בעקבות תיקון 245 לפקודת מס הכנסה, שעסק בסעיף 64 לפקודה – "חברות בית", שחל מיום 1.1.2018, ומאחר וכניסה לתחולת הסעיף הפכה להיות חד פעמית ו"מי שלא נכנס לא יוכל להיכנס בעתיד" היתה נהירה של בקשות לפקידי השומה של חברות שרצו להיכנס לתחולת הגדרת חברת בית.

ואולם אליה וקוץ בה – אכן מעמד של חברת בית, עשוי להטיב עם בעל המניות באשר המיסוי הינו חד שלבי, ואולם בעקבות חקיקת סעיף 3(ט1) לפקודה יתכן וחברות בית רבות נמצאות גם בחיסרון:

רבות מחברות הבית הינן חברות נכס נדל"ן מסחרי אשר משמש בפועל חברה אחות בעלת הפעילות המסחרית, ואשר בחלק מן המקרים עלות הרכישה והבניה של הנכס בחברת הבית, מומן בהלוואה מעודפיה של החברה האחות המסחרית.

לאור האפשרות כי הלוואה מחברה לחברה אחות נחשבת כמשיכה בעקיפין, נקבע בסעיף 3(ט1)(9) סיוג לכך:
"לא יראו הלוואה שניתנה לחברה אחרת המשמשת לתכלית כלכלית בחברה המקבלת את ההלוואה כמשיכה מחברה בעקיפין, ובלבד שהחברה המקבלת אינה תאגיד שקוף;
לענין פסקת משנה זו, "תאגיד שקוף" – חברה שהכנסתה או הכנסתה החייבת מיוחסת לבעלי הזכויות בה, למעט אם כל בעלי הזכויות בה הן חברות החייבות במס לפי סעיף 125(א)".

קרי: הלוואה מחברה לחברה אחות שאינה שקופה אינה נחשבת כלל כמשיכה.
אי לכך וככל שהחברה הלווה הפכה לחברת בית בשנת 2018, הרי שבשנת 2017 – לא רואים בהלוואה בין חברות כמשיכה בעקיפין, ובשנת 2018 בה הלווה היא כבר "תאגיד שקוף" – ניתן לומר כי המשיכה בעקיפין החלה בשנת 2018 בלבד, קרי מועד החיוב במס יחול בתום שנת 2019 (השנה העוקבת למשיכה) ולא בתום שנת המס 2018.

האם זוהי רק "דחיית הקץ"?
לעניות דעתנו, במקרים מסוימים ניתן למצוא פתרונות נוספים, אשר יצמצמו את היקף הסכום עליו יחולו הוראות סעיף 3(ט1).

"במקרה של כאב", ניתן לפנות למחלקה הישראלית שבמשרדנו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית) ענבל שני, רו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח (משפטן) ישי כהן, ממשרדנו.