)
פניות שיוגשו החל מינואר 2019 לגילוי מרצון יחייבו הגשת פנייה כולל פרטי הלקוח !
ברור כי מצבו של לקוח אשר מוגשת לו פנייה אנונימית יותר טוב וזאת משום שבאפשרותו להעריך את תוצאת המס וההסכם שייחתם עם רשות המיסים לפני חשיפת פרטיו, לאותו לקוח גם עומדת האפשרות "לסגת לאחור" ולמשוך את הבקשה והניסיון מראה כי במסגרת ההליך האנונימי הנכונות להגיע להסכמים גדולה יותר.
לגבי משקיעי קריפטו – כבר דובר רבות על עמדת רשות המיסים כי ביטקון, אית'ר ושאר הטוקנים מהווים "נכס" ולפיכך מכירתם חייבת במס, עמדה זו חלה גם על החלפות בין מטבעות קריפטו וטוקנים – מהווים אירועי מס (ראו מבזקי מס 736). בחודשים האחרונים נתקלנו בלקוחות רבים אשר קיבלו פניות מרשות המיסים ודרישה להגיש דוחות שנתיים לשנים האחרונות.
לקוחות אשר קיבלו דרישה כאמור בד"כ נמצאים ברשימות אשר קיימות בידי רשות המיסים וידוע כי הם רכשו או מכרו מטבעות קריפטו. המידע הנ"ל מגיע בד"כ מתיקים של פעילים מרכזיים בתעשייה אשר נבדקו ונמצא כי מכרו מטבעות לאותם לקוחות, ולרשות המיסים יש גם דרכים אחרות כדי להגיע למידע האמור.

נציין כי משקיע קריפטו אשר קיבל דרישה מרשות המיסים – אינו זכאי לפנות להליך גילוי מרצון וזאת משום שרשות המיסים "החלה בבדיקה" טרם הגשת הפנייה, וזהו אחד מהתנאים להגשת בקשה.
פתרונות לבעיה זו ניתן למצוא בדרך של הגשת דוחות לרשות כפי שנתבקש ע"י הרשות והגעה להסדר תוך קיום מו"מ לגבי השלכות המס. בנושא זה נציין כי ידוע לנו על קיום הליכים בנושא בבית המשפט, והערכתנו היא כי לא ירחק היום בו תינתן פסיקה האם מטבעות הקריפטו הינם "נכס" אם לאו.
בהזדמנות זו אנו קוראים לרשות המיסים לפרסם עמדה ברורה בנושא החלפות מטבעות קריפטו – נושא אשר מהווה את לב הבעיה בהסדרים בתחום, ונביא דוגמה – ביטקוין אשר נרכש במחיר של 200$, והוחלף ברבעון האחרון של 2017 בתמורה למטבעות אית'ר, כאשר ערך הביטקון היה 18,000$ – על פי עמדת הרשות, עצם ההחלפה בין המטבעות מהווה "מכירה" של מטבע הביטקוין (עם רווח של 17,800$) אשר מתחייבת במס רווחי הון.
פורסמה אמירה בתקשורת לאחרונה כי בכיר ברשות המיסים הורה להקל בנושא חישוב FIFO או LIFO, אולם הקלה זו לא תפתור את העובדה כי כבר שנה לאחר רבעון אחרון של 2017, לא הגיע הביטקוין (ושאר הטוקנים) לרמות המחיר אשר היו בשלהי 2017 – תקופת ה"חגיגות" של משקיעי הקריפטו, ובהסתכלות לאחור – "חגיגות על הנייר" שרובן לא מומשו למטבעות "פיאט".
למשרדנו התמחות מיוחדת וניסיון רב בתחום הגילוי מרצון והסדרי מס בתחום הקריפטו, ונשמח לסייע במקרים המתאימים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

ביום 4.9.2018 ניתן פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין שירזי אליס (להלן: המבוטחת) (עב"ל 41408-11-15). מדובר בערעור של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) על קביעת ביה"ד האזורי – שהעניק זכאות לקצבת זקנה מלאה ומיידית למבוטחת עם הגיעה לגיל פרישה (62), אף שלא צברה תקופת אכשרה כלל, זאת עקב קבלת קצבת נכות כללית, במשך ימים ספורים עובר ליום ההגעה לגיל הפרישה.

רקע חוקי

•  להלן 2 החלופות העיקריות לתקופת אכשרה לקצבת אזרח ותיק (זקנה) לפי סעיף 246(א) לחוק הביטוח הלאומי:
  60 חודשים אף אם אינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח בתוך 10 שנים אחרונות שקדמו לגיל המזכה, או 144 חודשים שבהם היה אדם מבוטח, בין אם רצופים או לא.
•  אישה פטורה מתקופת האכשרה אם היא אחד מהללו [סעיף 246(ב) לחוק הביטוח הלאומי]:
  גרושה, אלמנה, עגונה, לא נשואה ונעשתה תושבת ישראל כשהיא כבר הגיעה לגיל הקבוע, בן זוגה אינו מבוטח, או שולמה לה קצבת נכות כללית בעד החודש שקדם בתכוף ליום שבו הגיעה לגיל הפרישה.

תשתית עובדתית

•  המבוטחת הגישה תביעה לקצבת נכות כללית כעקרת בית.
•  זכאותה לתשלום קצבת נכות כללית החלה ביום 11/3/2010.
•  המבוטחת הגיעה לגיל פרישה (62) ביום 15/3/2010.
•  לאור הגיעה לגיל פרישה חדלה לקבל קצבת נכות כללית והייתה יכולה לקבל קצבת זקנה.
•  תביעתה לקצבת זקנה נדחתה משום שלא צברה תקופת אכשרה כמתואר לעיל, וגם לא קיימה את אחת מחלופות הפטור מתקופת אכשרה. הומלץ לה להגיש תביעה כעקרת בית עם הגיעה לגיל הזכאות המוחלט (68 שנים ו-8 חודשים).
•  בחלוף כמעט 3 שנים מדחיית תביעתה מהמל"ל כאמור, הגישה תביעה לביה"ד האזורי, בה עתרה לקבלת גמלת נכות רטרואקטיבית מירבית (של 15 חודשים שטרם הגשת הבקשה לקצבת נכות, דבר שיפטור אותה מתקופת אכשרה) ולחילופין עצם קבלת קצבת הנכות ולו לימים ספורים בתכוף לפני גיל הפרישה – פוטר מתקופת אכשרה.

דיון והחלטת ביה"ד האזורי
ביה"ד קיבל ככלל את התביעה וקבע בעיקר:

•  ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לביה"ד מעבר ל-12 חודשים כמופיע בחוק, בנסיבות חריגות – שהתקיימו.
•  אין הצדקה ל"פרשנות הדווקנית" שמציע המל"ל, לפיה נדרש תשלום של חודש שלם של קצבת נכות כללית טרם ההגעה לגיל הפרישה כדי לפטור מתקופת אכשרה, ודי גם בתשלום קצבת נכות כללית בגין חלק מהחודש. בפועל תקופת זכאות של ימים ספורים בלבד עד הגעה לגיל פרישה- הספיקו.

המל"ל ערער לביה"ד הארצי.

טענות הצדדים בערעור (בתמצית)

•  המל"ל טען כי לא ניתן להתגבר על עניין ההתיישנות, וכי דין התביעה להידחות על הסף בגינה.
•  עוד טען המל"ל כי טעה ביה"ד בפרשנות המקלה שנתן למונח "חודש" כמופיע בסעיף 246(ב), אלא ש"צריך חודש שלם מלא, 30 ימים רצופים, של זכאות לתשלום"
•  לטענת המבוטחת, ביה"ד צדק בפרשנות שנתן. המילה "בתכוף" מלמדת כי המחוקק לא התכוון לחודש קלנדרי אלא לחודש שהחל ב- 15/2/2010 ועד 15/3/2010, והדגש הוא על עצם תשלום קצבת הנכות במהלך התקופה ולא על אורך התקופה שבה היא משתלמת, בתנאי שתהיה טרם ההגעה לגיל פרישה.
•  בסוגיית ההתיישנות טוענת המבוטחת כי בהתחשב בנסיבות הקשות, לא ראוי שהמל"ל יעלה טענת התיישנות.

החלטת כי ביה"ד הארצי

•  סוגיית ההתיישנות: אין חולק שהתביעה הוגשה לאחר חלוף המועד בתקנות (המועד הוא תוך שנה ממועד קבלת הדחייה של המל"ל).
• ביה"ד מציין כי על המל"ל היה להפעיל שיקול דעת. במקרה המתואר יש הצדקה להאריך את מועד הגשת התביעה.
•  באשר לסעיף 246 לחוק, ביה"ד עומד על תכלית החוק לפיו פטור מתקופת אכשרה נועד לוודא כי מבוטחת נכה, שהוכרה זכאותה לקצבת נכות כללית טרם הגיעה לגיל פרישה, "לא תיוותר ללא גמלת קיום…. אלא תוכל להמשיך ולקבל באופן רצוף קצבת זקנה".
•  הסטוריה חקיקתית של הסעיף מראה כי בעבר הסעיף דרש 12 חודשים רצופים לפחות של קצבת נכות בסמוך לגיל הפרישה כדי לפטור מתקופת אכשרה, אך בשנת 2002 שונה הנוסח והדרישה היחידה היא לעצם תשלומה של קצבת נכות "בעד החודש שקדם בתכוף ליום שבו הגיעה לגיל הפרישה". לדעת ביה"ד המשקל בחקיקה אינו מושם כיום על משך התקופה בה שולמה קצבת נכות, אלא על "עצם תשלומה של קצבת הנכות לפרק זמן כלשהו, ובלבד שהיה זה מיד טרם מועד ההגעה לגיל פרישה". הערעור בסוגיה זו נדחה.
•  ואולם בעניין ההתיישנות – אף שאין חולק כי ההלכה כיום היא כי יש סמכות לדון בתביעות שהוגשו לאחר התקופה המתוארת בחוק, בהתקיים טעם מיוחד (הנמקות נסיבתיות / סוציאליות וכד'), הרי בין השאר משום שהתביעה הוגשה מבלי שהוגשה תחילה בקשה להארכת המועד – דעת רוב 3 נגד 2 מהשופטים, החליטו לקבל את ערעור המל"ל בסוגיה זו ולהחזיר את הדיון להארכת מועדים לביה"ד האזורי, אשר אם יחליט לאשר את הארכת המועד – הרי שתקום זכאות המבוטחת לקצבת הזקנה, וערעור המל"ל בתיק העיקרי – יידחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.