ביום 6 במאי 2018 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 39281-08-15) את תביעתו של דוד רועי עמרם (להלן: המבוטח) כי נתקיימו יחסי עבודה בינו לבין קבוצת כדור-יד "עירוני רחובות כדוריד" (להלן: הקבוצה) ולפיכך יש להכיר בתאונה שאירעה לו כתאונת עבודה.

רקע חוקי
בהתאם לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972 (להלן: הצו) נקבע, בין היתר, כדלהלן:
ספורטאי העוסק בפעילות ספורטיבית במסגרת אגודת ספורט או מטעמה (לעניין זה "אגודת ספורט" היא חבר בני אדם העוסק בענף או בענפי ספורט מסוימים בין שהוא פועל באופן עצמאי ובן אם הוא מסונף לגוף ספורט אחר), נחשב כעובד שכיר של מי שחייב בגמול ההעסקה, אם נערך מראש הסכם העסקה בכתב.
ביום 13.4.2014 פרסם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) חוזר ביטוח/1418 וקבע כללים אחידים לעניין מעמד ספורטאים כשכירים או כעוסקים בפעילות חובבנית. עפ"י הכללים האלה, כדי שספורטאי ייחשב שכיר צריכים להתקיים לפחות שני תנאים מצטברים:
1. הסכם העסקה בכתב מראש.
2. תשלום שכר (עמדת המל"ל היא שיחסי עובד ומעסיק שטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה).
ביום 4.5.2014 פירסם המל"ל חוזר נפגעי עבודה/48 וקבע על בסיס חוזר ביטוח/1418 כי רק "ספורטאי מקצועי" שעיסוקו בספורט מבוטח בביטוח נפגעי עבודה. "ספורטאי חובב" העוסק בספורט כתחביב אינו מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.

תמצית עובדתית

• המבוטח יליד 1994, חייל בשרות סדיר ושחקן כדור-יד פעיל בקבוצה ששיחקה בליגת העל בכדור-יד.

• ביום 27.9.2013, במהלך משחק רשמי של הליגה, נגרמה למבוטח חבלה, כתוצאה ממנה נאלץ לסיים את המשחק ופונה לביה"ח.

• תביעת המבוטח לדמי פגיעה נדחתה ע"י המל"ל בין היתר כי לא הוכח שהמבוטח עבד בעמותה לקידום הכדוריד ברחובות ולא היה עובד שכיר.

• המל"ל טען כי התמורה שקיבל המבוטח מידי חודש (750 ₪) איננה שכר, לא הוצגו הסכמי העסקה נוספים שנחתמו במהלך השנים עם הקבוצה, לא הומצאה איגרת המפרטת את התנאים להם היה זכאי מתוקף מעמדו כספורטאי פעיל בצה"ל ולא היה למבוטח אישור לעבוד בתקופת שירותו הסדיר.

• המבוטח טען כי התקיימו יחסי עבודה בינו לבין הקבוצה.

דיון והחלטה

• ביה"ד נשען על הלכות שנפסקו ע"י ביה"ד הארצי לעבודה ובית המשפט העליון שבהן הוכר מעמד של שחקנים מקצועיים כעובדים (בג"צ גד מכנס נ' שר העבודה והרווחה).

• ביה"ד התרשם מעדותו המהימנה של המבוטח.

• המבוטח הציג הסכם שנחתם עם הקבוצה המסדיר את היחסים ביניהם ואת תנאי העסקתו בקבוצה.

• המבוטח מתחייב עפ"י ההסכם להופיע בשירות הקבוצה, להשתתף בכל האימונים והמשחקים ובתמורה יקבל החזר נסיעות בכל חודש בסך של 750 ₪. הסכום כולל את התנאים הסוציאליים, פיצויי פיטורין, חופשה שנתית, הבראה וכדומה.

• העובדה כי ייתכן והקבוצה הפרה חוקי מגן בתשלום השכר אינה מעניינו של המל"ל והיה על המל"ל לבחון את מערכת היחסים.

• על פי צו סיווג מבוטחים: מבוטח העוסק בסוג עבודה והנתון בתנאי העבודה המיוחדים, כמפורט בצו, נחשב לעניין חוק הביטוח הלאומי כעובד.

  סוג העבודה – ספורטאי העוסק בפעילות ספורטיבית במסגרת אגודת ספורט או מטעמה.

  תנאי העבודה – הסכם העסקה בכתב שנערך מראש.

• ביה"ד קובע כי המבוטח חתם על הסכם העסקה ושיחק בקבוצה ולכן מבוטח על פי חוק.

• לא הוכח ע"י המל"ל כי נאסר על התובע לעבוד במקביל לשירות הצבאי.

• במקרה דנן, התקיימו מבחני העבודה: מבחן הפיקוח, הופקו תלושי שכר, מבחן ההשתלבות, השתתפות באימונים (ארבעה אימונים בשבוע) ובמשחקים.

• אמנם התלוש שהוצג נראה שבלוני וללא קשר לנוכחות בשעות העבודה, אך אם המעסיקה לא הנפיקה תלושי שכר כדין, מדוע המל"ל מעניש את המבוטח?

• לא הוכח כי התשלום שקיבל היה רק בעבור הוצאות המבוטח.

• המבוטח לא היה זכאי לתשלום נסיעות מאחר שגר בסמוך לאולם האימונים.

• הוא לא שיחק בקבוצה אחרת, והשתלב כשחקן בקבוצה.

• אי תשלום דמי ביטוח אינו באשמת המבוטח. המל"ל היה אמור לשלם את דמי הפגיעה ולהפנות התביעה כלפי הקבוצה.

• בסיכומו של דבר התביעה התקבלה, והמל"ל נדרש לשלם דמי פגיעה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא.